עוד אזכר התובע בסיכומיו את עניין פסוטה (ת"א (שלום קריות) 16402-04-20 מועצה מקומית פסוטה נ' רשות מקרקעי ישראל (09.12.2020)), אולם שם מדובר היה בדחיית בקשה לסעד זמני בלבד, על יסוד העובדה שמדובר היה בתקיפה עקיפה ולנוכח מאזן הנוחות, כאשר הודגש כך: "המועצה לא הוכיחה כי ייעוד המקרקעין הוא לתועלת הציבור וכאמור, הרישום במירשם אינו קובע את ייעוד המקרקעין, אלא ייעודם נקבע בתכנית מאושרת והמועצה לא הציגה בנושא את התכנית החלה על המקרקעין" (שם, פסקה 33 לפסה"ד).
סעיף 111 לחוק אשר קובע כי במקרקעי יעוד לא יהיה תוקף לעיסקאות, חל איפוא רק מיום אישור התכנית המפורטת ולא קודם לכן, ולכן אין סתירה בין אישור העסקה דאז עם חברת כרמי שאול בע"מ, לבין העידר האישור של העסקה עם התובע היום.
...
בנסיבות אלה, מצאתי לנכון להעדיף את עדותה של רוזמרין על פני עדותו של בן נתן, ואני קובע אפוא, כי עיגון של תשריט החלוקה על גבי התכניות החלות מלמד כי במגרש 51 אכן מתוכננת דרך אשר מהווה מקרקעי ייעוד.
סיכומו של דבר
לנוכח העובדה שבמקרקעין מתוכננת דרך לפי התכניות החלות על המקרקעין, הרי שמדובר במקרקעי ייעוד לגביהם קובע הדין כי לא יהיה תוקף לעסקה הטעונה רישום במקרקעי ייעוד, ולכן בדין סרבה רמ"י לחתום על תשריט החלוקה.
עם זאת, במידה רבה בלית ברירה, אין מנוס מדחיית התביעה.
