רישיון להצבת שילוט בחניוני קניונים

בכלל זה נקבע, כי על בעל העסק לנקוט אמצעים למניעת זהום אויר בלתי סביר; כי במפלס הרציפים, איזור הנוסעים וחניון האוטובוסים תותקן מערכת איוורור, וכן יותקו מערכות גלאים; כי רכוז מזהמי האויר לא יעלה על הערכים המפורטים בתנאי הרישיון; וכן, כי "חצי שנה לאחר הפעלת העסק תערך במפלס הרציפים והנוסעים מדידה סביבתית לקביעת רכוז החומרים המפורטים ברישיון". אין מחלוקת, כי לא נערכה מדידה כאמור בתנאי הרישיון במועד שנקבע.

בסיור שנערך בשטח התחנה ביום 21.6.11 על-ידי נציגי המשיבים, נמצא כי העותרת אינה ממלאת אחר תנאי הרישיון כנדרש, בכל הנוגע לעניינים הנ"ל. לנוכח זאת, וכן בעקבות תלונות שנתקבלו במשרד בדבר זהום אויר בתחנה המרכזית, הציב משיב 2 בחודש יולי 2011 תחנת ניטור ניידת באיזור רציפי העלאת הנוסעים לאוטובוסים ואיזור הירידה מהאוטובוסים בתחנה המרכזית; ותוצאות המדידות הצביעו על חריגות גבוהות של מזהמים שונים מערכים שנקבעו בתקנות ערכי איכות אויר.

עוד צוין במכתב הנ"ל, כי הוצבו שלטי אזהרה בהתאם להנחיות ההוראה; כי הותקנו מחסומי אויר אשר שומרים על הפרש לחצים כנדרש, ואף בוצעו פעולות נוספות יזומות ומשלימות לדרישה זו; כי מערכת האיוורור תוקנה ושופרה, אם כי העותרת ממשיכה לנקוט הליכי שיפור נוספים, ואישור המהנדס יועבר עם סיום העבודות אשר צפויות להסתיים בהתאם ללוח הזמנים שהציב הממונה; וכן כי הותקנו הגלאים הנדרשים.

סיור נוסף היתקיים בתחנה ביום 6.12.11, ומדו"ח שנערך בעיניין זה ביום 12.12.11 עולה, כי ככלל, דלתות המעבר מאיזור ההמתנה לאיזור העלייה לאוטובוסים נשמרות סגורות, מופעלים מעליהן מפרידי אויר ועובד הקניון מסייר במקום ומוודא שהדלתות נותרות סגורות – אם כי בעת הסיור דלת מספר 18 נראתה פתוחה.

...

לא ניתן להתעלם מהפעולות הרבות שבוצעו במסגרת שיתוף הפעולה הדינאמי בין הצדדים, שאף הוביל לשיפור מסוים באיכות האוויר בתחנה המרכזית; ולנוכח האמור, ובשים לב לטענותיה של העותרת בדבר גורמים נוספים שיש להטיל עליהם אחריות לצמצום ומניעה של זיהום האוויר החריג בשטחי התחנה, כמו גם לעובדה שיתר הנחיות ההוראה קוימו (שאחרת היה הממונה מטיל עליה עיצום גם בעטיין) – סבורני, כי קמה עילה להתערב בהחלטתו של הממונה, שלא להורות על הפחתת סכום העיצום לפי תקנה 2(א)(4) לתקנות ההפחתה, שעניינה פעולות שנקט המפר "למניעת הישנות ההפרה ולהקטנת הנזק, והכל להנחת דעתו של הממונה". ער אני לכך שהתקנה האמורה מעניקה לממונה שיקול דעת רחב בשאלה האם יש מקום להורות על הפחתה מסכום העיצום, בפרט בשים לב לכך שיש לנקוט אמצעים "להנחת דעתו של הממונה". אולם, בענייננו, בשים לב למכלול נסיבות העניין, סבורני כי האמצעים שנקטה העותרת למניעת הישנות כלל ההפרות והקטנת הנזק בנסיבות העניין – היו צריכים להניח את דעתו של הממונה, לפחות במידה מספקת כדי להורות על הפחתה מסכום העיצום.

לפיכך, אני מורה על הפחתה של 20% נוספים מסכום העיצום, לפי תקנה 2(א)(4) לתקנות ההפחתה.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, העתירה נדחית; אולם טענתה החלופית של העותרת, בדבר הפחתת סכום העיצום – מתקבלת, ויופחתו ממנו 20%, לפי תקנה 2(א)(4) לתקנות ההפחתה.

