לאחר מכן הוצגו בפני התובע תצהירים נוספים שבהם היתייחסות לרישום הערת אזהרה בלבד, נ/4 ו- נ/7, והתובע אישר שאכן הצהיר קודם לכן על אודות רישום הערת אזהרה למניעת עסקה (עמ' 46 ש' 12), אם כי העיד שקיימת היתייחסות לכך שהדירה משועבדת, ולאחר מכן הוסיף כי הוא לא הבין מה שנכתב בשנת 1998 באומרו "אני לא עורך דין. אני לא משפטן" והנתבע היה עורך דינו בתיק (עמ' 47 ש' 14).
...
יש לדחות את התביעה על הסף מפאת טענת התיישנות, שכן כעולה מכתב התביעה, התביעה הוגשה על יסוד הסכם אשר נכרת במהלך חודש יוני 1998 וכן בגין מעשים ומחדלים אשר ייוחסו לנתבע ואירעו למעלה מ-7 שנים לפני הגשת התביעה.
ואולם, משחלף זמן רב ממועד הגשת הערעור ועד היום, וככל שהתובע היה מעוניין להסתמך על הליך הערעור בהקשר זה או אחר כאשר הוא הקדיש לטיעוניו בערעור עמודים רבים בסיכומים שבפנינו, ובנסיבות העניין היה מקום לצרף את פסק הדין שניתן בערעור ובהעדר זאת אין אלא להסיק כי הערעור נדחה בפועל.
על רקע כל הקביעות דלעיל, אין מקום לקבל תביעה זו אשר נדחית אף היא.
יצוין כי ביום 8/11/12 הוגשה בקשה לצירוף אסמכתאות חדשות מטעם הנתבע, אך בית המשפט אינו נדרש לאסמכתאות נוספות על מנת להכריע בתיק זה.
לאור כל האמור לעיל הנני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבע בגין שכר טרחת עו"ד סך של 35,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למעד התשלום בפועל.
