קשר בין הגבלת תנועה בגב לתאונת דרכים

רקע המערער נפגע בתאונת דרכים בדרך מהעבודה ביום 24.4.2014 בגב תחתון.

טענות הצדדים בתמצית לטענת המערער, הוא סובל מהגבלה בתנועות הגב, וכי טעתה הועדה עת ניתקה את הקשר הסיבתי בין הניתוח שעבר לבין תאונת העבודה, שכן הועדה לעררים הקודמת, אשר דנה בקביעת הנכות, מצאה כי קיים קשר סיבתי בין ההגבלה שנמצאה בתנועות הגב לבין תאונת העבודה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, מצאתי כי דין הערעור להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

       על בסיס כל האמור לעיל, משלא נפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

ברשומה הרפואית שהוצגה בפניו תועדה תאונת דרכים במנגנון אחורי בסוף אוגוסט 2009, שלאחריה פנה התובע לקופת חולים ביום 1.9.09 וביום 9.9.09, תועדו תלונותיו בגין כאבי צואר וגב תחתון ובוצעו צילומים שפוענחו כתקינים.

בסיכומי התשובה טען התובע כי הנתבעת ניסתה בטיעוניה לכרוך גם פגיעה שאינה קשורה לתאונה כאשר ציינה כי התובע עבר 3 תאונות מהן סבל מהגבלה בצואר, זאת שעה שאין חולק שבתאונה בשנת 2015 התובע נפגע והלין רק על גב תחתון ולא על הצואר.

המומחה נימק קביעותיו, הן בחוות דעתו הן בתשובותיו לשאלות ההבהרה, בין היתר, בכך שלאחר שני האירועים הקודמים תועדה הגבלה בתנועות הצואר, וציין בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי בדומה לשתי התאונות הקודמות, בתאונה הנוכחית בוצעו רק הדמיות רנטגן, ולא תועדו פניות לחדר מיון.

...

לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון כלל השיקולים כמפורט לעיל, אני פוסקת לתובע סכום פיצוי גלובלי של 5,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ולעתיד.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה) 56,590 ₪ 45,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 3,000 ₪ כאב וסבל 4,090 ₪ סה"כ 113,680 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 113,680 ₪ ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל, והחזר תשלום חלקו של התובע בשכ"ט המומחה (2,633 ₪).

רקע עובדתי וגדר המחלוקת על פי הנטען, ביום 15.5.2016 בשעה 9:40 לערך, נפגע התובע יליד 29.8.1971, בתאונת דרכים עת רכב צד ג' פגע ברכבו מאחור וגרם לתאונת שרשרת (להלן: "התאונה").

המומחה לא מצא הגבלה בתנועות גב תחתון.

נוכח האמור, קבע המומחה נכותו הצמיתה של התובע בעקבות התאונה בשיעור של 10% בגין הגבלה קלה בתנועות ע"ש צוארי, וזאת לפי סעיף 37 (5) (א) לתוספת לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "תקנות המל"ל").

גם על ידי אורטופד ואורולוג, שאם התזה שלך נכונה, שיש קשר בין פגיעה צוארית משמעותית עם פגיעה עצבית למצב התובע, זה קרה באמת בתאונה, זה אמור להתרחש מייד.

...

בנסיבות אלה אני סבור כי לא ניתן לקבל את טענות התובע להפרעה בתפקוד מיני כמהימנות.

לסיכום פרק זה: התוצאה היא שנכותו הרפואית המשוקללת של התובע בעקבות התאונה עומדת על שיעור של 19% (10% נכות אורתופדית ו-10% נכות פסיכיאטרית).

מחקירת התובע עולה כי בתקופה זו ועד לחודש 10.2021 קיבל דמי אבטלה (עמ' 14 לפרוטוקול, שורות 16 - 17, וכן ראו סעיף 35 לסיכומי התובע), ואולם לא צורפו אסמכתאות כלשהן בעניין זה. בנסיבות אלה, אני סבור כי מעבר לדמי האבטלה שקיבל התובע, אין הוא זכאי לסכום נוסף בתקופה זו. אם כן, הפיצוי הכולל בגין ראש נזק זה הוא 43,188 ₪ .

  סוף דבר  נוכח האמור אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 439,032 ₪.

לפניי תביעתו לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

המומחה חזר והבהיר כי בספרות הרפואית לא מוכר קשר בין החמרה של מחלת הפרקים לבין תאונה או טראומה להבדיל מקשר של גרימה (עמ' 16 לפרוטוקול שורה 19), ולכן, מאחר שלדעתו סבל התובע עוד עובר לתאונה ובמקביל למחלת הקרוהן ממחלת ספונדילוארתרופיה בצורה קלה, לא ניתן לייחס את ההחמרה שנשקפת בתעוד הרפואי לאחר התאונה, לתאונה (עמ' 17 לפרוטוקול שורות 10-12, 18-20).

ד"ר צ'צ'יק ייחס רבע מהנכות הכוללת ממנה סובל התובע לתאונה וציין, כי לתובע עבר עשיר של כאבי גב, כאבי פרקים והגבלות תנועה אותם ייחס למחלת הקרוהן, אשר אובחנה אצל התובע מספר שנים קודם לתאונה.

...

