רישום להתמחות במשפטים עם עבר פלילי

אחד מטיעוני לישכת עורכי הדין בעתמ (ת"א) 38623-12-17 עידן זמיר-הלוי נ' לישכת עורכי הדין - הועד המרכזי (2018) היה, כי "עברו הפלילי של אדם עשוי להעיד על מידת התאמתו לעיסוק בתפקיד המבוסס על יושר ואמינות, כדוגמת העיסוק בעריכת דין, במיוחד כאשר אופי העבירה, חומרתה ונסיבות ביצועה מעידים על פגם מוסרי. במצב דברים זה, אין זו רק זכותה של הלישכה להביא בחשבון את עברו הפלילי של המבקש להצטרף לשורותיה, אלא שמדובר בחובתה לעשות כן, נוכח תפקידה בשמירה על טוהר המיקצוע, רמתו ודימויו בעיני הציבור". בית המשפט המחוזי דחה בפסק דינו את עירעורו של המיתמחה על החלטת לישכת עורכי הדין שלא לקבלו כעורך דין ללשכה וציין: "לא רק שהאיסור להביא בחשבון את ההרשעה לא חל על הלישכה, אלא שהתוספת הראשונה לחוק המירשם משמיעה לנו באופן ברור ומפורש כי הממונה על עינייני ההיתמחות בלישכה, רשאי להביא מידע זה בחשבון, שכן סעיף מב לתוספת הראשונה, אשר קובע כי הממונה על עינייני ההיתמחות בלישכת עורכי הדין הוא אחד מהגופים הזכאים לקבל מידע מן המירשם הפלילי, מוסיף וקובע כי קבלת המידע היא "לצורך קבלת החלטה בדבר רישום מתמחה ובדבר חברות בלישכת עורכי הדין בישראל לפי סעיפים 27, 44, 51 ו-52 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961; לעניין פרט זה, מידע לפי סעיף 11 יימסר רק בנוגע לתיקים שהוגש בהם כתב אישום;" אין חולק, אם כן, כי הרשעתו של הנאשם עלולה לפגוע בחופש העיסוק שלו וביכולתו לעסוק במקצוע אותו הוא לומד.

ואולם, לאחר שהפכתי והפכתי בדבר הגעתי לכלל מסקנה, כי שקולי הרתעה ושיקולי הענישה גוברים על החשש, התיאורטי, מפגיעה בחופש העיסוק של הנאשם, שכן אין מקום שביטול ההרשעה יתפרש כמתן התר לסטודנטים למשפטים או א/נשים שפרנסתם תלויה בגוף רגולטורי זה או אחר, להיתלות בפגיעה בפרנסה כטעם יחיד לביטול ההרשעה.

...

לפיכך החלטתי שיש לדחות את בקשת הנאשם לביטול ההרשעה.

מן הדברים דלעיל עולה, אם כן, כי העסקתו של עובד זר ללא אשרה היא עבירה כלכלית.

לפיכך אני קובעת כי מתחם הענישה ביחס לנאשמת ולעבירה של העסקת עובד זר ללא התר שבדין הוא בין 10,000 ש"ח לבין 40% ל-60% מהקנס המירבי העומד על 116,000 ש"ח ואילו ביחס לנאשם, מתחם הענישה הוא בין 5,000 ש"ח לבין 70% מהקנס המירבי העומד על 10,000 ש"ח. השלב השלישי – נסיבותיו המיוחדות של הנאשם בענין חדוות הורים נקבע, כי "הנסיבות שתילקחנה בחשבון בשלב זה (והן אינן רשימה סגורה) סווגו בספרות לארבע קבוצות (ואקי ורבין, בעמ' 452) – נסיבות של חסד ורחמים (דגמת פגיעת העונש בנאשם ובמשפחתו); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לאחר ביצוע העבירה (דוגמת נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב); נסיבות הקשורות בהתנהגות הנאשם לפני ביצוע העבירה (דוגמת נסיבות חיים קשות של הנאשם שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירה, התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, עברו הפלילי או העדרו); ובנוסף נסיבות שאינן קשורות לנאשם (התנהגות רשויות אכיפת החוק, וחלוף הזמן מעת ביצוע העבירה). עוד ניתן לקחת בחשבון בעת קביעת העונש את הצורך בהתרעת היחיד או בהרתעת הרבים במקרה הספציפי (סעיפים 40 ו'-ז' לחוק העונשין; עניין גברזגיי), כאשר מודגש כי "כפירה באשמה וניהול משפט על ידי הנאשם לא ייזקפו לחובתו" (סעיף 40 י"א(6) סיפא)".

