בקצרה ייאמר כי כתב האישום שהוגש כנגד המערער מגולל היתנהלות ארוכת שנים, בגדרה רכש המערער כלי רכב, הכשיר אותם לשימוש כמוניות ורשם אותם על שם בעלי הרישיונות להפעלת מונית.
חישובים אלה התבססו על רשימת מוניות שעל פי הנטען היו בבעלות המערער, ועל פרק הזמן שמוניות אלה הושכרו לנהגים השונים.
במהלך חקירותיו מסר המערער כי ככלל גבה מכל נהג סכום של 6,000 ₪ לחודש, וכי ניתן בנקל לעמוד על הקף הכנסותיו השנתיות ממכפלה של מספר המוניות שבבעלותו בדמי השכירות שגבה מהנהגים.
...
בנסיבות אלה, לא מצאנו לנכון להיעתר לבקשתו להבאת ראיה בערעור, שעה שמדובר בראיה שהמערער נמנע במפגיע מלהביאה במהלך הדיונים בבית המשפט קמא, אף שלא היתה כל מניעה מהגשתה באותה עת.
בהכרעת הדין הבהיר בית המשפט קמא, בהסתמך על ההלכה שבע"פ 5529/12 אוהב ציון נ' מ"י, מיום 9.11.14 , כי כאשר הנאשם הוא שגרם לחוסר האפשרות לסווג את מקורות הכנסתו מאחר ונמנע מניהול ספרים, הרי שעליו לשאת בתוצאות מחדל זה. באותו עניין נקבע כי כאשר הנאשם "הוא שגרם למעגל השוטה" אין התביעה חייבת להוכיח את הסכום המדויק של ההכנסה שהושמטה או את מקורה של אותה הכנסה.
כללו של דבר, הגענו לכלל מסקנה לפיה דין הערעור על הכרעת הדין להידחות, למעט התיקון שעניינו בהרשעת המערער בחמש עבירות של מסירת דו"חות מס כוזבים בנסיבות מחמירות חלף הרשעתו בשבע עבירות.
בהינתן כל אלה, לא נראה שהעונש שגזר עליו בית המשפט קמא חורג מגבולות הסביר, ולפיכך נדחה הערעור גם בכל הנוגע לגזר הדין.
סופו של דבר, הערעור נדחה על שני ראשיו, למעט התיקון בנוגע למספר העבירות של מסירת דו"חות מס כוזבים בנסיבות מחמירות (חמש עבירות חלף שבע העבירות שנקבעו בהכרעת הדין).
