קשר סיבתי בין פגיעה נפשית בצבא לשירות

הועדה בדקה את המערער ופרטה את ממצאיה כדלקמן: "בן 28, נשוי+2. למד בישיבה. לא עשה שירות צבאי. עבד על מכונות במפעל. עבד שם כ-8 חודשים. ארוע התאונה: לדבריו, ניקה את המכונה והיד נכנסה לתוך המכונה ונתפסה לו האצבע ביד שמאל (לא דומינאנטית).

בהתאם לאמור קבעה הועדה קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה ובין מצבו הנפשי של המערער, והתאימה לו נכות פסיכיאטרית בשיעור 0% בגין הפרעת היסתגלות עם דכאון, מיום 22.7.20, לפי פריט ליקוי 34(ב)(1), הקובע: "רמיסיה מלאה, בלא הפרעה בתיפקוד ובלא הגבלה של כושר העבודה". המערער טוען שנפלה טעות עובדתית בהחלטת הועדה כשקבעה שהפנייה הראשונה לטפול פסיכיאטרי היתה ביום 19.10.20.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

דין טענת המערער להידחות הואיל והיא מכוונת כנגד קביעה רפואית טהורה.

נדחית טענת המערער שהיה על הוועדה לערוך מבחן עובר ושב בהתאם להלכת מרגוליס.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

הועדה עיינה בתעוד הרפואי שהונח בפניה וכן ערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו כדלקמן: "בן 65. נשוי +4 בגילים 40, 39, 35, 31. למד 11 שנות לימוד. שירות צבאי מלא בחיל האויר.

הועדה שללה קשר סיבתי בין התלונות הנפשיות לבין הפגיעה בעבודה הואיל והתלונות הופיעו לראשונה תקופה ממושכת אחרי תאונת העבודה המוכרת (כשנתיים) – קביעה רפואית מובהקת המצויה במסגרת שיקול דעת הועדה.

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

" למקרא פרוטוקול הוועדה עולה, כי הפגימה שהוכרה כפגיעה בעבודה מיום 24.11.20 היא "סרטן עור בלחי מימין (SCC)). הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני בא כוחו, אשר העלו בפניה טענות גם בפן הנפשי, עיינה בחומר שהונח לפניה, ערכה למערער בדיקה קלינית פסיכיאטרית במסגרתה מצאה, כי המערער משתף פעולה, התמצאותו תקינה בכל המובנים, שיפוט ותובנה שמורים, חשיבתו מאורגנת ובתוכן החשיבה לא התגלו סמני מחשבות שווא או הזיות או מחשבות אובדניות. הוועדה הוסיפה, כי האפקט מעט מתוח, אין סימני הפרעה פסיכוטית או דיכאון מג'ורי. עוד ציינה הוועדה, כי היא עיינה "במסמך בודד מפסיכיאטרית שהוצג בפניה". על יסוד כל אלה הגיעה הוועדה למסקנה, כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין תלונות המערער בפן הנפשי, בנימוק כי אין סמיכות זמנים בין אירוע הפגיעה לבין "פנייתו לטיפול פסיכיאטרי". מדובר בקביעה רפואית מובהקת ומנומקת, הנמצאת במסגרת שיקול דעתה המקצועי ותחומי מומחיותה של הוועדה, המאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה ומשכך, לא מצאתי בקביעה זו פגם משפטי המצדיק התערבות.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

אין חולק שהמערער הגיש בקשה להכרה בזכות נכה רק ביום 30.10.17, למעלה מחמש שנים לאחר שיחרורו ולאחר שהשתמש בסמים פסיכו אקטיביים המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש קבע בחוות דעתו שאין קשר סיבתי בין תנאי השרות של המערער לבין הנכות הנפשית ממנה הוא סובל ואף קבע שארוע ההיתאבדות של חברו ליחידה של המערער לא גרם ולא החמיר את הנכות הנפשית שלו וזאת לאור מנגנון הפגיעה הנפשית ממנה סובל המערער.

תנאי הקשר הסיבתי – "עקב שרותו"- דהיינו חייב שיתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה שהחייל נפגע בה לבין שרותו בצבא.

...

המטפל הגיע למסקנה שהמערער יכול להגיע לפגיעה עצמית רצינית.

לאור המפורט הוועדה דוחה את הערעור המערער ישלם הוצאו בסך 3.000 ש"ח ניתן היום, ט' חשוון תשפ"ג, 03 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.

נימוקי הבקשה לטענת התובע, שגה המל"ל עת שקבע כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה הנפשית החמורה של התובע לבין התאונה וכי מצבו הנפשי נעוץ בעברו.

התובע התלונן, כי הוא סובל מאז התאונה מכאבי צואר, חוסר תחושה ברגל וכאבי ראש, וביחס למצבו הנפשי טען, כי "... יש את הפאן הנפשי שלא הייתי אף פעם, בחיים לא הייתי בטיפול פסיכיאטרי..". מנגד, רשמה המומחית ב"סיכום ומסקנות" של חוות הדעת, כי אמנם התובע שלל עבר פסיכיאטרי, אולם "עיון בחומר הרפואי מקופ"ח עולה כי ב-2005 טופל אצל פסיכיאטר בקופ"ח מאוחדת, תועד פרופיל נפשי בצבא. ב- 25.12.05, נבדק בוועדה פסיכיאטרית של מל"ל אובחן כבעל הפרעת אישיות מתפקד..". עוד הוסיפה, כי אובחנה תגובת היסתגלות קלה מהתאונה וכי הוא מטופל באופן פרטני ובאופן קבוצתי, ו"קיים רקע של טפול פסיכיאטרי מ-2005 ועוד לפני כן, רקע אבחנתי של מצב דיכאוני לא מסווג והפרעת אישיות".

ענף נכות כללית אינו נידרש לקשר הסיבתי בין נכות התובע לבין התאונה, מהתעוד הרפואי עלה, כי לתובע עבר רפואי בתחום הנפשי, והוא הוכר כמי שסובל מהפרעת היסתגלות בעברו, ומתמודד כיום עם מצבי סטרס, כגון: גירושים, הליך פשיטת רגל ובצוע עבודות שירות במסגרת הרשעתו בפלילים.

...

תגובת המשיבה לטענת המשיבה (להלן: "הנתבעת") דין הבקשה להידחות.

ב"כ התובע שבה ופירטה בפניה את מצבו בעקבות התאונה, ומפאת חשיבות הדברים שהוצגו למומחית הם יובאו במלואם כדלקמן: "לא עובד מאז התאונה, מטופל כל הזמן בתחום הנפשי בשיחות ובטיפול תרופתי. סובל מחרדות, פוסט טראומה, דיכאונות, לחץ נפשי, הפרעת שינה קשה, אובחן כסובל מ-PTSD. המצב הנפשי הולך ומתדרדר מאז התאונה ועד היום. לאור העובדה שגם במישור הפיזי שלו המצב מתדרדר, עברו שנתיים מיום התאונה, לא מצליח לשוב למעגל העבודה. עומד בפני הגדלת המינון של קנאביס רפואי. מפי התובע: קשה לי, לא מצליח למצוא את עצמי, כל הזמן חושב על אירוע התאונה, מטופל בתרופות". המומחית בדקה את התובע בשלישית וקבעה כדלקמן: "קיים רקע של מצב דיכאוני ב-2005 וקושי להתמודדות עם מחלת פוליסיטמיה. מבחינת השפעת התאונה הנדונה למצבו הנפשי הנוכחי לא נותרה נכות. הקליניקה שהופקה בבדיקות שהוצגו לוועדה ובבדיקה הנוכחית מביעות את הקושי להסתגל לאירועים והתמודדות מעבר לתאונה לכן מבחינה פסיכיאטרית לא נותרה נכות בגין הפגיעה הנדונה". מהפרוטוקולים השונים של וועדות המל"ל נמצאנו למדים, כי התובע ובאי כוחו הציגו את מלוא טענותיהם בנוגע למצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

באמרת אגב יוער, כי הגם שבקשת התובע להביא ראיות לסתור נדחתה, הואיל והתובע לא הצביע על פגם מהותי שנפל בקביעת הועדה או על טעם החריג המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור כאמור בפסיקה, ואין מקום להתיר הבאת ראיות לסתור רק משום שקביעת הוועדות מטעם המל"ל שונה מדעתו של התובע, הרי שהתובע יכול לפנות שוב למל"ל ולטעון להחמרה בעניינו, או לבקש, כי בקשתו תידון בפני מומחה אחר בתחום הנפשי מטעם המל"ל. נוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בתיק זה מתבררת תביעת התובע להכיר בפגיעה נפשית וכאבי ראש, כנובעים מתאונת דרכים שהוכרה כפגיעה בעבודה.

התובע שירת בתקופה הרלבנטית בשירות קבע בצה"ל. ביום 27/6/21 נפגע התובע בתאונת דרכים, כאשר ישב במושב האחורי בדרכו לבסיס צהלי.

האם השפיע מה שקרה ביום המקרה השפעה כלשהיא על הופעת המחלה והאם יש קשר סיבתי בין המקרה לבין מה שאירע בעבודה ובאיזו מידה? התובע הגיש בקשה לפסול את המומחית עוד בטרם ניתנה חוות דעתה.

נטען כי המומחית ביססה את קביעתה להעדר קשר סיבתי, על בעיות שינה של התובע שהחלו עוד לפני התאונה ולפני השרות הצבאי; ואולם על פי תמליל השיחה, התובע אמר למומחית שלפני התאונה לא סבל משום בעיות שינה או קימה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן.

הקלטת הבדיקה על ידי התובע מבלי שיידע את המומחית, אינה מקובלת ונגועה בחוסר תום לב. בעניין זה יפים דבריו של השופט הנדלר בפסק דין רע"א 2948/10 יואב גליצנשטיין נ' מדינת ישראל (נבו 01.02.2012): "מקובלת עליי קביעת בית המשפט המחוזי: "נקודת המוצא לדיון היא כי תובע המבקש להקליט את מהלך הבדיקה אינו רשאי לעשות כן בסתר...". מעבר לכך, שהתנהגות כזו עלולה לפגום באיכות הבדיקה.

סיכומו של דבר, בקשת התובע נדחית.