קשירת קשר וחטיפה לשם רצח על רקע לאומני

בפסיקתנו כבר הוטעם כי בעבירות המבוצעות על רקע אידיאולוגי יש לבכר ענישה שתרתיע אחרים מפני ביצוע מעשים דומים: "בהיתחשב במסוכנות הרבה של העבירות הללו יש הכרח, איפוא, במדיניות של ענישה מכבידה על מנת להוקיע, להרתיע ולשרש מעשים שכאלה. מדיניות ענישה זו תבטא באופן הולם את ההגנה על הערך החברתי הנפגע כתוצאה מפעילות עבריינית זו – שמירה על בטחון הציבור ושלטון החוק" (ע"פ 2337/13 קואסמה נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (16.9.2013)).

כעולה מתדפיס המידע הפלילי שהובא לעיוני, המערער הורשע בשורה של עבירות ובכללן הצתה על רקע לאומני לפי סעיף 448 לחוק; ואיסור מסחר בכלי יריה לפי סעיף 137 (1)(א) לתקנות ההגנה (שעת-חרום), 1945.

יוער כי אמנם בעיניין עמאשה הנזכר לעיל גזר בית משפט זה על המערער שהורשע בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, קשירת קשר לסיוע לאויב במילחמה וקשירת קשר לחטיפה לשם רצח או סחיטה עונש של 20 שנות מאסר בפועל, אולם במקרה זה דובר במערער שתיכנן באופן מפורט תכנית לחטיפת חייל צה"ל וזאת במסגרת ארגון טירור וכדי לסייע לאירגון מחבלים.

...

אקדים ואומר כי סבורני שעניינו של המערער נמנה על אותם מקרים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה בעונש, שכן גזר הדין חורג מרמת הענישה הנוהגת.

מסקנה דומה עולה גם אשר להרשעה בעבירות יידוי בקבוקי התבערה – בע"פ 3702/14 פלוני נ' מדינת ישראל (28.9.2014) הורשעו המערערים בעבירות של ייצור נשק; חבלה בכוונה מחמירה; הצתה; וניסיון הצתה, וזאת לאחר שקשרו קשה לפגוע בבסיס צה"לי. כחלק מתכנית זו ייצרו המערערים בקבוקי תבערה שאותם יידו בכמה מקרים שונים לעבר הבסיס ולעבר רכבים שחלפו במקום.

נוכח כל האמור, מצאנו כי מכלול נסיבות העניין מצדיק הקלה מסוימת בעונשו של המערער.

בחלוף כשנתיים, בשנת 1985, הורשעו המשיבים ביחד עם שניים נוספים על-ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, ברציחתו בכוונה תחילה של המנוח, וכן בקשירת קשר לחטוף את המנוח לשם ביצוע רצח, ובחטיפתו לשם ביצוע הרצח.

קיום מניע לאומני-אידיאולוגי מחריף את מסוכנות המשיבים, והוא הדין בהכחשתם העקבית את ביצוע העבירות גם לאחר הרשעתם במשפט החוזר.

על רקע זה נחקק בשנת 2001 חוק זכויות נפגעי עבירה, אשר שם לו למטרה "לקבוע את זכויותיו של נפגע עבירה, ולהגן על כבודו כאדם, בלי לפגוע בזכויותיהם על פי דין של חשודים, נאשמים ונידונים" (סעיף 1 לחוק זכויות נפגעי עבירה; וראו גם: דברי ההסבר להצעת חוק זכויות נפגעי עבירות בהליך הפלילי, התשס"א-2001, ה"ח 2978, 506).

...

אכן, חברתי השופטת פרוקצ'יה עמדה על נסיבות נוספות בהתרחשות השיחה המובילות לשיטתה למסקנה כי אין בשיחה כדי להביא לפסילת ההחלטה, ובהן היותה שיחת אקראי, העובדה כי ארכה מספר דקות בלבד, והעובדה כי התנהלה במקום פומבי.

