קשר סיבתי בין עומס בעבודה לנזק נפשי

התובעת לא טוענת כנגד הביטוח הלאומי לנזק נפשי כתוצאה מתאונת העבודה/מקרוטראומה נשוא תביעה זו. מצבה הרפואי של התובעת בידיה כעולה מהמסמכים המצורפים ומאישורי/קבלות על טיפולים.

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת היא בחיוב, ולדעת המומחה קיים קשר סיבתי בין העבודה לליקויים המומחה מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקויים: האם ניתן לומר כי ליקויה של התובעת עקב עבודתה נגרמו על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמו גם כן לליקוי (כדוגמת טיפות מים המחררות את האבן עליה הן נוטפות)? ככל שהתשובה לשאלה הקודמת חיובית – אנא השב האם לתנאי העבודה השפעה משמעותית על הליקויים (השפעה משמעותית היא בשיעור של 20% ומעלה)? קביעת המומחה: המומחה בחוות דעתו קבע כי: "הליקויים בכפות ידיה של התובע:

לאור זאת הגיע המומחה למסקנה כי בנסיבותיו החריגות של תיק זה והעומס החריג בו הייתה מצויה התובעת במחצית שנת 2017 והופעת התלונות בסמוך לתקופה של עבודה מאומצת זו שארכה מספר חודשים, כי יש מקום במקרה לא שיגרתי זה לסטות מהאסכולה המקובלת, ולאשר קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובעת בתקופת העומס הנדונה לבין הליקויים (א'1 א'2) ביד הימנית – דהיינו : 1) תיסמונת תעלה קפרלית (CTS) ביד ימין; 2) תיסמונת תעלה קוביטלית (תיסמונת לכידה של העצב האולנרי) ביד ימין עם אפיקונדיליטיס מדיאלית במרפק.

...

לכן, ומשמדובר במומחה ניטראלי שמונה מטעם בית הדין, והמומחה עצמו מצא כי לאור המאמץ החריג וסמיכות הזמנים יש לראות קשר סיבתי בין הליקויים בידה הימנית לבין תנאי עבודתה – כי יש לקבל את התביעה ביחס לכף יד ימין, כעונה על דרישות תורת המיקרוטראומה על פי הפסיקה, בכל הנוגע לליקויים שמנה המומחה בכף ידה הימנית.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,000 ₪ כשכ"ט והוצאות.

ביום 4.3.22 עמד המערער בפני יועץ לועדה, בתחום עור ומין, פרופ' עמוס גילהר (להלן: "היועץ"), אשר בדק את המערער וקבע, כי "בבדיקת העור ניתן לצפות לצלקת עורית של כ 4 ס"מ בלחי צד ימין בגוון ורדרד". בהתאם, הותיר היועץ את קביעת הדרג הראשון על כנה.

לטענת המערער, נזק נפשי, במובחן מנזקים אחרים, יכול להתפרץ זמן רב אחרי ארוע ולעיתים מבוטחים מתביישים לפנות לקבל טפול.

הועדה שללה קשר סיבתי בין התלונות הנפשיות לבין הפגיעה בעבודה הואיל והתלונות הופיעו לראשונה תקופה ממושכת אחרי תאונת העבודה המוכרת (כשנתיים) – קביעה רפואית מובהקת המצויה במסגרת שיקול דעת הועדה.

...

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק, מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

" למקרא פרוטוקול הוועדה עולה, כי הפגימה שהוכרה כפגיעה בעבודה מיום 24.11.20 היא "סרטן עור בלחי מימין (SCC)). הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולטיעוני בא כוחו, אשר העלו בפניה טענות גם בפן הנפשי, עיינה בחומר שהונח לפניה, ערכה למערער בדיקה קלינית פסיכיאטרית במסגרתה מצאה, כי המערער משתף פעולה, התמצאותו תקינה בכל המובנים, שיפוט ותובנה שמורים, חשיבתו מאורגנת ובתוכן החשיבה לא התגלו סמני מחשבות שווא או הזיות או מחשבות אובדניות. הוועדה הוסיפה, כי האפקט מעט מתוח, אין סימני הפרעה פסיכוטית או דיכאון מג'ורי. עוד ציינה הוועדה, כי היא עיינה "במסמך בודד מפסיכיאטרית שהוצג בפניה". על יסוד כל אלה הגיעה הוועדה למסקנה, כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין תלונות המערער בפן הנפשי, בנימוק כי אין סמיכות זמנים בין אירוע הפגיעה לבין "פנייתו לטיפול פסיכיאטרי". מדובר בקביעה רפואית מובהקת ומנומקת, הנמצאת במסגרת שיקול דעתה המקצועי ותחומי מומחיותה של הוועדה, המאפשרת מעקב אחר הלך מחשבתה ומשכך, לא מצאתי בקביעה זו פגם משפטי המצדיק התערבות.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור נדחה.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 17694-10-18 01 ינואר 2023 לפני: כב' השופטת מיכל נעים דיבנר נציג ציבור (עובדים) – מר אברהם בן קרת נציג ציבור (מעסיקים) – מר עמוס הראלי התובע זאב וילציג ע"י ב"כ עוה"ד צחית עופר הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י הלישכה המשפטית תל אביב פסק דין

