לצורך הכרעה במחלוקת מינה בית הדין מומחה לרפואה תעסוקתית, ד"ר יבגני לייקין, אשר נתבקש ליתן חוות דעתו בהתבסס על התשתית העובדתית המוסכמת בין הצדדים בהאי לישנא:
ביום 23.9.20 ענה המומחה על שנשאל, תוך שהוא שולל קיומו של קשר סיבתי בין מחלת המיאלומה הנפוצה לבין תנאי עבודתו של התובע.
בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:
"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת
סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212.
בהמשך הסביר מה הגורמים האפשריים לגרימתה, תוך שהוא מציין את הדברים הבאים: "ישנן תוצאות מחקר סותרות באשר לסיכון מוגבר ל-MM בקרב אנשים עם עודף משקל, שתיית אלכוהול ועישון, אך טענות אלה טרם הוכחו מדעית. בין הסיבות המוצעות כמעלות סיכון להופעת המחלה הן: חשיפה לקרינה מייננת: קרינת X וקרינת גמא (שכיחות גבוהה יותר בניצולי הירושימה ונגסקי), חשיפה לחומרי הדברה מסוימים, חשיפה לבנזן".
בהמשך חוות דעתו אף הזכיר המומחה מחקרים המפרטים באלו מקצועות התגלו עודפי תחלואה כזו, וכן פירט בהרחבה לגבי תכונות הפורמלין אליו נחשף התובע ואופי השמוש בו.
המומחה אף ציין כי התובע נחשף לפורמלין בריכוז של 4% שנימצא בתוך בקבוקונים אטומים, בשים לב כי פורמלין רגיל הנו בריכוז של 37%.
המומחה היתייחס לסיכום ישיבת הועדה מיום 14.1.13, ונימק מדוע אין בה כדי לתרום לקיומו של קשר סיבתי, כמו גם המלצתו של הרופא התעסוקתי לתובע להמנע מחשיפה לפורמלין.
...
לסיכום, טען התובע כי יש לדחות את התובענה על אף האמור בחוות הדעת, או לחילופין למנות יועץ רפואי אחר בתחום הרפואה הספציפי, ולהורות לו לבחון את שאלת הקשר הסיבתי האמיתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו.
המומחה התייחס לסיכום ישיבת הוועדה מיום 14.1.13, ונימק מדוע אין בה כדי לתרום לקיומו של קשר סיבתי, כמו גם המלצתו של הרופא התעסוקתי לתובע להימנע מחשיפה לפורמלין.
מכל האמור לעיל עולה, כי יש מקום לאמץ את חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית הדין.
אחרית דבר
לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להדחות.
