מקום בו המעסיק אינו מעביר לקרן את דמי הגמולים בהתאם למועדים שנקבעו בהוראות הדין, מחוייבת קרן הפנסיה לגבות מהמעסיק פצויי הלנה כאמור בהוראות חוק הגנת השכר התשי"ח -1958 ולחילופין, רבית החשב הכללי זאת בהתאם להוראות תקנה 11 לתקנות הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל) (תשלומים לקופות גמל) התשע"ד 1964 שלשונה:
"(א)לא הפקיד מעביד תשלומים בעד עובד לקופת גמל במועד הקבוע בתקנה 10, ישלם לקופת הגמל ריבית, לרבות ריבית שנצטברה בשל חוב ריבית, בעד התקופה שמתחילה ביום 16 בחודש העוקב לחודש העבודה שבעדו נדרשה הפקדת התשלומים, ומסתיימת במועד התשלום בפועל; ריבית כאמור תהיה בשיעור הריבית בשל איחור בהעברת כספים מהמערכת הבנקאית שמפרסם החשב הכללי של מדינת ישראל מזמן לזמן.
"
(יוער כי קודם לכך הוסדר שיעור הרבית בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד-1964)
ריבית פיגורים היא בבחינת הגבול התחתון של שיעור הריבית שיש להעניק לקופת גמל שעה שהמעביד מעביר אליה את התשלומים באיחור.
ככלל, בית הדין רשאי להפעיל את שיקול דעתו ולהורות על הפחתת פצויי ההלנה על פי אמות המידה שבסעיף 8 לחוק הגנת השכר, במקרה בו אי התשלום במועד נבע "מנסיבה שלמעביד לא הייתה שליטה עליה או עקב חילוקי דיעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האיזורי, ובילבד שהסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו". (ענין קלע לעיל).כן נקבע, כי ספק ביחס למגמה זדונית של המעסיק בעיכוב התשלום "צריך להתפרש לקולא", אך הכל בהתאם לנסיבות (עע) 300215/98 דומוס תעשית רהיטים בע"מ - מירב בן הלל, 31/05/00).
...
אם לא די בהתנהלות זו, התוצאה היא כי תביעה על סך כ- 220,000 ש"ח מסתכמת בהפרשי רבית בסך של 13,600 ₪- סכום שהייתה נכונה הנתבעת לשלם לכתחילה לתובעת לו הייתה התובעת פועלת כראוי.
נוכח התנהלות התובעת במהלך כל ההליך, שיעור התביעה ודחייתה הלכה למעשה פרט לריבית שכבר בדיון הראשון ועוד קודם לתביעה נציג הנתבעת היה מוכן לשלמה, בנסיבות אלה , ונוכח הפסיקה בעניין זה, מצאנו מקום לחייב את התובעת דווקא בהוצאות הנתבעת ואלה יועמדו על סך של 16,500 ₪.
סוף דבר
הנתבעת תשלם לתובעת סך של 13,600 ₪ בגין הפרשי ריבית.
מנגד תשלם התובעת לנתבעת סך של 16,500 ₪ בגין הוצאות משפט.