בהבדל מחברי אני סבורה עם זאת כי פרט לפגם שנפל בהליך שהתקיים בפני הוועדה בשל מה שכונה "שיחת החצר", ואף שפגם זה בהחלט נושא משקל נכבד, יש לייחס משקל משמעותי ומכריע במקרה דנן לכך שהוועדה ראתה לנכון לתקוף את עצם ההמלצה שנתקבלה לקציבת עונשם של המשיבים באומרה: נראה לנו כי מחלקת החנינות במשרד המשפטים צריכה לבצע בדחיפות שידוד מערכות נורמטיבי בשיקול הדעת שלה ולשנות את הקריטריונים המוטעים לדעתנו שהיא נוהגת להציג בפני ועדת הקציבה.

אשר למעמדם של בני משפחת הנרצח בפני ועדת השחרורים המיוחדת נראה לי כי משניתנה להם על פי סעיף 19(א) לחוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001 (להלן: חוק זכויות נפגעי עבירה), זכות טיעון בכתב רשאית הועדה במקרים מיוחדים שבהם היא רואה זאת לנכון, לאפשר לבני המשפחה להשלים בפניה גם טיעונים על-פה. מתן אפשרות כזו הנוגעת לאופן הטיעון ולא לעצם זכות הטיעון, מצוי לדעתי במתחם שיקול הדעת הרחב המסור לוועדה להכריע בסוגית השחרור על תנאי ומשכך, דומני כי אין צורך להיזקק בהקשר זה למוסד הסמכות הטבועה אליו נדרשה חברתי השופטת פרוקצ'יה. אשר להיקף זכות הטיעון הנתונה לנפגעי עבירת מין או אלימות (ובמקרה של מות הנפגע לבני משפחתו) על פי סעיף 19(א) לחוק זכויות נפגעי עבירה.

אם נבקש בכל זאת לתמצת את העבירות שעליהן חל החוק, ואשר קטין שהורשע בביצוען "מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טירור", יִשללו מהוריו קיצבאות המשולמות בעדו למשך תקופת שהותו במאסר, תיכלול הרשימה – באופן כללי בלבד ומבלי להתייחס לחריגים – את העבירות הבאות: עבירת ידוי אבנים לעבר כלי תחבורה; עבירות בגידה וריגול; מרידה; עבירות נשק; רצח; חבלה בכוונה מחמירה; חטיפה; עבירות בחומר נפץ; עבירות הסתננות; ועבירות הקשורות בחברות באירגון טירור ובסיוע למעשה טירור.

תמצית החיוניות של חוקה טמון ביכולתה לקשור קשר אמיץ ובר קיימא בין עבר, הווה ועתיד: "הטקסט החוקתי אמנם נקבע בעבר, והערכים המוגנים [...] נקבעו בו. הפרשן אינו יכול לשנותם, והרוב הרגיל של המחוקק הרגיל אינו יכול לשנותם; אולם תוכנם המהותי של הערכים המוגנים נקבע לפי תפיסות היסוד של החברה בהווה" (ברק – פרשנות חוקתית, בעמ' 167).

אך לשם הדוגמה: "המשיב הורשע בבצוע עבירות חמורות ביותר, כחלק ממעשי האלימות וההתפרעויות שפקדו את המדינה, כולל מזרח ירושלים, ואיזור יהודה והשומרון, מאז חודש ספטמבר 2015. המעשים נעשו על רקע אידיאולוגי-לאומני, ואין להלום את טענת המשיב כי מדובר ברקע שונה. בע"פ 6080/16 פלונים נ' מדינת ישראל (6.12.2016), ציינתי, בהקשר לתופעה של השלכת אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כלי רכב נוסעים, כי:

...

כשלעצמי, סבורני כי עיון מדוקדק בלשון התיקון מאפשר להעניק מענה פשוט יחסית לקשיים אלה – ולקבוע כי המחוקק מעולם לא העניק לפקידי המוסד לביטוח לאומי שיקול דעת כלשהו בנוגע לקביעת המניע לביצוע העבירה, או זיקתה לפעילות טרור.

לו תישמע דעתי, נדחה, אפוא, את העתירה – בכפוף להבהרה האמורה לגבי הצורך בהכרעה שיפוטית, ושיפוטית בלבד, בשאלות המניע והזיקה.

