ראיות פסולות מסייעות לזיכוי מכוח הלכת יששכרוב

בנסיבות אלה ומכוח הילכת יששכרוב יש לפסול כל ראיה שהושגה מכוח אותו הצוו.

סייג זוטי דברים טענת הנאשמים ולפיה יש לזכות אותם בשל היות המעשים בהם הואשמו זוטי דברים, מבוססת על אותה הנחה עובדתית לפיה הנאשמת הייתה נכה בשיעור 100% בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, וכי העובדת הזרה הועסקה "כחלק מטיפול סיעודי וסיוע בשאר משימות היומיום של הנאשמת" (סעיף 60 לסיכומי הנאשמים).

להפרת החובה להעמיד את חומר החקירה לעיונו של הנאשם שתי תוצאות אפשריות: איסור שימוש בראיה כאשר להגנה לא ניתנה היזדמנות סבירה לעיין בה (סעיף 77(א) לחוק סדר הדין הפלילי) וזיכוי הנאשם מקום בו גרמה הפגיעה בזכות העיון לעיוות דין ולפגיעה בזכותו למשפט הוגן (ע"פ (עליון) 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל פ"ד מו(5) 8 (1992)).

...

מששני הנאשמים מאשרים כי לא עשו לעובדת ביטוח רפואי ומשלא הומצאו המסמכים הרלבנטיים, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירה המיוחסת להם בעניין זה. המסמכים שצורפו לסיכומי הנאשמים הנאשמים צירפו לסיכומים מטעמם שורה של מסמכים רפואיים.

מטעמים אלה, אני קובעת כי המסמכים האמורים אינם קבילים כראיה ואני מורה על הוצאתם מתיק בית הדין.

התוצאה על יסוד כל האמור, אני מרשיעה את הנאשמים בעבירות על סעיפים 2(א)(1), 2(א)(2) ו- 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991.

בית המשפט המחוזי פסק כי אין לפסול את אמרתו המפלילה של עידן, וזאת נוכח הדברים שנקבעו בע"פ 5002/09 מדינת ישראל נ' ז'אנו, פסקה 17 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (2.12.2010) (להלן: עניין ז'אנו), לפיהם כאשר מדובר בפגמים בחקירה של עד, נידרשת "פגיעה בעלת עוצמה מיוחדת שנגרמה לעד בחקירתו" כדי להצדיק להורות על פסילת ראיה כזו – ולאחר שקבע שבפגמים שנפלו בחקירתו של עידן אין את אותה "עוצמה מיוחדת" הנדרשת לשם פסילת אמרתו המפלילה ביחס למבקש.

עם זאת, פסק בית המשפט המחוזי כי בשל העובדה שאמרתו של עידן היא עדות יחידה של שותף לדבר עבירה אשר הוגשה על פי [סעיף 10א](http://www.nevo.co.il/law/98569/10a) לפקודת הראיות נידרשת, למצער, תוספת ראייתית בדרגה של סיוע על מנת שניתן יהיה להרשיע את המבקש בהתבסס עליה.

משלא נמצאה תוספת ראייתית מתאימה כזו בארבעה מן האישומים שיוחסו למבקש, זיכה אותו בית המשפט המחוזי מאותם אישומים (האישום הראשון, השלישי, הרביעי והשישי).

מעבר לכך, השופט מ' מזוז סבר כי נוכח מהות הפגמים שנפלו בחקירת עידן וחומרת הפגיעה בזכויותיו כנחקר (הפוגעים גם בזכותו של המבקש להליך הוגן), מתחייבת פסילת אמרתו גם מכוח הילכת יששכרוב, ואין נפקא מינה לעניין זה שאין מדובר בפגמים שנפלו בגביית עדותו של הנאשם, אלא בגביית עדותו של עד. השופט מ' מזוז חיווה דעתו ולפיה אין מקום להבחין בין עדים לנאשמים בכל הנוגע לעוצמת הפגמים הנדרשים לשם פסילתה של אמרה מכוח הילכת יששכרוב, ובתוך כך הסתייג מעמדת השופט א' א' לוי בעיניין ז'אנו.

...