כן לא נתן בית המשפט קמא את המשקל הראוי לעובדה, כי המערערת נעדרת עבר פלילי, חלוף הזמן הרב מבצוע העבירות, האמור בתסקיר שירות המבחן והמלצה שהובאה בסופו.

כחלק מהליך זה, על המועמד להתמחות לחתום על תצהיר, אשר עותק ממנו הוגש ואשר במסגרתו על המועמד ליתן את הסכמתו ללישכת עורכי הדין לקבלת מידע על כל רישום על פי המפורט בסעיף 2 (1),(3),(6) ו-(7) וכן סעיף 11 לחוק המירשם וכן מצהיר המועמד ומוסר את פרטיו אודות רשומו הפלילי, הרשעותיו הפליליות, הליכים פליליים התלויים ועומדים בעיניינו ועוד.

כאמור, המערערת סיימה לימודי משפטים ובהליך שהתקיים בפנינו הוצג מיסמך מעורך דין (נושא תאריך 26.3.17), אודות קבלת המערערת להתמחות במשרד זה. עוד צוין, כי המערערת עתידה להתחיל את התמחותה בחודש 9/17.

...

בנסיבות העניין, ומבלי להקל באלה ראש, הרי שסבורני כי בנסיבות המקרה הספציפי, הרי שמתקיים התנאי הראשון הקבוע בהלכת כתב ולפיו, בנסיבות המקרה המסוים ניתן לוותר על הרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.

בנסיבות אלו, הרי שבאתי לכלל מסקנה, כי הונח בפנינו מסד ראייתי מוחשי וקונקרטי ולפיו, הותרת הרשעת המערערת בדין על כנה תביא לפגיעה חמורה בשיקומה.

נוכח כל האמור לעיל, הרי שבאתי לכלל מסקנה, כי עניין לנו במקרה הבא בגדרם של המקרים החריגים אשר בהם ראוי, כי בית המשפט יורה על ביטול הרשעת המערערת בדין וכי עסקינן במקרה בו ראוי, כי ערכאת הערעור תתערב במסקנתו של בית המשפט קמא.

אין חולקים כי לשכת עורכי-הדין קנתה על-פי חוק שיקול דעת לסרב לרשום את פלוני כמתמחה בשל עבר פלילי.

חוק הלשכה - רישום מתמחים כהוראת סעיף 26 לחוק הלשכה, כשירים לרישום כמתמחים מי שלמדו במוסדות מקצועיים את חוכמת-המשפטים - הכל כמפורט באותו סעיף 26 - ומוסיף סעיף 27 ומורה אותנו כך: סרוב הלישכה לרשום מתמחה הלישכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד היזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לרשמו כמתמחה על אף כשירותו לפי סעיף 26, אם נתגלו עובדות שלאורן סבורה הלישכה שהמועמד אינו ראוי לשמש עורך דין.

...

כביכול אומרים אנו למועמד להתמחות שטוב לו שיהיה רשע, וטוב יהיה לו, משיהיה צדיק, ורע יהיה לו. אולם, למרות נטיית הלב נראה לי כי בבואנו לפסוק את הדין בפרשה שלפנינו אל לנו לסטות מאותה הלכה.

מכל מקום, סבורני שהדיון בשאלה אם יש לסטות מאותה הלכה ראוי שיהיה לפני מותב גדול יותר, אם ימצא נשיא בית משפט זה לנכון להורות על דיון נוסף.

סוף דבר, אני מצרף דעתי לדעתו של השופט חשין שיש לדחות את הערעור.

