קשר סיבתי בין שמיעה לקויה למחלת מקצוע

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 5.7.2020 (להלן: הועדה), אשר קבעה למערער נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.1.2020 ועד 30.6.2020, ושללה קשר סיבתי בין תאונת העבודה ובין ליקוי שמיעה וטינטון.

במכתב ב"כ המערער מיום 18.8.2020 תוארו בין היתר פרטי תאונת העבודה נשוא הליך זה, וכן צוין: "הועדות הרפואיות של המל"ל דחו את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגיעה בעבודה מיום 22.12.2018. ומכאן מוגשת תביעה זו למחלת מיקצוע וזאת מטעמי זהירות בלבד" (ההדגשה במקור – א"ק).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

משמדובר במסקנה מנומקת וברורה, בתחום המומחיות הרפואית של הוועדה.

אין לקבל את טענת המערער שאישור ההכרה של פקיד התביעות מחדד את המסקנה שהוועדה שגתה בקביעתה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

תשובת המומחה: "לא! אין קשר סיבתי בין הירידה בשמיעה של התובע בתדירויות הדיבור לבין חשיפתו לרעש בעבודה, ובודאי שלא בסבירות העולה על 50%. העובדה שאדם הסובל מליקוי שמיעה נחשף לרעש בעבודתו אינה מעידה על כך שליקוי השמיעה נובע מחשיפתו לרעש, ורבות נכתב על כך בספרות הרפואית. בתשובתי לשאלה ג' בחוות דעתי המקורית ובתשובתי לשאלת הבהרה ב' התייחסתי להגדרת ליקוי שמיעה כמחלת מיקצוע אחרי חשיפה לרעש, כפי שנקבע ב-1987 ע"י ועדה מטעם האגוד האמריקני לרפואה תעסוקתית (ACOM), והבהרתי בפירוט את הסיבות לכך שליקוי השמיעה של התובע אינו מתאים לליקוי הנובע מחשיפה לרעש. לנוחות הקורא מצוטטים כלשונם שמונה המאפיינים של ליקוי שמיעה מושרה רעש כפי שהם מופיעים בספר OCCUPATIONAL HEARING LOSS (ציטוט מתוך הספר באנגלית ולאחר מכן תירגומם לעברית) .... בארבעה מתוך שמונה מאפיינים ליקוי השמיעה של התובע אינו תואם להגדרת ליקוי שמיעה מושרה רעש, כפי שהיא מתוארת בספרות, כאשר ארבעה הסעיפים האחרים אינם רלוואנטיים לבחינת ההתאמה וכאשר יש תעוד להליך תחלואי ממושך אצל התובע. בתשובה לשאלה ג' בחוות דעתי המקורית פירטתי בהרחבה את הסיבות לקביעתי שאם קיים מרכיב של נזק מרעש בליקוי השמיעה של התובע, הוא פחות מ-50%. בתשובה לשאלת הבהרה ב' פירטתי שעקומת השמיעה של התובע נובעת מדלקת כרונית המתועדת במסמכיו הרפואיים. כפי שכתבתי בחוות הדעת המקורית, חזרתי וכתבתי שהיתה גם השפעה מסוימת של הרעש על שמיעתו של התובע והפניתי להתייחסותי לכך בחוות הדעת המקורית. כאמור, השפעה זו הנה פחות מ-50%. מניסוח המשפט האחרון במבוא לשאלות ההבהרה הנוספות לעיל ("במענה לשאלת הבהרה ב' הוספת כי...") משתמע כאילו בנגוד לנאמר בחוות דעתי המקורית, בתשובה לשאלת הבהרה ב' קבעתי שליקוי השמיעה נובע מחשיפה לרעש וההליך התחלואי רק עוות את עקומת השמיעה מצורתה האופיינית.

...

אין בידי לקבל את הטענה.

סוף דבר, לנוכח כל האמור אין מנוס מדחיית התביעה.

בהחלטה מיום 17.03.2021 מונה ד"ר בנדט לחוות דעתו באשר לקשר הסיבתי בין ליקוי שמיעה וטינטון לבין תנאי עבודתו של התובע והאם התובע עומד בתנאי הקבוע בסעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995.

התובע נבדק עוד שלוש בדיקות שמיעה כדלקמן: ביום 16.07.2018 בקופת חולים כללית; ביום 14.08.2018 במכון "רחל פניאס – מכון אודיולוגי"; ביום 14.03.2019 בדיקה נוספת במכון "רחל פניאס – מכון אודיולוגי". תעוד רפואי המפרט את מצבו של התובע נשלח לד"ר בנדט.

בדיקות השמיעה הבאות שבוצעו בתקופה שבה לא נחשף לרעש מזיק אינן רלבאנטיות בהקשר של תביעה למחלת מיקצוע.

...

סוף דבר שאלות 1-6 יועברו למומחה.

בנסיבות אלה, מונה מומחה בתחום רפואת אף אוזן גרון, דר' ארז בנדט, על מנת שיחווה דעתו באשר לקשר הסיבתי בין הליקוי בשמיעה וטינטון, מהם סובל התובע לבין תנאי עבודתו (החלטה מיום 17.3.2021) והועברו אליו העובדות הבאות: התובע יליד 5.3.1954.

בדיקות השמיעה הבאות שבוצעו בתקופה שבה לא נחשף לרעש מזיק אינן רלבאנטיות בהקשר של תביעה למחלת מיקצוע.

בחוות דעתו זו ציין המומחה כך: "ירידת שמיעה עקב חשיפה לרעש מזיק (NIHL) נעצרת ברגע שנפסקת החשיפה לרעש!! בדיקת השמיעה מיום 16.7.2018 משקפת את מצב שמיעתו בעת סיום עבודתו בפנצ'רייה. ההדרדרות הנוספת בשמיעה (אם מקבלים את בדיקות השמיעה במכון רחל פאיאנס) נובעת מתהליך תחלואתי אחר שגורם לליקוי שמיעה תחושתי-עיצבי מואץ (rapid progressive SN hearing loss) שאינו קשור לחשיפה לרעש. סביר להניח שמדובר בתהליך שאינו רק פרסביקאוזיס (ליקוי שמיעה עקב גיל) ונוזואקוזיס (השפעת מחלות הרקע). מרווח הזמנים להתדרדרות כה משמעותית רק בגלל התבגרותו (כשנה אחת) קטן מדי. האסימטריה לרעת אוזן שמאל שהולכת ומחמירה מחייבת לשלול תהליך רטרוקוכליארי...צריך לבצע MRI של המוח ותעלות השמע כדי לשלול גידול שלוחץ על עצב השמיעה השמאלי/גזע המוח" (עמ' 8 לחוות הדעת.

...

בהחלטה מיום 16.3.2021 מצאנו וקבענו כי בתקופה מחודש ספטמבר 2014 עד חודש יוני 2018 בלבד סביר יותר שהתובע נחשף לרעש מזיק מאשר לא נחשף לרעש כזה ומשכך הוא עמד בתנאי סעיף 84א(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשל"ה-1995.

משכך, התביעה נדחית.

השאלה העומדת לפתחנו היא האם כדין נדחתה תביעת התובע להכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה בהתאם להוראות סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק)? לאחר שקבענו כי התובע הראה כי הוא נחשף בעבודתו, בכל השנים מאז 1988 ועד למועד הגשת התביעה בתיק זה, לרעש התקפי ומתמשך בהתאם לנדרש בסעיף 84א(א)(1) לחוק (החלטה מיום 14.3.2022), מונה מומחה רפואי בתחום רפואת אף אוזן גרון, דר' מיכאל בייזר (להלן – המומחה), לחוות דעתו בשאלה: האם התובע עומד בתנאי סעיף 84א(א)(2) וסעיף 84א(ב) לחוק והאם מיתקיים קשר סיבתי בין ליקוי שמיעה וטינטון לבין תנאי עבודת התובע? (החלטה מיום 3.5.2022).

ביום 30.10.2019 הגיש התובע לנתבע תביעה למחלת מיקצוע או ליקוי רפואי עקב תנאי עבודה.

...

המומחה התבקש להשיב לשאלות כדלקמן: האם קיים קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש מזיק, כמתואר בעובדות המקרה? האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? האם התובע סובל מרעש תמידי באוזניים אשר נגרם עקב חשיפה לרעש מזיק, כמתואר בעובדות המקרה? האם כושר שמיעתו של התובע בתדירויות הגבוהות (ממוצע של 3,000 ו-4,000 מחזורים לשנייה) פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים? ביום 9.6.2022 הוגשה לתיק חוות דעת המומחה, אשר בה פירט את כישוריו וניסיונו המקצועי והשיב לשאלות שנשאל כדלקמן: "3.א.(1) לא נראה לי כי יש קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש מזיק. ראשית, אכן התובע עובד בעבודה החושפת אותו לרעש מזיק, אך במקום עבודתו הוא חשוף לשדה רעש הומוגני הגורם לירידת שמיעה סימטרית ואילו על פי בדיקות השמיעה מדובר בירידת שמיעה א-סימטרית.

מכל המפורט, לא מצאנו טעם המצדיק הפנית התובע לוועדה הרפואית.

משכך, לא מצאנו סיבה שלא לאמץ את קביעות המומחה שבה.

התביעה אפוא נדחית.