מעבר לכך, ובדומה לשופט מ' מזוז, אף אני סבורה כי ישנו ספק אם מלכתחילה ניתן לראות בדברי השופט א' א' לוי בעניין ז'אנו משום "הלכה". זאת, שכן דבריו נאמרו כהערת אגב ("אני רואה לנכון להדגיש את השקפתי" - פסקה 17 לפסק דינו של השופט א' א' לוי בעניין ז'אנו), שאינה במסגרת הרציו של פסק הדין, ואף אני לא מצאתי שבית משפט זה הלך בפסיקה מאוחרת יותר בעקבות הערתו האמורה של השופט א' א' לוי (לנימוקים נוספים ראו פסקה 50 לפסק דינו של השופט מ' מזוז).

סוף דבר: המבקש מנסה לקרוא לתוך פסק הדין מושא הבקשה הלכות שאינן מצויות בו, ובהיעדר הלכה אין מקום להורות על דיון נוסף.

אשר על כן הבקשה לקיום דיון נוסף נדחית.

זהו באשר למה שיש בה; אשר למה שאין בה: "דוקטרינת ההגנה מן הצדק, גם בניסוחה הרחב, לא תוכל לסייע במקרים רבים שבהם תחושת הצדק היא שאין מקום ליישום דווקני של החוק. היא אינה מקנה לשופט סמכות לזכות נאשם מתוך אהדה למצוקתו, ובודאי אינה מאפשרת לו לזכות רוצח בשל היות הנרצח אדם שהסב רע לבריות" (רינת סנג'רו-קיטאי "הגנה מן הצדק מול סמכות ה-Nullification של חבר המושבעים – זכוי אדם שביצע עבירה על בסיס שיקולים חצוניים לאשמה" המשפט יד 513, 519 (התשע"א)).

בהילכת יששכרוב נקבע, כי בנסיבות מסוימות ניתן לפסול ראיה שהולדתה בחטא, גם אם בכוחה לתרום לחקר האמת (עמוד 534).

סיכומו של דבר, דעתי היא כי אין לשלול את האפשרות שבמקרים שבהם ההחלטה להעמיד אדם לדין לוקה בחוסר סבירות חריף עד שיש בו כדי לעמוד בסתירה מהותית עם עקרונות הצדק וההגינות, ייקבע כי מתקיימת לזכות הנאשם הגנה מן הצדק, אשר מכוחה אף ייתכן כי יבוטל כתב האישום או חלק ממנו.

...

רותם הגיש ערר על ההחלטה; הערר נדחה.

ממילא, אם ימצא בית המשפט הדן בפלילים כי ההחלטה להעמיד אדם לדין לוקה בחוסר סבירות חריף, לא יהיה בכך כדי להשליך באופן משמעותי על מקרים אחרים שנסיבותיהם שונות.

סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי קובע: "נטענה טענה מקדמית, ... בית המשפט יחליט בטענה לאלתר, זולת אם ראה להשהות את מתן החלטתו לשלב אחר של המשפט". סעיף 151 לחוק זה מוסיף וקובע שככלל: "לא טען הנאשם טענה מקדמית בשלב זה, אין בכך כדי למנעו מלטעון אותה בשלב אחר של המשפט". נמצאנו למדים כי אומנם ראוי שטענות מקדמיות יתבררו מוקדם ככל הניתן; אולם ככלל רשאי הנאשם להעלות טענות מקדמיות בכל שלב (ראו למשל ע"פ 6922/08 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 37 (1.2.2010)), ובית המשפט מוסמך לדון בהן בשלבים מאוחרים בהליך.

סיכומו של דבר, דעתי היא כי אין לשלול את האפשרות שבמקרים שבהם ההחלטה להעמיד אדם לדין לוקה בחוסר סבירות חריף עד שיש בו כדי לעמוד בסתירה מהותית עם עקרונות הצדק וההגינות, ייקבע כי מתקיימת לזכות הנאשם הגנה מן הצדק, אשר מכוחה אף ייתכן כי יבוטל כתב האישום או חלק ממנו.

הסכמת בעל המלונית? ההלכה הפסוקה הכירה באפשרות חפוש גם ללא צו ובלא שהתקיימו העילות המפורטות בחוק ובילבד שמדובר בהסכמה מדעת "היינו, הסכמה הנתנת תוך מודעות של האדם מושא החיפוש לזכותו לסרב לבצוע החיפוש, ולכך שהסירוב לא ייזקף לחובתו", רע"פ 10141/09 אברהם בן חיים נ' מדינת ישראל, סה(3) 305 (2012)‏‏.

