ראיות מפריכות בבית משפט קמא מהן ראיות מפריכות בבית משפט קמא

טעה בית משפט קמא גם בכך שלא אפשר למבקש להגיב לאותם חומרי חקירה ולהביא ראיות מפריכות מטעמו.

...

ראו לעניין זה למשל ת"א 1390/06 המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול" נ' פלוני, מיום 25.12.11 מפי כב' השופט בכר (סעיף 16 להחלטה) וכן החלטתי מיום 30.7.19 בת"א 4289-06-15 ל. א. נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול". הרצון לקדם את ייעול הדיונים מבורך, אבל לא ניתן תחת כנפיו לפגוע בעיקרון ניהול הוגן של ההליך.

ולמקרה הנדון במקרה שבפניי אני סבורה שלא יהיה זה נכון להעביר את חומרי החקירה עובר לבדיקת התובע על ידי המומחה מטעם בית המשפט.

סוף דבר ראיתי לקבל את הערעור ולהורות כי חומרי החקירה, שביקש המשיב להעביר למומחה מטעם בית משפט, לא יועברו לו עובר להמצאת חוות דעתו.

תמצית טיעוני המערער: המערער, במסגרת עירעורו על פסק הדין על חלקיו השונים, ערער גם על החלטה מיום 4.4.16 אשר לפיה דחה בית משפט קמא את בקשתו לצרוף ראיות מפריכות, כאשר לטענתו מדובר במסמכים ותכתובות מייל של המשיב שסותרים את עדותו בתיק.

...

לרבות נוכח האמור לא שוכנענו כי בנסיבותיו של המקרה דנן יש מקום להתערב בממצאים עובדתיים לרבות התרשמות ושאלת מהימנות, של הערכאה הדיונית (ראו ע"א 3773/16 עו"ד איתן ארז בתפקידו כנאמן לנכסי החייבת רחל סופר נ' סופר (3.10.18)).

לאור כל האמור יש לדחות את הנטען על ידי המערער ובמיוחד אותן התרסות כלפי בית המשפט וכשלא מצאנו כי יש בסיס לאשר נטען על ידו לרבות בכל הקשור לאופן ניהול ההליך או לאשר נטען אודות תוכנו של פסק הדין.

לאור כל האמור הערעור נדחה ואנו מחייבים את המערער לשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

כאמור, המבקשים מיאנו לקבל את החלטת בית המשפט קמא והגישו בקשת רשות ערעור זו לפניי, בה טענו, בין היתר, כי הבקשה נדחתה "בנגוד לרוח הפסיקה וההלכות, בכל הקשור להבאת ראיות הזמה". נטען, כי החלטת בית המשפט קמא סגרה למעשה את הגולל בפני המבקשים על האפשרות להפריך עדויות אי אמת וחשיפת האמת בפני בית המשפט, והכל על מנת להעמיד בפניו את התמונה המלאה, על מנת שבסופו של יום יינתן פסק דין המבוסס על המציאות העובדתית והמשפטית.

...

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה, כב' השופטת מ' קלמפנר נבון, מיום 16.3.2021, בת"א 39131-08-16, במסגרתה דחה בית המשפט קמא את בקשת המבקשים להגשת "עדויות הזמה". ייאמר מיד, כי לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על צרופותיה ובתיק המתנהל לפני בית המשפט קמא ולאחר שנתתי דעתי לטענות המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תגובת המשיבה.

כפי שצוין, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, אף ללא קבלת תשובה.

על המבקשים היה לצפות ולהיערך לניהול תביעתם ולא לבחור לעתור, לאחר סיום הראיות, להבאת ראיות "הזמה" שיש בהן, כלשון בית המשפט קמא, לתת בידי המבקשים "שיקול דעת רחב ביותר בדבר אותן עדויות שברצונם להביא שעה שאלו לא מפורטות דיי הצורך. בכך הנזק הדיוני שייגרם לצד שכנגד עלול להיות משמעותי ביותר". בסופו של יום, משלא מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים התערבותה של ערכאת הערעור בשלב זה ושעה שלמבקשים שמורות טענותיהם לשלב הערעור, ככל שיהיה בכך צורך, הרי שדין הבקשה להידחות.

השורה התחתונה היא, כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

טענות המערערים בעירעור מצומצמות במידה רבה מטענותיהם בתביעה, ואֵלו הן, בתמצית: א – ההלוואה ניפרעה במלואה; ב – סכום ההלוואה שניתן למערערת הוא 1,532,206 ₪ בלבד; ג – טעה בית המשפט קמא בהחלטתו להתיר למשיבה להגיש ראיות מפריכות להוכחת העברת מלוא סכום ההלוואה למשיבה.

