קשר סיבתי בין מחלת ריאות לעבודת בניין כללי

" ב"כ המוסד השיב כך: "לשאלת בית הדין לכך שאנו יודעים שבאופן כללי חקלאים נחשפים לריסוס ושישנ[ן] מחלות שחקלאים לוקים בה[ן], אני משיב שהשאלה היא לא כמה, אלא האם. לא אמרתי שהוא לא נחשף. כולנו נחשפים לחומרים. במסגרת תפקידו כנראה נחשף יותר. בבית דין קמא לא היתה אחיזה בכמה." ובהמשך ביקש ב"כ המערער כך: "אנחנו מבקשים להשלים ראיות לגבי התקופה השניה. דהיינו, התקופה של העבודה בחקלאות לרבות ביחס לקיומו של פריט 20 לתוספת השניה או כל פריט אחר ברשימת המחלות. נפעל להביא בין היתר חוות דעת ככל הניתן, של מומחים שישקפו את דרכי העבודה המקובלות בתחום. איננו עומדים על טענה לקשר סיבתי בין תקופת העבודה השלישית פרוטק (החברה הפרטית) לבין מחלת הריאות." ב''כ המוסד השיב כך: "בנסיבות העניין לאור המלצת בית הדין, נסכים להחזרת העניין לבית הדין האיזורי להשלמת התשתית העובדתית בכל הנוגע לתקופת העבודה בחקלאות ולבחינת התיק גם בהיבט של מחלת המיקצוע." אחר זאת ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (להלן - פסק הדין בארצי) לפיה: "מוסכם שלפני שיוגשו תצהירים משלימים מטעם המערער, יודיע המוסד תוך 30 ימים עמדתו לעניין מחלת המיקצוע לאחר בדיקת העניין. כמו כן, מוסכם, בכפוף לקביעת קיומה של תשתית עובדתית בתקופת העבודה בחקלאות, [כי] ימונה מומחה לבחינת הקשר הסיבתי. ככל שימונה מומחה, יפרט לפניו בית הדין האיזורי גם את העובדות בגין תקופת העבודה באגן כימיקלים (אדמה).

לטענת התובע, עבד כחקלאי כרציפות מחודש אוגוסט 1995 ועד לחודש אוקטובר 2013 ואולם כעולה מדוח העיסוק, מחודש נובמבר 2008 ואילך, התובע כלל לא דיווח על עצמו כעובד עצמאי בתקופה זו אלא כשכיר בחברה בבעלותו, חברה שעסקה לדבריו בשיווק שקים לבנין ולטחנות קמח וכן בשיווק והתקנת דשא סנטטי.

...

" במקרה הנוכחי מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי כי תשתית מספקת שכזו לא הונחה.

לאור מכלול הנימוקים הגענו למסקנה כי אין מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי לפיה לא הוכחה תשתית עובדתית מספקת לפי עילת המיקרוטראומה וערעור המערער ביחס לעילה זו נדחה.

סוף דבר - הערעור נדחה.

הנתבע דחה את תביעת התובע ביום 7.7.2021 משני טעמים[footnoteRef:1]: האחד, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפגיעה בריאותיו; השני, מחלת התובע התפתחה על רקע תחלואי טבעי שאינו קשור לתנאי העבודה.

לסיכום, תקופת העבודה המוכחת שבה עבד התובע בתחום הבניין והתשתיות היא תקופה בת 12 חודשים לא רצופים, דהיינו החודשים 2/1988 – 5/1988, 7/1988, 8/1988, 1/1989 – 6/1989, שבהם עבד התובע אצל מר חלבי.

הנתבע הזמין את הכרטיסים הרפואיים של התובע מקופת חולים לאומית (כללי, תעסוקתי וריאות) ומבית חולים "בני ציון" (פנימית וריאות).

...

בנסיבות אלה, נוכח עדותו של מר חלבי מצאנו שאין לקבל את גרסת התובע בנוגע לחשיפתו לגזים הנפלטים בזמן פעולות הריתוך.

קיומה של מחלת מקצוע דין טענת התובע להידחות, ונסביר.

בנסיבות אלה, אנו דוחים את טענת התובע שיש להכיר בפגיעה בריאותיו כמחלת מקצוע לפי פריט 15 לרשימת מחלות המקצוע.