לאור האמור לעיל, ובשים לב לחוות דעתם של המומחים מטעם בית המשפט, בעיותיו הרפואיות של התובע שאינן קשורות בתאונה ועדותו, סבורני כי התאונה היא רק אחד הגורמים לצורך בשימוש בקנביס ובוודאי שלא ניתן לומר כי השימוש בקנאביס נובע כולו מהתאונה מושא התביעה.

בהתחשב בכל האמור לעיל, ראיתי להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד באופן גלובלי על סך של 60,000 ₪ נכון להיום.

סוף דבר נזקי התובע הם כדקלמן: הפסד השתכרות בעבר 5,000 ש"ח הפסדי השתכרות בעתיד 310,000 ש"ח עזרת הזולת בעבר ובעתיד 20,000 ש"ח הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד 60,000 ש"ח נזק לא ממוני 30,420 ש"ח סך הפיצוי 425,420 ש"ח לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסכום של 425,420 ש"ח בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15.21% וכן החזר אגרת פתיחת ההליך כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

לטענת הנתבעות בטופס הבקשה שהגיש התובע לקביעת דרגת נכות ציין את המיגבלות מהן הוא סובל ובין היתר : כאבים והגבלה בתנועות הגב, הגבלה בכיפוף, קושי בנשימה, צלעות שבורות, כאבים והגבלה בתנועות הצואר, ירידה בשמיעה.

למחרת ביום 1.3.2015 נרשם מפי רופא המשפחה: "לדבריו אתמול 28.2.2015 היה מעורב בתאונת דרכים פנה לחדר מיון בי"ח נהריה........ היום עדיין מתלונן ע כאבים בגב תחתון , כתפיים ברך שמאל וזרוע שמאל וימין". (עמ' 101 לנספחים).

ביום 23.3.2015 כחודש לאחר התאונה מיום 28.2.2015 נרשם על ידי ד"ר עובייד אורתופד: "ב-28.2.2015 היה מעורב בת"ד היה על אופניים, , ניחבל בגב, ברך שמאל ואמה שמאל גם כן כאבים בברך ימין. נבדק בבית חולים נהריה. צילומים ללא שברים. עדיין כאבים חזקים בגב עליון ושני הכתפיים רגישות במישוש, מוגבל בתנועות גם כן רגישות מול צד פנימי של הבירכיים ללא סימנים חצוניים " נרשם שהתובע קיבל טפול נגד כאבים מנוחה והופנה לבדיקת מפוי עצמות (עמ' 109 לנספחים).

גם אניח לשיטת התובע כי יש לפעול על פי חוזר פיברומיאלגיה של המל"ל הרי שלא ניתן להיתעלם מכך, שלתובע כאבים מתמשכים לאורך שנה וחצי לערך ויותר או לפחות שנה ממועד התאונה שציין ד"ר בן ארי 8/15 (בהנחה שלא טעה ולתובע תאונה נוספת על זו מיום 28.2.15) ולכן, גם על פי חוזר זה היה על הועדה לבחון את הסוגיה בדבר הקשר שבין העבר הרפואי לתאונה מיום 27.3.16.

...

הנתבעות מציינות כי הוועדה הרפואית אף ציינה בהקשר הנפשי : "ללא תמונה טיפוסית ואופיינית ל- PTSD , אין קשר בין תלונותיו לתאונה הנדונה" לטענת הנתבעות התובע ערער על החלטות הוועדה הרפואית בדרגה הראשונה על קביעת הוועדה בתחום הנפשי וביום 18.4.17 נדחה הערעור.

בהקשר זה אפנה להחלטתו של בית המשפט המחוזי בבר"ע (י-ם) 1057/09 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אילן מתוק, [פורסם בנבו] שם נקבע : "בצד טעמים מרכזיים אלה למתן היתר להבאת ראיות לסתור, הכירה הפסיקה בטעמים נוספים, ובהם: מצב שלפיו לא היו לפני הוועדה עובדות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע לפני התאונה, כאשר לא ניתן לעמוד מפרוטוקול הוועדה על הלך המחשבה של חבריה, כאשר הוועדה לא התייחסה לנושא קרדינאלי המצוי במחלוקת (כגון קשר סיבתי בין הנכות לבין התאונה), כאשר הוועדה לא נחשפה לתיעוד רלוונטי מהותי או כאשר הנפגע הציג לוועדה חוות דעת רפואית מטעמו". וכן לרע"א 2703/17 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [פורסם בנבו] (7.5.2017) שם נקבע כי: " אף כי על דרך הכלל לא תינתן רשות להביא ראיות לסתור קביעותיה של וועדה רפואית, נפסק בעבר כי יתכנו מקרים בהם יהיה מקום להיעתר לבקשה לצורך סתירת קביעה בדבר קשר סיבתי. כך למשל כאשר מתברר כי לא היו בפני הועדה עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע או כי היה לו עבר רפואי רלוונטי והועדה לא התייחסה להשפעותיו האפשריות על סוגיית הקשר הסיבתי"".

מן המקובץ לעיל אני מקבל את בקשת הנתבעות להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחום הראומטולוגי ודוחה את בקשת התובע להבאת ראיות לסתור בתחום הנפשי.

התובע ישלם לנתבעות סך של 2,500 ₪ עבור הוצאות בקשה זו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.