השפעת פסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק בקבוצת השיקולים השלישית אליה נידרש בית המשפט להתייחס בהתאם להילכת יששכרוב יש לבחון את המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה ומולו התועלת החברתית בפסילתה.

העובדה שלא גובש סולם מספרי והעדות אינה מלווה בנתונים סטטיסטיים לענין התאמה לא שללה מכוחן של הראיות שהוצגו והומחשו באופן ברור באולם בית המשפט.

האישום הראשון - סיכום הנאשם בחר שלא להעיד במשפטו אולם הסיוע הראייתי הטמון בשתיקה זו יכול לשמש כלי עזר לראיות קיימות ולא להחליפן.

...

בסופו של דבר הוגש כתב האישום שלפני המייחס אחת מן ההתפרצויות לנאשם.

בית המשפט קבע כי "ככל שמדובר במומחיות הכרוכה בהשוואת נתונים, שוכנעתי מעדותו של המומחה שור כי יש לתת משקל משמעותי לנתוני ההשוואה שערך המומחה, מבלי שחוות דעתו נסתרה בחוות דעת אחרת [...] וגם לא בחקירתו הנגדית בפנינו [...] ואזכיר כי מדובר בראיה נסיבתית, אם בסופו של יום תהיה זו הראיה היחידה, לא ניתן יהיה לבסס עליה הרשעה, אך אין מניעה לשקללה עם יתר הראיות הנסיבתיות. ערעור על פסק הדין נדחה לרבות בסוגיית טביעות הנעל.

משנפסלו האזמלים כראיה נוכח אי החוקיות שהיתה כרוכה בתפיסתם – אני מורה על זיכוי הנאשם גם מאישום זה בעבירה של החזקת כלי פריצה לפי סעיף 409 לחוק העונשין.

סוף דבר יש מידה של קושי ציבורי בזיכוי אדם אשר קיימות נגדו ראיות כי ביצע את מעשה העבירה המיוחס לו. יש להניח שאיש המודיעין שהגה תכנית כיצד לאתר את הנאשם ולבסוף איתר אותו ואת חפציו ירגיש תסכול בשל כך שמאמציו, שנשאו פרי, לא הובילו לסיום ההליך בענישה.

המערער זוכה על-ידי בית המשפט המחוזי, בנימוק שהודאות שותפיו לשוד כנטען, שהפלילוהו, הושגו בתרגיל חקירה פסול אשר שלל מהם את האפשרות להמנע מהפללה עצמית; זאת מכוח הילכת ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי (פ"ד סא(1) 461 (2006)).

עוד נאמר כי "מחד, יתכן מאוד שניתן היה להרשיע את הנאשם, אילו היתה הראיה מתקבלת, מאידך, פסילתה תביא לזיכויו מעבירה חמורה, כאשר יתר הראיות אינן מגיעות אף לדרגת סיוע. למרות הנזק שבזיכויו של אשם, אני סבורה כי עצמת הפגיעה בזכות המוגנת להמנע מהפללה עצמית... גוברת על האינטרסים הציבוריים האחרים". דברים אלה מדברים בעדם, ומשקפים במדויק את שבקש בית המשפט לומר בקול צלול.

...

סבורים אנו כי אין מקום להתערב בהכרעתו של בית המשפט קמא.

עוד נאמר כי "מחד, יתכן מאוד שניתן היה להרשיע את הנאשם, אילו היתה הראיה מתקבלת, מאידך, פסילתה תביא לזיכויו מעבירה חמורה, כאשר יתר הראיות אינן מגיעות אף לדרגת סיוע. למרות הנזק שבזיכויו של אשם, אני סבורה כי עצמת הפגיעה בזכות המוגנת להימנע מהפללה עצמית... גוברת על האינטרסים הציבוריים האחרים". דברים אלה מדברים בעדם, ומשקפים במדויק את שביקש בית המשפט לומר בקול צלול.

סוף דבר, איננו רואים בהחלטה בעניין אי מתן הפיצוי משום עוול, ועל כן גם שיקולי צדק אינם נפגעים.