על-פי עובדות כתב האישום, ביום 26.11.2019 בשעה 11:15 ו/או בסמוך לכך נהגה הנאשמת ברכב פרטי מסוג קאיה מ.ר. 69-048-33 (להלן: "הרכב") ביציאה מחניון קניון רמות לכיוון רחוב הקונגרס הציוני בשכונת רמות שבירושלים.

מידת הרשלנות והמסוכנות של הנאשמת תאונת הדרכים התרחשה כתוצאה מכך שהנאשמת לא נתנה זכות לקטנוע שנסע משמאלה, בהתאם לתמרור המוצב במקום, ופגעה בו. הנאשמת כשלה בנהיגתה בכך שלא הבחינה בקטנוע המגיח משמאלה בכיוון נסיעתה ולא נתנה לו את זכות הקדימה.

בנסיבות העניין נוכח כל אמור לעיל ונוכח הסכמתה של הנאשמת לשאת בעונש של של"צ מצאתי כי ראוי לאזן בין משך הפסילה לבין משך תקופת השל"צ. לפיכך, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים.

...

מהמקובץ עולה, כי מתחם הענישה בתאונת דרכים בה הורשע נאשם בגרימת חבלה של ממש נע בין פסילה של 3 חודשים ברף התחתון כשהרשלנות נמוכה והפגיעה אינה קשה ועד לפסילה ממושכת של מספר שנים ויכול לכלול גם עונש של מאסר על תנאי או מאסר בפועל של מספר חודשים לריצוי בעבודות שירות או מאחורי סורג ובריח ברף העליון כאשר הרשלנות גבוהה והפגיעות חמורות וכאשר נלוות גם עבירות נוספות.

במקרה דנן, אני סבורה כי האיזון הנכון בין האינטרס הציבורי לאינטרס הנאשמת אינו בהטלת פסילה ארוכה אלא בענישה שתגלם מחד גיסא את תוצאותיה של התאונה ומאידך גיסא את מידת רשלנותה של הנאשמת בקרות התאונה ואת נסיבותיה האישיות.

בנסיבות העניין נוכח כל אמור לעיל ונוכח הסכמתה של הנאשמת לשאת בעונש של של"צ מצאתי כי ראוי לאזן בין משך הפסילה לבין משך תקופת השל"צ. לפיכך, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודשיים.

בתשובה לתגובה נטען כי גם אם מדובר בשאלה של "פרשנות ויישום" לא רק שטענות מסוג זה יש לבחון במסגרת עתירה מנהלית אלא שנושא זה ממש כבר נדון במסגרת עת"מ (ת"א) 1865/03 ווידויז'ן בע"מ נ' רון חולדאי – ראש עריית תל אביב יפו (11.3.04) שם נקבע כי הערייה רשאית לחייב בגין שלוט הנמצא בחניוני קניונים וכי ייתכן מצב בו קניון מסוים יירשם פורמלית כקניין פרטי ואולם מבחינה מהותית יהא בעל אופי צבורי.

טענות המערער בבקשה לאישור תובענה ייצוגית התייחסו לשעורי אגרות השלוט ולשיטת חישוב אגרות השלוט שגובה הערייה בגין רישיון שלוט בתחומה עפ"י חוק עזר לחיפה (שלוט), התשנ"ו – 1995, אשר נטען כי אינם סבירים.

כפי שטוענת המשיבה בתגובתה לבקשה לסילוק על הסף, במסגרת הטענה החלופית החריגה מסמכות עניינה הן בנוגע לאפשרות להשית חויב אגרות בגין שלוט פנימי והן בנוגע לאפשרות לחייב שלוט פנימי בתעריפים זהים לשילוט המוצב ברחוב כאשר 80% ממחירו משקף שימוש במרחב הצבורי.

...

כן הוסבר כי למעט מקרים חריגים, אין לאפשר במסגרת תובענה ייצוגית תקיפה עקיפה של אקט שלטוני לאור המאפיינים, המגבלות והחסרונות של הליך התקיפה העקיפה, בהצטברם למאפיינים הייחודיים של התובענה הייצוגית.