] "... פעולות המורכבות מתנועות מגוונות, המבוצעות על פי סדר משתנה בהתאם לצרכי העבודה, אינן מהוות רצף של תנועות חוזרות ונישנות הדומות זו לזו, המבוצעות במהלך יום העבודה (עב"ל 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, מיום 28.7.2002; עב"ל 293/09 ראובן יעקב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.1.2010;עב"ל 642/06 שלמה מורדוב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 11.3.2008)". ההכרה בתביעות להכרה בפגיעות כגון מחלת ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור ועוד, בדרך של מקרוטראומה, כתוצאה מחשיפה לחומרים (מסוכנים או אחרים) במסגרת העבודה "ימיה כימעט כימי הילכת המקרוטראומה בבית הדין. מאז תחילת דרכו הבהיר בית הדין כי חדירה של חומרים כאלו ואחרים דרך הנשימה מהוה שרשרת של אירועים המהוים פגיעות חוזרות ונשנות"[footnoteRef:4].

] התובע היה חשוף לאבק מעבודות ביניין באופן יום יומי בעבודות החשמל שביצע בעצמו, שכן הוא נידרש לקדיחה והולכת חוטי חשמל, וכך גם בעבודות אינסטלאציה וגם עת השגיח על עבודות שיפוצים אחרות.

לפיכך כאמור, ימונה מומחה רפואי לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין החשיפה לחומרים כאמור לבין הליקוי הרפואי ממנו סובל התובע על יסוד התשתית העובדתית כמפורט להלן: התובע יליד 1955; התובע חשמלאי מוסמך, הועסק בעבודות חשמל, אינסטלאציה ושיפוצים כלליים משנת 1976 עד 2018; החלוקה בין תחומי עסוקו של התובע הנה כדלהלן: 40% חשמל, 30% אינסטלאציה ו-30% שיפוצים כללים.

...

כפי שראינו בדו"ח העיסוקים שהוגש על ידו[footnoteRef:9], מהודעת התובע בפני חוקר המוסד, מעדותו בפנינו ומעדותו של מר דן, שוכנענו כי התובע עבד הן כחשמלאי והן כעובד אחזקה ושיפוצים הן כעובד שכיר והן כעצמאי.

התשתית העובדתית כפי שתוארה עד כה הייתה מסתברת, היא כאמור עמדה בבסיס עדותו של התובע בפני בית הדין ובפני חוקר המוסד, ובחלקה נתמכה בעדותו של מר דן ולא נסתרה, ולפיכך מקובלת עלינו.

אמנם התובע טען בפני חוקר המוסד כי עסק גם בחיתוך באסבסט[footnoteRef:19] אולם לא מצאנו תמיכה לכך, טענותיו בעניין זה היו כבושות, שכן הן לא הוזכרו כשנשאל מפורשות על עבודה באסבסט כאמור לעיל, ובכל מקרה, התובע לא פירט את טענותיו, ולא הבהיר אם מדובר בעבודה חד פעמית או עבודה שונה בהיקפה.

] באותו אופן לא מצאנו תמיכה לטענותיו של התובע כי היה חשוף לעשן ריתוך, ואף כשנשאל על כך מפורשות על ידי חוקר המוסד לא פירט[footnoteRef:20].

הצדדים הסכימו כי ימונה מומחה מטעם בית הדין בשאלת הקשר הסיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו על פי תורת המקרוטראומה ומחלת מיקצוע ובאו ביניהם בדברים לגיבוש רשימת העובדות שתוצג למומחה, ללא הצלחה.

אף בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע נכתב כי תפקידו של התובע ברסקו היה "מנהל עבודה" ובתאור תנאי העבודה שגרמו להתפתחות מחלתו לא צוין דבר ביחס לעבודה כפועל ביניין ונכתב תאור כללי: "עבד שנים רבות בחשיפה לחומרים מזיקים, כתוצאה מכך התגלה סרטן ריאות" (סעיפים 2-3 לטופס התביעה שצורף כנספח לכתב ההגנה).

...

לאור האמור, התביעה ביחס לחשיפה לחומרים מזיקים בתקופת העבודה כפועל בניין קודם לשנת 1971 לא הוכחה ודינה להידחות.

