ריגול חמור לפי סעיף 113 לחוק העונשין

כתב האישום נגד המבקשת הוגש ביום 3.2.2011 כתב אישום מתוקן המייחס לה עבירות ריגול חמורות לפי סעיפים 113(ג) רישא ו-113א לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

...

משכך, ובשים לב לאורך תקופת המאסר ולהלכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241 (2000), אני דוחה את הבקשה.

המעשים המהוים מעשים של הפרת אמונים לפי מסלול זה הם אלו: (א) מעשה טירור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור; (ב) סיוע או שדול למעשה טירור; (ג) נטילת חלק פעיל באירגון טירור או באירגון טירור מוכרז; (ד) בגידה (לפי סעיפים 99-97 לחוק העונשין); (ה) ריגול חמור (לפי סעיף 113(ב) לחוק העונשין); (ו) רכישת אזרחות או זכות לישיבת קבע במדינה או בשטח המנויים בתוספת לחוק (מדינה עוינת או שטח עוין).

...

על יסוד דבריי אלה, סבורני כי ההסדר בתוצרתו הנוכחית אינו צולח את מבחן המשנה השלישי – מבחן המידתיות במובן הצר.

לשיטתי, לאחר שמצאנו כי רישיון לישיבת קבע לפי חוק הכניסה לישראל אינו נותן משקל מספק לצורך להבטיח את יציבות מעמדו של אותו אדם, אין די בו כדי לצמצם במידה מספקת את הפגיעה המשמעותית שתיגרם למי שאזרחותו תבוטל מבלי שהוא בעל אזרחות נוספת.

על פי הרישא לסעיף 11(ב)(2), ביטול האזרחות מותנה בכך שלא יוותר אותו אדם חסר כל אזרחות, ובלשונו: "ובלבד שעקב ביטול האזרחות לא יוותר אותו אדם חסר כל אזרחות"; אלא שבהמשך ישיר לכך נאמר: "ואם יוותר חסר כל אזרחות כאמור – יינתן לו רישיון לישיבה בישראל כפי שיורה שר הפנים". אני מסכימה עם הנשיאה כי גם אם ניתן לפרש "רישיון לישיבה בישראל" כמקנה אפשרות לשר הפנים ליתן לאדם שנותר חסר אזרחות, רישיון לישיבת ארעי – כעמדה שהציג השר, פירוש הוראת החוק באופן כזה היה מוביל למסקנה שההסדר אינו עומד במבחן המידתיות.

מלכתחילה הועמדה הנאשמת לדין בכתב אישום המייחס לה עבירות ריגול חמור (להלן: "העבירות"), לפי סעיפים 113(ב) ו-113(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

מתוקפו תוקן כתב האישום והעבירות הומרו לעבירה של ריגול חמור (אסור והחזקת ידיעה סודית), לפי סעיף 113(ג) רישא לחוק ולעבירה של מסירת ידיעה סודית, לפי סעיף 113א לחוק.

...

נדגיש, כי הנאשמת, הן בחקירותיה והן בהודאתה בפנינו על פי כתב האישום המתוקן, אישרה שהמניע לנטילת המסמכים הוא בעקרו אידיאולוגי, וכך אנו קובעים.

לאחר ששקלנו את כל השיקולים הצריכים לעניין, באיזון הכולל שבין השיקולים לחומרה ולקולא, הננו מטילים על הנאשמת את העונשים הבאים: 54 חודשי מאסר בפועל.

בנסיבות העניין ולאור גילה של הנאשמת החלטנו להמנע מהטלת קנס.

כתב האישום - פרטי הרשעת הנאשם: בכתב האישום, שהוגש במסגרת הסדר טיעון ושעובדותיו נוסחו בהסכמה, הואשם הנאשם בעבירה של ריגול חמור (החזקת ידיעות סודיות), לפי סעיף 113(ג) רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

...

להסרת ספק, בדיקת הרשויות, לרבות בדיקת פוליגרף שנערכה לנאשם, הובילה למסקנה שלא נותרו ביד הנאשם מסמכים שהחזקתם אסורה, מבין המסמכים הנ"ל. הסדר הטיעון: כאמור, עוד קודם להגשת כתב האישום הגיעו הצדדים להסדר טיעון, שהוצג בישיבת יום 24.7.12, ולפיו הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, הורשע, והצדדים עתרו במשותף לעונש יחיד של ארבעה חדשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות (אם יימצא הנאשם מתאים לכך).

[5: כביטויו של הסניגור עו"ד חן;] התנהלות המדינה אף מאפשרת הסקתה הזהירה של מסקנה נוספת, שלא נאמרה במפורש, ולפיה ברגיל לא יועמד עיתונאי לדין, אם יידרש למסור חומר סודי ומסוכן לביטחון המדינה שהגיע לידיו ואכן יעשה כן. שיקול מרכזי זה שבבסיס עמדת המדינה, שיקול ראוי הוא, ואף-אם ענייננו עתה גזירת עונש ולא בשאלת ההעמדה לדין, כוחו רב גם לבחינת הסדר הטיעון.

לכך יש להוסיף את תקדימיות ההעמדה לדין ואת הנסיבות המקלות שבהשבת המסמכים סוף-דבר, וכן את העובדה שלא נגרם נזק בפועל.

סוף דבר: אני מאמץ את הסדר הטיעון לו טענו הצדדים, מנימוקיהם, וגוזר על הנאשם עונש יחיד של מאסר בפועל בן ארבעה חודשים, אותם ירצה על-דרך ביצוע עבודות שירות במרכז הרפואי "רעות" החל מיום 11.9.12 .

לפי נוסח כתב האישום המותר לפירסום (לעיל ולהלן: כתב האישום המושחר), יוחסו למשיב 2 עבירות של ריגול חמור, לפי סעיף 113(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); מסירת ידיעה סודית, לפי סעיף 113א לחוק; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק; וכניסה למקום צבאי, לפי סעיף 115(א) רישא לחוק.

...

לטענת באת-כוח המשיב 2 יש לדחות את הערעור על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים ולחלופין לגופו.

מן הכלל אל הפרט לאחר שקיימתי דיון במעמד כלל הצדדים ואחריו דיון במעמד צד אחד שבו נציגי גופי הביטחון המתאימים הציגו לי נתונים ופרטים ואף השיבו לשאלותיי; ומששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי יש לדחות את הערעור.

נחה דעתי כי המצב הקיים, שבו הותר פרסום כתב האישום המושחר, הוא הנכון לעת הזו.

הערעור נדחה אפוא.