על פי סעיף 77 (א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), "לגבי עובד עצמאי, תנאי לגימלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להרשם".
הכללים לגבי רישום עצמאי כמבוטח, לצורך ענף נפגעי עבודה, נקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג - 1963.
העד, מר מויאל: אני גבירתי, אני פחות הייתי אולי מתייחס יותר לתשלום אלא לקטע של ההודעה עצמה, שבה מופיע שהוא מוגדר כעצמאי, על סמך זה אני יצאתי מנקודת הנחה שהוא מבוטח בזמן פתיחת התיק, את הטופס הזה באמת אני שלחתי לאחר התאונה כי באמת הוא פנה אליי אחרי התאונה, הסתכלתי בביטוח לאומי כדי לראות כל מיני מידעים ואז גיליתי באמת שהוא לא מבוטח ואז ישר שיגרנו את המכתב הזה.
העד, מר מויאל: אבל מה שקרה ש, כשדודי עבר את התאונה והוא נידרש למלא כל מיני טפסים לביטוח לאומי, לנכות וכאלה, אז הוא שאלה אותי כל מיני שאלות, כמה הוא משלם כל חודש, כמה הוא שילם, כל מיני דברים, ואז נכנסתי לאתר המייצגים של ביטוח לאומי ופתאום לתדהמתי גיליתי שהוא לא מבוטח ואז שגרתי את המכתב,"
...
לאחר ששמענו את התובע ואת יועץ המס שלו, מר מויאל ועיינו בראיות שהוצגו בסוגיה שבמחלוקת, הגענו למסקנה כי אין לראות בתובע כמי ש"עשה את המוטל עליו כדי להירשם" כעצמאי.
הנתבע התנגד להשלמת הראיות לאחר סיום שלב ההוכחות, אך מקום בו אין חולק כי התובע לא שילם את דמי הביטוח לפני שנפגע (ר' בעדות התובע בעמוד 9 שורות 7- 9 ובעדותו של מר מויאל – עמוד 10 החל משורה 13), לא מצאנו כי למסמך זה נפקות בסוגיה שבמחלוקת.
לא שוכנענו כי המכתב שהוצג רק כאשר העד התייצב לחקירה נגדית בבית הדין, אכן היה הסיבה שבעטיה התובע או מי מטעמו סברו כי הוא רשום אצל הנתבע כעצמאי.
זאת ועוד – על פי הסכום שננקב בדרישת התשלום לדמי הביטוח (172 ₪), מקובלת עלינו טענת הנתבע כי מדובר בדמי ביטוח מינימליים למי שאינו משתכר.
"
לאור כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.