לאחר קבלת סיכומי הצדדים, ניתן ביום 2.1.2021 פסק דין הקובע כי הפיברומיאלגיה ממנה סובל התובע קשורה אף היא לתאונה וכי נותר להכריע בשאלת הקשר הסיבתי בין מצבו הנפשי של התובע לבין התאונה (ערעור שהוגש לבית הדין הארצי לעבודה, נמחק בהמלצת בית הדין; עב"ל 47542-01-21).

איננו סבורים כי העובדה שאין מדובר בנזק ישיר אלא בנזק הנובע מטיפול תרופתי שניתן לתובע, מקהה את הקשר הסיבתי המשפטי בין השניים (השוו: עא 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' בורבה, פ"ד מט(2) 257 (1995); תא (ים) 24237-02-15 פלונית נ' אלמוני, מיום 12.8.2012; תא (מרכז) 60273-06-14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול", 15.1.2018, סעיף 61 ואילך לפסק הדין).

...

משקבעה המומחית הנוספת כי לתובע נגרם נזק נפשי כתוצאה מטיפול שהוא מקבל לנזק שנגרם לו בעקבות התאונה, הרי שגם הנזק מהטיפול הינו נזק מהתאונה ויש לקבל את התביעה על יסוד חוות הדעת.

לטענת הנתבע, המומחית קבעה שאין קשר סיבתי בין הליקוי הנפשי לבין התאונה ולכן יש לדחות את התביעה.

בנסיבות אלו, בהן שני מומחים מטעם בית הדין סברו כי התובע אובחן עם ליקוי נפשי לאחר התאונה ובעקבותיה, ומסקנה זו נתמכת גם בקביעת רופאת קופת החולים, אנו סבורים כי הורם הנטל להוכיח כי לתובע נגרם נזק נפשי כתוצאה מתאונת העבודה.

סוף דבר – התביעה מתקבלת ונקבע כי בעקבות התאונה התובע סבל מנזק נפשי, בנוסף לפיברומיאלגיה וליתר הפגימות שהנתבע הכיר בהן.

פרופ' דרורי אף ציינה בחוות דעתה מיום 17/2/19 כי כאב ראש לא ספציפי כתוצאה מפקקת ורידי המח יכול להופיע מספר ימים (אפילו 14 ימים ולפעמים אף יותר) לפני יתר התסמינים ועד להגעתה של הפקקת למימדים הגורמים נזק לרקמת המח.

ד"ר קרונברג איננו מבהיר האם לשיטתו אילמלא הלחץ הנפשי בתקופה שמיום 3/5/16 עד יום 6/5/16 הפקקת היתה חולפת מאליה, או שהיתה נעצרת או שמהלכה היה מואט באופן משמעותי, ולפיכך נדמה כי חוות דעתו מכוונת לעומס בעבודה שארע לפני ארוע הפקקת, כפי שאף עולה מתשובותיו לשאלות ההבהרה.

על רקע האמור, הינך מתבקש להשיב על שאלות אלה: האם יש קשר סיבתי בין מעבר הדירה לבין הופעת התסמינים של הפקקת ביום 29.4.2016? ככל שהתשובה לשאלה לעיל חיובית: מידת התרומה של מעבר הדירה ומידת התרומה של הלחץ הנפשי כתוצאה מהאירועים בעבודה כמתואר בהחלטה מיום 20.4.2020 להתפתחות פקקת הורידים הנרחבת במוח כפי שאובחנה במהלך האישפוז? האם אילמלא הלחץ הנפשי כתוצאה מהאירועים בעבודה כמתואר בהחלטה מיום 20.4.2020 הייתה הפקקת שהחלה ביום 29.4.2016 חולפת מאליה, או שהייתה נעצרת או שמהלכה היה מואט באופן משמעותי? האם הלחץ הנפשי כתוצאה מאירועים בעבודה כמתואר בהחלטה מיום 20.4.2020 גרם להחמרה של פקקת הורידים שהחלה ביום 29.4.2016 כפי שאובחנה במהלך האישפוז? ביום 18/5/22 התקבלה לתיק תשובת המומחה אשר הייתה כדלקמן: "יש לציין שלא הייתי ער לעובדה שמר רבר עזר לבתו במעבר דירה, ולאחר העזרה נתפסו גבו התחתון וצווארו בצורה קשה. במידה ומר רבר סחב חפצים כבדים, אני חוזר בי וקובע שיותר הגיוני לייחס את התלונות של כאבים בכתף ובצואר מימין עם הקרנה לחלק הימני של ראש להתכווצות שרירים עקב סחיבת חפצים כבדים ולא להתפתחות פקקת הורידים הנרחבת בורידי המוח. אבל חוסר התיאבון ובעיקר הרגשת ישנוניות שהתפתחו באותו השלב נגרמו בסבירות גבוהה ע"י הפקקת בורידי המוח ולא נתן לייחס אותם לסחיבת חפצים כבדים.