מהן אותן "הלוואות נגדיות" לא הוסבר, אך לא ניתן להגדיר החזר הלוואה כ "הלוואה נגדית". לאור כל האמור לעיל, אמליץ לדחות את העירעור, למעט ההוראה ביחס לערבות הבנקאית שניתנה לעריית תל-אביב, שביחס אליה ינהגו כאמור בסעיף 10 לעיל, וכן אמליץ לחייב את המערערת בתשלום הוצאות העירעור בסך 20,000 ₪.

...

שלומית יעקובוביץ, שופטת התוצאה הערעור נדחה.

עם זאת, אנו מורים כי ככל שהערבות הבנקאית תושב למשיבה, יהיה עליה להשיב את סכום הערבות למערערים, בניכוי העמלה ששילמה בגינה לבנק.

המערערים ישלמו למשיבה את הוצאות הערעור ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

התקנות החדשות קבעו גישה מחמירה יותר ביחס להעדר התייצבותו של מצהיר לחקירה נגדית, שלפיה תצהיר עדות ראשית לא יהווה ראיה אלא אם המצהיר התייצב לחקירה נגדית, כקבוע בתקנה 178 (ב) לתקנות: (ב) "דין מצהיר בתצהיר חלף עדות ראשית כדין עד במשפט, ואולם התצהיר ייחשב כראיה רק אם המצהיר התייצב לחקירה נגדית." אמנם תקנה 178 (ג) קובעת, כי במקרה שמצהיר לא התייצב לחקירה נגדית, התצהיר יכול וישמש ראיה, "ברשות בית משפט ומטעמים מיוחדים". אך לנוכח הוראת תקנה 178 (ב), נלמד כי שיקול דעת מצומצם זה חל על תצהיר שאינו עדות ראשית, שאליו ישנה היתייחסות פרטנית בתקנה 178 (ב) לתקנות.

בעמ"ש (מר') 45565-07-20 א. פ נ' ק. פ (18.2.2021) סעיף 20 נקבע בפסק הדין: "כפי שצוין ע"י בית משפט קמא, ולמעשה אף אחד מהצדדים לא חלק על כך, שיעור צרכי קטין המחלק את זמנו בין שני בתים לא יפחת על דרך הכלל מסך של 2,250 ₪ לחודש, כאשר סך זה אינו כולל את עלויות מדורו ואחזקתו. הערכה זו התקבלה ע"י עשרות מותבים בערכאות השונות והיא מהוה, מזה זמן, מעין כלל אצבע בקביעת מזונות קטין הנידרש לרמת חיים "רגילה". (ראו גם – רמ"ש (מר') 59188-10-19 נ. נ' נ. (25.10.2018); עמ"ש (ת"א) 12792-10-19 ע' נ' נ' ע' ע' נ', (27.10.2020) ; עמ"ש (מר') 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. (22.9.2020); תלה"מ (י-ם) 6984-07-19 - פלונית נ' פלוני (16.9.2020); עמ"ש (חי') 56000-10-18 פלוני נ' פלונית (31.1.2019); עמ"ש (מר') 21704-03-18 א.ו נ' א.ו (11.6.2019)).

על פי הפסיקה, יש לגנות את המנהג של צירוף ראיה לסיכומים ללא נטילת רשות, ויש להיתעלם מראיות אלו שלא ניתנה לצד השני היזדמנות אפשרות לסתירתן בראיות מפריכות או בחקירה נגדית (ע"א 759/81 ברש נ' עו"ד ירדני, מא(2) 253, 270 (1986); עש"א (חד') 55559-06-20 נתאנלוב ואח' נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ ואח' (11.10.2020)).

...

מקובלת עלי טענת הנתבע כי צירוף ראיות חדשות זו אינו כדין, היות שעל התובעת היה להגיש בקשה לקבלת היתר להגשת ראיות חדשות לסיכומיה.

יוצא אפוא, כי עול נטל הטיפול בקטינים, מוטל כל כולו על התובעת.

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, שאופיין בהעדר שקיפות מצד הנתבע והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ובשל מחדליו הדיונים המהותיים והרבים, כמפורט בפסק הדין, ומנגד קבלה חלקית בלבד של עתירות התובעת, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור התובעת הוא בסך כולל של 30,000 ₪ כולל מע"מ. אי תשלום ההוצאות תוך 30 יום מהיום יוסיף להן רכיבי הצמדה וריבית כדין (מהיום).