עניין התאונה השנייה, בה, לפי הנטען, נגרם לתובע שבר בצואר ירך שמאל, קבעה ועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "ועדת המל"ל") ביום 27.1.16 נכות צמיתה בשיעור 30%; זאת - לפי הוראת ס' 48(1)(ז) לתקנות המל"ל, שהוראתו: "הגבלה בינונית בכל התנועות" של "פרק הירך"; קביעה שהוגשה בעניינינו כנכות לפי דין – בכל הקשור לתוצאות התאונה השנייה.
הנתבעת מפנה לכך שלפי הדין היה על התובע בעניינינו להביא ראשית ראיה התומכת בקיומו של קשר סיבתי בין הנכות בגין התאונה השנייה לבין קרות התאונה ביוון; וכי, לשיטתה, לא די בהוכחת קשר אפשרי, אלא - קשר סיבתי; צריך להוכיח "חוט מקשר ברור".
בתשובתו לתגובה מטעם הנתבעת, מפנה התובע לכך שהשבר בברך שמאל לא נדון - בפועל - בפני הוועדה של המל"ל, וטוען כי הוא זכאי למינוי מומחה רפואי; ולחילופין – להביא ראיות לסתור את ההחלטה החסרה של המל"ל באמצעות מינוי מומחה.
זאת, כשכאמור, בעצם, כל שיש לנו מבחינת תמיכה בקיום קשר סיבתי עובדתי הוא עדותו הסובייקטיבית של התובע; כאמור, עדות סברה שהיא "עדות בעל דין יחידה".
התובע נפל ביוון כימעט שלוש שנים לאחר ארוע התאונה השנייה, כאשר - לא תועדו מקרי נפילות קודמים של התובע - לאחר התאונה השנייה.
...
הנתבעת טוענת בתגובתה כי לא הוכח קשר סיבתי בין התאונה השנייה לבין הנפילה ביוון, כי לא הונחה התשתית הראייתית להחמרת המצב הנטענת, וכי - לא הונחו היסודות הנדרשים בפסיקה על מנת להיעתר לבקשת התובע.
הנתבעות טוענות כי מסמך זה הוא מסמך שנושא סממני חוות דעת, מסמך מוזמן, ואין לאפשר הגשתו.
בשל כל האמור לעיל – הבקשה נדחית.
אני קובע את התיק להוכחות ליום 7.1.20 בשעה 9:30.