...

על רקע האמור, הינך מתבקש להשיב על שאלות אלה: האם יש קשר סיבתי בין מעבר הדירה לבין הופעת התסמינים של הפקקת ביום 29.4.2016? ככל שהתשובה לשאלה לעיל חיובית: מידת התרומה של מעבר הדירה ומידת התרומה של הלחץ הנפשי כתוצאה מהאירועים בעבודה כמתואר בהחלטה מיום 20.4.2020 להתפתחות פקקת הורידים הנרחבת במוח כפי שאובחנה במהלך האשפוז? האם אלמלא הלחץ הנפשי כתוצאה מהאירועים בעבודה כמתואר בהחלטה מיום 20.4.2020 הייתה הפקקת שהחלה ביום 29.4.2016 חולפת מאליה, או שהייתה נעצרת או שמהלכה היה מואט באופן משמעותי? האם הלחץ הנפשי כתוצאה מאירועים בעבודה כמתואר בהחלטה מיום 20.4.2020 גרם להחמרה של פקקת הורידים שהחלה ביום 29.4.2016 כפי שאובחנה במהלך האשפוז? ביום 18/5/22 התקבלה לתיק תשובת המומחה אשר הייתה כדלקמן: "יש לציין שלא הייתי ער לעובדה שמר רבר עזר לבתו במעבר דירה, ולאחר העזרה נתפסו גבו התחתון וצווארו בצורה קשה. במידה ומר רבר סחב חפצים כבדים, אני חוזר בי וקובע שיותר הגיוני לייחס את התלונות של כאבים בכתף ובצוואר מימין עם הקרנה לחלק הימני של ראש להתכווצות שרירים עקב סחיבת חפצים כבדים ולא להתפתחות פקקת הורידים הנרחבת בורידי המוח. אבל חוסר התיאבון ובעיקר הרגשת ישנוניות שהתפתחו באותו השלב נגרמו בסבירות גבוהה ע"י הפקקת בורידי המוח ולא נתן לייחס אותם לסחיבת חפצים כבדים.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בתשובות המומחה לשאלות ההבהרה שהופנו אליו, הגעתי לכלל דעה כי אין מקום לשנות מהאמור בפסק הדין שניתן ביום 21/6/21.

לנוכח האמור לעיל התביעה נדחית.

בשאלת הקשר הסיבתי בין הנזק לבין ההתרשלות לא התעוררה כל מחלוקת בין הצדדים.

הנתבעות גם טענו כי נכותו הצמיתה של התובע עקב התאונה פחותה בהרבה מ- 15% וביקשו להעמידה על 10%, כקביעת הועדות הרפואיות במל"ל. בחקירתו על חוות דעתו, ד"ר מנדלוביץ אישר את הדברים הבאים: · לתובע בעברו היו שתי אפיזודות של סבל נפשי, דכאון כנראה, על רקע של לחץ ודחק נפשי שנבעו מעומס עבודה קצוני (האפיזודה הראשונה באופן מובהק והשנייה באופן מעט פחות מובהק), בעקבותיהן טופל תרופתית באופן זמני ולאחר מכן הוא חש בטוב הפסיק את הטיפול התרופתי בשתי הפעמים (ראו: עמ' 1 בתמליל 1 ש' 26-32 ועמ' 2 ש' 1-5).

...

מכאן, אין בידי לקבל את הטענה בדבר הצורך בניכוי רעיוני לתגמולי המל"ל. [ראו: ת.א (מח' י-ם) 25671-01-12 י.נ. נ' ניד'אם אבו חיט (28.12.2016) פסקאות 38-40) (להלן: פרשת אבו חיט)].

אם לא די בכל האמור לעיל, הרי יש להוסיף ולציין עוד, כי בבסיס חוות הדעת האקטוארית המתייחסת לגמלה הרעיונית, הנתבעות טענו לנכות צמיתה משוקללת בשיעור של 26%.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 2,046,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט.