כבר נפסק כי תכליתה של ההצמדה היא להיתמודד עם השינויים העתיים בערך הכסף המביאים לירידה בערכו, ותכליתה של הריבית היא לפצות את הנושה עבור שלילת האפשרות שעמדה לו לעשות שימוש בכספו לוּ היה משולם לו במועד (ראה עע"מ 3550/15 משרד הבטחון האגף לשקום נכים נ' פלוני )פורסם בנבו, 30.05.2016)).
המסקנה היא איפוא, מששילמו הנתבעים לתובעת את החוב הבסיסי, שכלל כאמור הפרישי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, יצאו הם ידי חובתם בעיניין זה.
לגבי פיצוי בגין נזקים נוספים (הוצאות תקורה, שכר ותשלומים נוספים) – הלכה פסוקה היא שעל הנפגע להניח תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפצוי, וכי אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של בית המשפט, אלא במקרים חריגים שהמקרה שבפנינו אינו נימנה עליהם (ראה ע"א 1203/13 שמואל טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ )פורסם בנבו, 06.05.2015).
...
הנתבעים הכחישו את טענות התובעת לרבות הטענה בדבר הפרת ההסכם, וטענו כי עם העברת הפיקדון על סך של 73,358 ₪ לידי התובעת כמצוין בסעיף 11 לעיל, דין התביעה להידחות.
המסקנה היא אפוא, מששילמו הנתבעים לתובעת את החוב הבסיסי, שכלל כאמור הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, יצאו הם ידי חובתם בעניין זה.
לגבי פיצוי בגין נזקים נוספים (הוצאות תקורה, שכר ותשלומים נוספים) – הלכה פסוקה היא שעל הנפגע להניח תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי, וכי אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של בית המשפט, אלא במקרים חריגים שהמקרה שבפנינו אינו נמנה עליהם (ראה ע"א 1203/13 שמואל טומשובר נ' ארט אופיק בע"מ )פורסם בנבו, 06.05.2015).
לאור כל האמור לעיל הנני קובעת כי עם תשלום החוב הבסיסי כמתואר לעיל, מילאו הנתבעים את חובם על פי דין כלפי התובעת, וכי אין לחייבם בתשלום סכומים נוספים מעבר לסכום הנ"ל.
אין מחלוקת כי החוב הבסיסי שולם על ידי הנתבעים בעקבות הגשת התביעה דנן.
במצב דברים זה הנני מחייבת את התובעת להשיב לנתבעים את הסכום של 4,000 ₪ ששולם לה ביתר על ידי הנתבעים, ומלבד זאת, הנני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