זאת, כנגד דעתם החולקת של השופט נ' הנדל, השופט י' עמית, השופט נ' סולברג והשופט ד' מינץ, שלדעתם דינה של העתירה – להידחות.

זאהי הסכים והשניים קשרו ביניהם קשר ולפיו יבצעו יחד פיגוע במתוה של מציאת חייל חמוש, לבדו, בשעות הלילה, אותו ידקור בסכין למוות לצורך חטיפת נשקו האישי.

במסגרת האישום הראשון - עבירה של קשירת קשר לעשות פשע, בצרוף סעיף 38(ג)(1) לחוק המאבק בטרור, החזקת סכין שהנה מעשה טירור בצרוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור והכנה לבצוע מעשה טירור שהנו רצח, ובמסגרת האישום השני - רצח בכוונה תחילה שהנו מעשה טירור, בצרוף סעיף 37 לחוק המאבק בטרור ופעולה בנשק למטרות טירור.

ת"פ (ב"ש) 18557-06-12 מדינת ישראל נ' איבראהים גנימאת – בתיק זה גזרנו (בהרכב אחר) על הנאשם (אסיר השפוט למאסר עולם + 16 שנות מאסר במצטבר) 4 שנות מאסר בפועל בגין כך שקשר קשר עם אסירים נוספים לחטוף חייל ישראלי על מנת להביא לשיחרורם של אסירים בטחוניים.

במקרה שבפנינו ישנה חשיבות בהטלת עונשים מצטברים על הנאשם, בשל העובדה שהעבירות בוצעו על רקע לאומני-טרוריסטי ובשל האנטרס החברתי-בטחוני, אשר בא לידי ביטוי ביתר שאת בעניינינו.

...

בהתאם לסעיף 40יג לחוק העונשין, במקרה בו מורשע הנאשם בכמה עבירות, יש להידרש לשאלה האם מדובר באירוע אחד או בכמה אירועים.

סבורני כי מבחן זה תואם בדיוק את אופיו הטכני של השלב הראשון במלאכת הענישה.

בהתאם לכל האמור לעיל, מתחם העונש ההולם בנסיבות העניין הוא בין מאסר עולם ו-10 שנות מאסר לבין מאסר עולם ו-20 שנות מאסר בפועל.

ע"פ 3065/15 עלי חסין נ' מדינת ישראל (26.6.16): בית המשפט העליון הקל בעונשו של המערער שהודה, והעמיד את העונש על 10 שנים, בגין עבירות של כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, ניסיון חטיפה לשם חבלה חמורה, החזקת סכין שלא כדין, תקיפות שונות, עבירות בנשק וניסיון לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.

תפ"ח (ת"א) 1059/07 מדינת ישראל נ' סרגיי (22.6.08): אחד הנאשמים שהודה נדון לעונש מאסר בפועל למשך 11 שנים, בגין עבירות של ניסיון לרצח, קשירת קשר לבצוע רצח (שתי עבירות), חבלה בכוונה מחמירה ונשיאת נשק שלא כדין (שלא על רקע לאומני).

בית המשפט העליון פסק שעל בתי המשפט שדנים בעבירות שבוצעו על רקע לאומני, להעביר מסר חד משמעי, בדמות ענישה מחמירה וקשה, כדי לשרת את גורם ההרתעה מפני מעשים אלו.

...

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה במסגרת הסדר הטיעון עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל למשך 17 שנה כעונש ראוי - עונש המצוי ברף התחתון של מתחם העונש, וגם אנו סבורים שיש למקם את עונשו של הנאשם בחלקו התחתון של המתחם.

מבלי שאנו מתעלמים ממצבו הכלכלי של הנאשם, סבורים אנו ששיעור הפיצוי צריך לבטא את הנזק הקשה שנגרם למתלונן בכל תחומי חייו, ועל הפיצוי לתת מענה, בין היתר, לצורך של המתלונן לקבל טיפול.

אשר על כן, גוזרים אנו על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 16.5 שנים, החל מיום מעצרו: 7.10.15.