המבקשת השיבה לתגובה וטענה כי הדירה נרשמה על שם המשיב מטעמים טכניים בלבד, וכי סמוך לרכישה הציע לה המשיב להיות שותפה מלאה ולהשקיע את כספה היחיד בדירה וכך עשתה.
עוד הוסיפה כי בשלב הראשוני לא סוכם שהרכישה תתבצע על ידי שני הצדדים וההחלטה שהדירה תהיה משותפת התקבלה רק כאשר התברר שנדרשת השקעה כספית מצדה, ובשלב זה הוסכם שהמבקשת תשקיע כספים ברכישת הדירה ותהיה בעליה יחד עם המשיב.
בחקירתו הנגדית קמא, לא ידע להסביר מדוע בחר לרשום כך; ובהסכם מיום 7.3.22 הוסדרו בין היתר ענייניהם הרכושיים של הצדדים עם פרידתם, ויש בו להצביע על שליטת המשיב במבקשת והתעמרותו בה.
גרסת המשיב נמצאה בלתי מהימנה בכל הנוגע להיותם של הצדדים ידועים בציבור, מה שלבדו מקים ראיה לכאורה לצורך מתן הסעד הזמני, כאשר מדובר בדירת מגורי הצדדים עובר לפרידתם, יחד עם שני הקטינים.
...
ראו לעניין זה:
רע"א 8353/23 זלצמן משה שלום נ' יהושע קרלינסקי (29.1.2024), פסקה 10 (להלן: "עניין זלצמן");
רע"א 7616/23 אפרים אוריון נ' יאיר גולדפינגר (5.11.2023), פסקה 7 והפסיקה שם.
לאחר שקילת הדברים ועמדות הצדדים, סבורני כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור, ואנמק.
קיומה של עילת תביעה, על בסיס ראיות מספקות לכאורה – ההחלטה קמא מפרטת לעניין זה בסעיפים 22-31, שם בחן בית משפט קמא האם "ישנן ראיות לכוונת שיתוף ספציפית בהעדר זכות אוטומטית לשיתוף בנכסים בכלל ובדירה בפרט" (סעיף 25 להחלטה קמא), והגיע למסקנה שלילית.
סבורני כי בחינת הראיות שסיפקו הצדדים מבססת תשתית לכאורית המספיקה, בשלב זה של ההליך קמא, ובטרם התקיימו דיוני הוכחות ולא נשמעו ראיות בהליך המרכזי, למתן הסעד הזמני המבוקש.
לאור המקובץ לעיל, יוצא כי מדובר בתביעה קמא שאיננה מופרכת, אשר ראוי כי תתברר לגופה.
לאור כל המקובץ לעיל, יש מקום להותיר הצו על כנו.
לאור האמור לעיל אני מורה על קבלת הערעור.
