"תרופה חדשה עשויה להציל חיי אדם, לשפר איכויות חיים ואף להקל על מיחושים שגרתיים. תעשיית הרפואה הנה תעשייה משגשגת ומרתקת. האנטרס הצבורי מחייב עדוד תעשייה זאת. חוק הפטנטים, באמצעותו ניתן לקבל הגנה פטנטיאלית עבור מוצרים בתחום הרפואה, מגשים במידה רבה את משאלת לבם של המשקיעים ובאותה מידה את הרצונות והאינטרסים של הציבור הרחב" (פרידמן, בעמ' 125-124).
על רקע זה מקובלת עלי – בתחום הפרמצבטי – עמדתו העקרונית של פרידמן לפיה "כאשר קיים ספק אם בעל המיקצוע הממוצע היה נותן דעתו לאמצאה החדשה, ללא השקעת דימיון אמצאתי משל עצמו, יש לזקוף ספק זה לטובת הממציא ולאשר לממציא לרשום את אמצאתו כפטנט (שם, בעמ' 108).
כך, מיתקיים שיח ער בשאלת שילוב מערכות בינה מלאכותית בהליכי חפוש ובחינת פטנטים (פישמן-אפורי, נחמיאס וסורוקר בעמ' 426-425), והרי הדבר יוכל לסייע להבין טוב יותר את תמונת הידע הקיים במועד הגשת הבקשה לפטנט.
...
יתכן כי דיון מחודש בנושא זה יבסס התקדמות המצאתית, ומנגד יתכן שגם לאחר השלמת הדיון תיוותר המסקנה אליה הגיעה כב' סגנית הרשם על כנה.
הערעור מתקבל במובן הבא:
א) נקבע שהמערערת עמדה בנטל המוטל עליה לבסס חידוש באמצאה (בהתאם לסעיף 4 לחוק).
מקובלת עלי עמדת המשיבה כי הפרסום הקודם של חברת מרק כיוון את בעל המקצוע לנסות ולהגיב את בסיס הסיטגליפטין עם החומצה הזרחתית, וכי אכן התבקש לנסות (obvious to try) אפיק זה.
עוד ניתן לקבוע כי שעה שהתבקש לנסות אפיק ניסוי מסוים, ואפיק זה הוביל לתוצאה אחת אפשרית, ללא שבוססו בתשתית הראייתית קשיים בדרך אליה, הדבר מהווה בסיס איתן לשלילת התקדמות המצאתית.