בסעיף 8 לבקשת האישור נטען כך: "המבקשת סבורה כי ניתן לפרש את חוק העזר, על פי לשונו ובוודאי לפי תכליתו, ככזה שאינו מאפשר גביית אגרות בגין שילוט פנימי. אולם ככל שאין הדבר כך, אין מנוס מלקבוע שחוק העזר נגוע בחריגה או בחוסר סמכות, הן באשר לאפשרות לפקח ולהשית חיוב באגרות בגין שילוט פנימי והן ביחס לאפשרות לפקח ולהשית חיוב באגרות בגין שילוט פנימי והן ביחס לאפשרות לחייב שילוט פנימי במחיר עבור שימוש במרחב הציבורי – דבר ההופך 80% מהאגרה למס שהעיריה אינה מוסמכת לגבות. כמו כן ניתן לקבוע שחוק העזר או לכל הפחות יישומו במקרה כזה נגוע באפליה שבין שילוט פנימי וחיצוני, חוסר סבירות קיצוני...". וראה גם סעיף 6 לבקשה לאישור.

אני סבורה כי הטענה החלופית אינה מהווה תקיפה עקיפה כי אם תקיפה ישירה.

המבקשת 1, חברה בע"מ המשתמשת בפועל במקרקעין, הציבה בהם מחסומים לצורך תיחום החניה המערבית לקניון עכו, ועליה מוטלת החובה להשתמש במקרקעין כדין, תוך הוצאת היתר לבצוע בניה ושימוש.

באשר לצורך בקבלת היתר להצבת המחסומים, טוענים המבקשים כי ביום בו הוגשה הבקשה לרישיון עסק פגש מנהל רשוי עסקים של מבקשת 1, מר כהן, במהנדסת העיר עכו, בערייה, ושוחח עימה בעיניין החניות, בין היתר, בשאלת הצורך בקבלת היתר בניה למחסומים.

כן נטען כי המבקשים אף הציבו שלט ובו דרישת תשלום לחניה.

בהתאם לכך אין מקום לטענות המשיבה בכל הנוגע, לשעות פעילות החניון, לגבית התשלום עבור השמוש בחניון, ולמצוקת החניה עקב כך. כפי שהעיד המצהיר מטעם המשיבה, אילו לא היתה בניה כלשהי לא היה בידו למנע הצבת שומר שגובה תשלום בעד השמוש בחניון, מכח חוק התיכנון והבניה.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובסיכומי הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להדחות מהטעמים שלהלן: תיקון 116 לא חל על הבקשה שבנידון.

באשר לטענת המבקשים לפיה נהגה המשיבה בשיהוי, לא מצאנו בטענה זו כל ממש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

העותרת טענה כי חוק העזר לתל אביב-יפו (שלוט) התשנ"ג – 1993 (להלן: "חוק העזר") קובע קריטריונים לבחינת בקשות לרישיון שלוט, וכי נימוקי הערייה ביחס לסיבה בשלה לא ניתן רישיון לשילוט בחניון, אינה נופלת לאף אחד מהקריטריונים הללו.

באשר לטענת העותרת המתייחסת ל"חניון דן", טענה הערייה כי חניון זה "משמש לחניית אוטובוסים של חברת דן בלבד, מבלי לאפשר כניסת רכבים פרטיים למקום". ככול הנראה (אם כי ענין זה לא צוין במכתב במפורש), היתה הערייה סבורה כי בנסיבות כאלה, לא קיים נימוק בטיחותי לאיסור על הצבת השלטים בחניון דן. לעומת זאת, וכפי שפורט לעיל, בסיכומים מטעמה התייחסה הערייה בעיקר לנימוק של השמירה על איכות הסביבה, ושימור המרחבים הפתוחים בעיר.

...

טענת העירייה בהקשר זה לפיה בהנחיות החדשות לא קיימת היתייחסות לשילוט המוצב על גדרות המקיפות חניונים, משום שקיים איסור כולל וגורף על הצבת שילוט כזה, כשבהנחיות קיים פירוט לגבי השילוט המותר בעיר והתנאים להצבתו – איננה מקובלת עלי.

סוף דבר כפי שהובהר לעיל, אני סבורה כי אין מקום למדיניות הגורפת של העירייה האוסרת על הצבת שילוט בחניונים עיליים, בלא להגביל שילוט במקומות אחרים.

אינני מקבלת את העתירה במובן זה שאינני מחייבת את העירייה להעתר לבקשת הרישיון של העותרת, אלא כאמור, אני מורה לעירייה לבחון את בקשת העותרת לגופה.