ריבית פיגורים בגין עיכוב תשלומי מעסיקים

כאמור, לשון תקנה 22 לתקנות מס הכנסה : "לא שילם המעביד את תשלומיו הוא כאמור בתקנה 20 או לא העביר את תשלומי העמית-השכיר בזמנם כאמור בתקנה 21, תקבל הקופה על סכומים אלה מאת המעביד ריבית בשיעור שלא יפחת משעור ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מעת לעת" תקנות מס הכנסה הותקנו מכוח סעיפים 47 ו - 243 לפקודת מס הכנסה.

זאת ועוד, בע"א 384/66 רובינשטיין נ' סולל בונה פ"ד כ(4), 99) נפסק לעניין פצויי הלנה כך: "פצויי הלנה הם פיצוי עונשי על איחור בתשלום בגין זכויותיו של עובד לפצויי פיטורין ושכר עבודה. מעבר לכך, מרוץ ההלנה מופסק עם תשלום פצויי הפיטורין. באם הסכום ישולם באיחור, וזה יחושב על חשבון פצויי ההלנה, שהם גדלים במהירות, הרי שפיצויי הפיטורין ימשיכו להחשב כמולנים וימשיכו ליצבור פצויי הלנה. תוצאה זו נוגדת כל היגיון. תכליתם של פצויי ההלנה היא לקנוס בפצוי עונשי את המעכב תשלום פצויי פיטורין או שכר עבודה. המחוקק רואה בחומרה עיכובים אלו באשר לא מדובר בחוב רגיל אלא בלחמו של העובד ומשפחתו...ברי שהטענה שכל חוב משולם קודם כל על חשבון פצויי ההלנה אינה יכולה לעמוד. הינה כי כן, הן על פי תכלית החוק והגיונם של דברים והן על פי מילות החוק, כל סכום ששולם יחושב על חשבון פצויי הפיטורין המקוריים ולא על חשבון פצויי ההלנה" (ראו גם: תב"ע מט/438-3 מיכאל לאב - decision systems Israel תק-אר 97(3), 2590 ).

...

כמו כן נפסק על ידי בית הדין זה כי עם תשלום השכר המולן נפסק מירוץ פיצויי ההלנה והחל ממועד זה ואילך נושאים פיצויי ההלנה הפרשי הצמדה וריבית כחוק [ראו דב"ע מג/8-2 רשות השידור - מצדה פד"ע טו 147, 155 ; עע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע"מ עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך לג(23), 32 וכן מאמרו של כב' הנשיא סטיב אדלר "פיצויי הלנה : חוק ופסיקה" (שנתון משפט העבודה ו', תשנ"ו) 5, בו נכתבו הדברים הבאים : "מששילם המעביד את הקרן, אך לא שילם את פיצוי ההלנה - פיצוי ההלנה הופך לחוב ביום התשלום, וממועד תשלום הקרן, החוב של פיצוי הלנה נושא ריבית והפרשי הצמדה, כמו חוב רגיל". הדברים שצוטטו לעיל מחזקים את המסקנה אליה הגענו, לפיה לאחר תשלום הקרן נושא חוב ריבית הפיגורים הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד.

סוף דבר: לאחר שעיינו בכתבי הטענות ובראיות ושמענו את העדים, הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה וכי הנתבעת תישא בתשלום חוב הפיגורים בסך של 4,149 ₪.

לעניין ההוצאות נציין, כי משמרבית התביעה נדחתה ומשהוגשה תביעה בסך מופרז ביחס לתוצאה ואף לאור התנהלות התובעת שמצאנו בה ליקויים - ישא כל צד בהוצאותיו.

עוד ביקשה הנתבעת לקחת בחשבון לעניין הריבית את העובדה שהיא רשות מקומית ענייה ביותר, שקופתה ריקה , וחיובה בתשלום סכומים אלה עלול לגרום לה לעיכובים בתשלום שכר עובדיה .

. לא שילם מעביד את תשלומיו הוא כאמור בתקנה 20 או לא העביר את תשלומי העמית-השכיר בזמנם כאמור בתקנה 21, תקבל הקופה על סכומים אלה מאת המעביד ריבית בשיעור שלא יפחת משעור ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן (להלן – ריבים הפיגורים); הסכומים שיעביר המעביד בהתאם לתקנה זו ייזקפו תחילה לחשבון התשלומים שחב בהם המעביד ולבסוף לחשבון הריבית, ואולם ריבית פיגורים תחול גם על חוב ריבית.

...

נאמר כי גם בהקשר זה מקבלים אנו את עמדת התובעת.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת, במובן זה שעל הנתבעת לשלם לתובעת את החוב המעודכן, בצירוף ריבית פיגורים מיום 22/05/16 ועד לתשלום המלא בפועל.

כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך של 18,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת 1, בגין עיכוב בבצוע תשלומים לקופת גמל שניפתחו על שם עובדת של הנתבעת.