כידוע, לישכת עורכי הדין אמונה על השמירה על טוהר מיקצוע עריכת הדין ולכן רשאית לסרב לרשום כמתמחה בוגר תואר במשפטים שיש לחובתו רישום פלילי, וזאת בין אם הרישום הפלילי הסתיים עם הרשעה ובין אם הסתיים ללא הרשעה (ראו למשל: ע"פ 4408/07 לישכת עורכי הדין נ' אבו סאלם (פורסם בנבו, 25.3.08) פסקה 5 לחוות דעתו של כבוד השופט פוגלמן; על"ע 3658/05 בל נ' לישכת עורכי הדין (פורסם בנבו, 15.9.05) פסקה 6 לחוות דעתו של כבוד השופט גרוניס (כתוארו דאז); על"ע 6038/04 ג'ורג' נ' לישכת עורכי הדין פ"ד נט(6) 202 (2005)).

באותו עניין המבקש היה בוגר תואר במשפטים ולשכת עורכי הדין סירבה לרשום אותו כמתמחה בשל כך שהורשע בעבר בבצוע עבירות של גניבת רכב והצתתו.

...

הקביעה של המחוקק שהעונש המקסימלי לעבירת הסיוע הוא מחצית מהעונש המקסימלי לעבירה המוגמרת, מובילה אותי למסקנה שגבולות מתחם העונש ההולם לעבירת הסיוע צריך שיהיו מחצית מגבולות מתחם העונש ההולם לעבירה המוגמרת.

הערעור נדחה וכן נדחתה בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון.

על כן, הנני קובע שמתחמי העונש לאירוע המתואר בכתב האישום שבגינו הורשע הנאשם הם כדלקמן: לעבירה המוגמרת של גניבת רכב אחד, מתחם העונש ההולם נע בין 8 חודשי מאסר ועד 24 חודשי מאסר בפועל; לעבירה של סיוע לגניבת רכב אחד, מתחם העונש ההולם הוא מחצית, קרי נע בין 4 ועד 12 חודשי מאסר בפועל; לשני המתחמים יש להוסיף מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

בנסיבות אלה, אין מנוס מלהשית על הנאשם עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ואין להסתפק בעונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות וזאת למרות העובדה שהנאשם נעדר עבר פלילי.

תסקיר המבחן לא קבע שהרשעת הנאשם תפגע פגיעה חמורה בשיקומו אלא קצינת המבחן כתבה שהיא ממליצה שלא להרשיע: "לאור העדר עבר פלילי בעיניינו והתרשמותנו כי היתנהגותו של אנדריי בארוע הנידון, איננה מאפיינת את דפוסי היתנהגותו וכי מדובר בבחור צעיר ששואף להמשך פיתוח וניהול עסקיו ועל מנת שלא לצמצם אפשרויות תעסוקתיות ומקצועיות עבורו עוד יותר, נמליץ כי כב' בית המשפט ישקול שלא להרשיעו בדין". הטענה המרכזית שטען הנאשם היא שהרשעה יכולה לפגוע בעיסוקו כנושא משרה בנאשמת שביקשה היתר לקבל עוד עובדים זרים וכן הרשעה יכולה לפגוע באפשרות שלו להתמחות במשפטים.

הנאשם אמנם העלה טענה לגבי היתמחות במשפטים אך באסמכתה שהציג עולה שהוא למד במרכז האקדמי למשפט ולעסקים בשנת 2009 עד 2013 אך לא נכתב שהוא סיים את לימודיו, מה גם שחוק לישכת עורכי הדין לא קובע שהרשעה תימנע היתמחות אלא נקבע בסעיף 27 לחוק שהלשכה רשאית שלא לרשום מתמחה אם נתגלו עובדות שלאורן היא סבורה שהמועמד אינו ראוי לשמש עורך דין.

...

לאחר שבחנתי את הבקשה הגעתי אפוא למסקנה שאין מקום לבטל את הרשעת הנאשם.

מדובר בהסדר סביר בהתחשב בכך שמדובר בעובדת אחת ולתקופה של 4 חודשים ולכן החלטתי לאמץ את ההסדר אף על פי שמדובר ברף הנמוך של רמת הענישה אך מתקיימות הנסיבות לפסוק כך מאחר שלנאשמים אין עבר פלילי, הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה וחסכו זמן שיפוטי.

אני גוזר על הנאשמת קנס בשיעור של 20,000 ₪ ועל הנאשם קנס בשיעור של 8,000 ₪ וכן התחייבות להימנע מביצוע העבירה.