יחד עם זאת שוכנענו כי מדי יום משך שנים רבות נחשף התובע לחומרים מזיקים שונים בתפקידו כמפקח על עבודות בנייה, גם כי היה הדבר בהיקף שאינו קבוע.

סיכום לאור כל האמור, ובהתאם לפסיקה בעניין מועדים לשמחה, התובע הוכיח תשתית עובדתית ולפיה נחשף לחומרים מזיקים יום יום משך שנים רבות.

כללי: לפנינו תביעתו של מר שייקה רוזנטל (להלן: "התובע") להכיר במחלת המיקצוע - סרטן הלמפומה (להלן: "המחלה" / "הפגיעה") פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק").

מעיון בפריט 13 לעיל, שעניינו " הרעלת בנזן (בנזול) ונגזרותיו", עולה שלצד מחלה זו נקבעו בתקנות תהליכי העבודה הבאים: "עבודה הכרוכה בחשיפה לבנזן ונגזרותיו". מכאן, יש לבחון האם יש בתשתית העובדתית אשר הונחה לפנינו, כדי להקים את הדרישות שנקבעו לצד מחלת המיקצוע שבפריט 13 שלעיל ו/או האם הונחה תשתית עובדתית למקרוטראומה? בעיניין מועדים לשמחה (עב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל - המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 19.10.2017, להלן: "עניין מועדים לשמחה") היתייחס בית הדין הארצי לדרך ההוכחה במקרים בהם הטענה היא לפגיעות כתוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, כגון מחלת ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור ועוד: "בהתאם להלכה העקרונית בנוגע למקרוטראומה, גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נידרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה". תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונשנית" לחומרים.

במילים אחרות, הוכח כי התובע הנו מכונאי המעניק שירותי חוץ, קרי, מגיע לבית הלקוח לצורך תיקון או טפול ברכב, בהתאם לקריאה שמתקבלת, ולרוב, העבודה התבצעה בשטח בחוץ, תחת כיפת השמיים, כגון, בשדות חקלאיים, אתרי ביניין, מפעלים וכדומה ולא בתוך מוסך סגור (ראה עמ' 22 שו' 4-10 לתימלול) תנאי העבודה: בכתב תביעתו, טען התובע כי במסגרת עבודתו נידרש לתקן רכבים מסוגים שונים, לרבות רכבים כבדים, טרקטורים, מלגזות, ציוד כבד וכדומה, הכל לפי סידור העבודה ובאופן יומיומי.

שעה שאף לאחר קיומה של ישיבת ההוכחות ושמיעת העדים בתיק, תדירות והקף החשיפה לחומרים הנטענים איננה ברורה לבית הדין, אין כל הצדקה משפטית להעביר את התיק לייעוץ רפואי ויש לדחות את התביעה בעיניין זה. בנוסף, יש לדחות את בקשת התובע להכיר בפגיעתו- מחלת הסרטן, על דרך המיקרוטרואמה, שכן התובע לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית מתאימה, מספקת, ברורה, וחד משמעית אשר תאפשר לנו להפנותה למומחה מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו באשר לקיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודתו כאמור לעיל.

...

מנגד, טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה שכן לא התקיימו בתובע התנאים להכרה בתביעתו בעילת מחלת מקצוע כמפורט בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי, או כתאונת עבודה על דרך המיקרוטראומה.

שעה שאף לאחר קיומה של ישיבת ההוכחות ושמיעת העדים בתיק, תדירות והיקף החשיפה לחומרים הנטענים איננה ברורה לבית הדין, אין כל הצדקה משפטית להעביר את התיק לייעוץ רפואי ויש לדחות את התביעה בעניין זה. בנוסף, יש לדחות את בקשת התובע להכיר בפגיעתו- מחלת הסרטן, על דרך המיקרוטרואמה, שכן התובע לא הוכיח קיומה של תשתית עובדתית מתאימה, מספקת, ברורה, וחד משמעית אשר תאפשר לנו להפנותה למומחה מטעם בית הדין על מנת שיחווה דעתו באשר לקיומו של קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי עבודתו כאמור לעיל.

לסיכום – לא הוכחה תשתית עובדתית המבססת את הלכת המיקרוטראומה, ובכל הקשור לעבודת התובע אצל המעסיק וביחס למחלתו.

על כן, דין התביעה להידחות כבר בשלב הנוכחי, וללא צורך במינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.