העובדת הציגה תלושי שכר מהם עלה שנוכחו סכומים משכרה לקופ"ג. כך נרשם מפיה: "אבקש כי ישולם את כל סכום החוב על מנת שההכנסה שלי לא תיפגע. תקנה 19 אומרת על המעסיק להעביר את כל הכספים. הפרשה נעשתה לפי שכר 6,000 ₪ לחודש". ביום 25.5.18 הוגשה הודעה מטעם הנתבעים בה נאמר כי החוב של הנתבעת 1 עומד על 3,835 ₪ ואילו הנתבעת 2 אינה חבה דבר, שכן כלל לא ידעה שהסכום נוכה משכרה של העובדת.

סכום זה, ישא ריבית פיגורים לפי תקנה 11 לתקנות הפקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופת גמל) תשע"ד -2014, החל מחודש 7/14 ועד לתשלום בפועל.

...

לאור האמור לעיל ולאור הפירוט המופיע בסיכומי התובעת, אנו מחייבים את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סך 5,979 ₪.

סוף דבר, התביעה נגד נתבעת 1 מתקבלת.

התביעה נגד נתבעת 2 נדחית.

תקנה 11 לתקנות קובעת כי משאיחר מעסיק בהעברת תשלום הפרשות דמי גמולים לקרן הפנסיה, עליו לשלם בנוסף לחוב בערכיו הנומינאליים, ריבית בשיעור של ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית, כפי שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מעל לעת (להלן: ריבית פיגורים).

מעבר לכך שמדובר בטענה העומדת בנגוד גמור להוראות הברורות של הדין וההלכה הפסוקה בעיניין גובה ריבית הפיגורים, אציין כי עצם העובדה שהנתבעת טוענת שניתן היה להסתפק במקרה זה בריבית בגובה של כמה מאות ₪ ממחישה, כשלעצמה, כי אין היא מבינה עד כמה חמור הדבר לעכב באופן שיטתי ולאורך שנים הפרשות הסוציאליות למאות עובדים חלשים.

...

נוכח כל האמור, אני מקבלים את טענות הנתבעת הן לגבי עצם האיחורים בתשלומים ומשכם והן לגבי ריבית הפיגורים המגיעה.

להלן אתייחס בקצרה לטענות הגנה נוספות שהעלתה הנתבעת, ואסביר אין בידי לקבלן: ראשית, הנתבעת טענה כי התובעת פעלה לגביית החוב בשיהוי ניכר.

כאמור, הנתבעת לא הציגה תחשיבים נגדיים, ומכאן שתחשיבי התובעת לא נסתרו, ואני מקבלים אותם כנכונים.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה, למעט לעניין הצו למתן חשבונות.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

דיון והכרעה בהתייחס לזכות התובעת לריבית פגיורים – תקנה 22 לתקנות מס הכנסה, קובעת את שיעור הריבית בגין אי העברת תשלומים לקופת גמל במועד כדלקמן: "לא שילם מעביד את תשלומיו הוא כאמור בתקנה 20 או לא העביר את תשלומי העמית-השכיר בזמנם כאמור בתקנה 21, תקבל הקופה על סכומים אלה מאת המעביד ריבית בשיעור שלא יפחת משעור ריבית הפיגורים בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן (להלן – ריבית פיגורים); הסכומים שיעביר המעביד בהתאם לתקנה זו יישקפו תחילה לחשבון התשלומים שחב בהם המעביד ולבסוף לחשבון הריבית, ואולם ריבית פיגורים תחול גם על חוב ריבית". לשון התקנה ברורה; ריבית הפיגורים שנקבעה ע"י החשב הכללי בהתאם לתקנה 22 לתקנות מס הכנסה לעיל, היא בבחינת הגבול התחתון של שיעור הריבית שיש להעניק לקופת גמל שעה שהמעביד מעביר אליה את התשלומים באיחור.

הוצאות ושכר טירחת עו"ד – בנוסף ומשקיבלנו את התביעה וכן הבאנו בחשבון את היתנהלותה הבעייתית של הנתבעת, לאורך בירור התביעה ואת העיכובים שנגרמו, בשל היתנהלותה זו, החלטנו לחייבה, לשלם לתובעת גם את הסכומים הבאים: א. סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

...

משכך, והיות והתובעת הסבירה במסגרת תצהירה ועדותה של גב' למשקין את שיטת החישוב וזקיפת התשלומים, ומשתכליתה של שיטת החישוב הנ"ל, כפי שהצהירה והעידה הגב' למשקין ומכל מקום לא הוכח אחרת, ראויה ונועדה לשמור על הרצף הביטוחי של העמיתים, על מנת שלא ייפגעו זכויותיהם במקרים בהם קיים חוב של המעסיק, הרינו קובעים כי יש לקבל את תביעת התובעת לעניין חובה של הנתבעת עבור גמולים לקרן הפנסיה על סך 230,985 ₪.

לסיכום לנוכח כל האמור לעיל, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 253,146 ₪ בצירוף ריבית פיגורים הקבועה בתקנה 22 לתקנות מס הכנסה, מתאריך 18.1.2016 ועד למועד תשלום מלוא החוב, בפועל.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד – בנוסף ומשקיבלנו את התביעה וכן הבאנו בחשבון את התנהלותה הבעייתית של הנתבעת, לאורך בירור התביעה ואת העיכובים שנגרמו, בשל התנהלותה זו, החלטנו לחייבה, לשלם לתובעת גם את הסכומים הבאים: א. סכום של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט.