קשיים התפתחותיים ורגשיים בקרב הילדים

נזק זה תואר על ידי המומחה כדלקמן: "...משבר שיכול לכלול... דכאון... מעבר לכך, הפגיעה ביכולת של הילד ליצור התקשרויות בטוחות בעתיד ולהסתמך עליהם לצורך התפתחותו תהיה מהותית... היכולת של ההיתקשרות שהיא בסיס ההתפתחות הרגשית בעתיד, התגובה הדיכאונית, הקושי לתת אמון באנשים." (קטע שצוטט על ידי השופט נ' הנדל בחוות דעתו, בפיסקה 11, מתוך עדותו של ד"ר שרי בבית המשפט לעינייני מישפחה).

במושג טובת הילד יש איפוא לשקלל את חשיבותו של גורם ההמשכיות והרציפות בחייו של הילד בקרב המשפחה המאמצת ואת החשש הנילווה והזעזוע הנגרם בעקירתו ממנה, עם החשיבות לטווח ארוך שעשויה להיות לחידוש הקשר בינו לבין משפחתו הטבעית, קשר שטיבו אינו דומה לכל קשר אחר, ולאזן בין אלה.

...

אין באמור חלילה לשלול אימוץ בחיק משפחת האומנה, אולם בהינתן אופציה טובה של משפחה ביולוגית, אני סבורה שבמכלול הנתונים יש להעדיפה.

בהליך זה, מימד הזמן הוא בעל משמעות קריטית ממש, שכן הילד הוצא מרשות אימו כשזו חלתה ואושפזה, וסמוך לאחר מכן נמסר למשפחת אומנה עם אופק אימוץ, כפי הנראה מתוך מחשבה שהאם, בשל מחלתה, לא תהיה מסוגלת לשוב ולטפל בו. יוצא אפוא כי מסירת הקטין באופן זה בטרם נבדקה אפשרות אימוץ חלופית בתחום המשפחה, סתמה לכאורה את הגולל על כל אפשרות אחרת, שכן כאמור גורם הזמן הוא משמעותי ביותר.

יוצא אפוא שמתן משקל מכריע לגורם הזמן, כפי שמצא ביטוי בדברי המומחים שצוטטו לעיל (פסקה 24 סיפא ופסקה 25), מוביל לתוצאה מוכתבת מראש, שכן קשה לחשוב על סיטואציה בה לא ייגרם נזק בעקבות פרידה של קטין או קטינה ממשפחת האומנה בעבור זמן.

לאורך שנות חייו גדל הנאשם בעזובה רגשית ופיזית ועל רקע זה התפתחו אצלו קשיים אישיותיים, ריגשיים והתנהגותיים.

לנוכח נפיצות העבירה בקרב הציבור, ופוטנציאל הסיכון הטמון בה, מצווים בתי המשפט לשאת תרומתם לצימצום התופעה על ידי הטלת עונשים שיהא בכוחם להתריע עבריינים פוטנציאליים.

נתתי דעתי לעברו הנקי של הנאשם, נסיבות חייו הקשות, הנטל המוטל על כתפיו של הנאשם בהיותו מפרנס יחיד ואב לילד בעל נכות בשיעור 100% וכן לחלוף הזמן ממועד ביצוע העבירה.

...

בנסיבות העניין, ומהשיקולים שהובאו לעיל, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים מהיום אם יעבור משך תקופה זו עבירה של תקיפת בת זוג.

לפי דוח סיכום שנת לימודים תשנ"א (1991), התובע היה מקובל חברתית בקרב החוסים הבוגרים במעון אך התקשה בתחום זה בגלל התפתחות רגשית וחברתית נמוכה.

פרופ' נוי עמד על הקושי באיתור מישפחה אומנת בנסיבות של התובע: "...הרבה פעמים בחיים אתה לא יכול למצוא מישפחה אומנת לכולם, משום שאין הרבה אנשים שמוכנים...בגיל שבע לקחת ילד לאומנה, הרבה פעמים כשהם מסתכלים בהיסטוריה ורואים הפרעות היתנהגות קשות, כשהם רואים ילד עם בעיה אורגאנית מזמן לידתו, אז לא תמיד אתה מצליח למצוא מישפחה אומנת. והרבה פעמים בכורח הנסיבות אתה מוצא מוסד כי אתה לא מוצא מישפחה אומנת." (עמ' 29 לפרוט').

...

סיכום התביעה של התובע והתובעת - נדחית.

בשים לב לתוצאה ממילא נדחית גם ההודעה נגד הצדדים השלישיים: התובעת והנתבעת 6.

אשר על כן תביעת התובעים נגד הנתבעים, וכל אחד מהם, נדחית.

מקרה זה הנו מסוג המקרים בהם כל הכרעה שנקבל, תהיה רחוקה מלהיות מושלמת עבור הקטינה, שהדבר הטוב ביותר עבורה הוא לגדול באופן מיטבי בקירבה מרבית הן לאביה הן לאימה.

נצטט בהקשר לכך את דברי העו"ס המטפל באב: "אני מבקש שוב ושוב להפנות ולהציב תמרור אזהרה מניתוק הקשר שעלול להתרחש בעקבות הנתוק הטוטאלי, הפתאומי, מכל שידעה [הקטינה] וחוותה בחודשים הראשונים לחייה והעלמות המוחלטת מכל הדמויות המשמעותיות שהיו סביבה. כל אלה עלולים לגרום לקשיים בהתפתחות התקינה שלה ולבעיות רגשיות מורכבות ואף לחסכים שלא ניתן יהיה להשלים בעתיד [...] בגילה ובשלב ההתפתחותי בו נימצאת הקטינה יש משמעות רבה לקשר משמעותי עם שני הוריה וכן עם הדמויות שהיו משמעותיות עבורה". היום לאחר חודשים בהם חודש הקשר בין האב לבת, כבר אין מדובר בניתוק טוטלי, אך אין חולק על כך שקשר משמעותי והדוק יותר עם האב הנו חיוני להתפתחותה המיטבית של הקטינה.

כאשר ביה"ד נוכח לדעת כי אין סיבה אמיתית להעתקת מקום המגורים ועיקרה נועד כדי להרחיק את הילדים מההורה השני, ביה"ד יאסור על כך, ויתייחס לכך כאל ניסיון לניכור הורי.

...

יוצא אפוא, שבפנינו הכרעה בין טובת האם לטובת הקטינה.

אמנם, בפשטות הקנס הוא על כך שפנה לערכאות של עכו"ם בניגוד להלכה, כמבואר שם, אך ייתכן שניתן להקיש משם אף ביחס למי שבמקום להמתין להכרעת ביה"ד מנסה לקבוע עובדות בשטח, ואח"כ מבקש "הכשר" מהדיינים, שאין להיעתר לבקשתו לקבלת סעד מביה"ד. מאידך, כאשר מדובר בשאלה כה הרת גורל, אם ביה"ד סבור כי הבקשה לסעד מוצדקת, מן הנמנע כי ביה"ד יורה בניגוד לשכל הישר רק בשל פגם בהתנהלות המבקש.

במקרה מסוים זה, אם יתבררו טענות האשה כנכונות, ניתן להבין מדוע לעשות דין לעצמה, כאשר לאחר מכן יתבררו הדברים בפני ביה"ד. מסקנה לאור הנ"ל ביה"ד מורה: זכות האם להמשיך להתגורר ב[נ'].

לילדה התפתחות תקינה וכוחות אגו חזקים אך עם זאת, עלו סימנים לקשיים ריגשיים כמו גם רמה גבוהה של חרדות, הפנמת דמויות הוריות בצורה מבלבלת, נוסף למתחים וקונפליקטים בלתי פתורים שקשורים ככל הנראה לחוסר יציבות במערכת המשפחתית לאורך שנים.

יש להניח כי חלק ניכר מטעמים לבחירת השם הפרטי דומים וקיימים גם בקרב החברה הערבית וזה גם עולה מטענות הצדדים שבפניי לעניין בחירת השם המקורית של הילדה ""ו."" (על שם אמו של האב).

...

האב סומך ידיו על עמדת תסקיר הסעד והאפוט' לדין ומתנגד לעמדת הפסיכולוגי שמונה כמומחה מטעם בית המשפט הואיל ולדבריו מדובר בחוות דעת חסרה שאינה לוקחת בחשבון את הסכסוך ההורי, את הרקע והעבר של המשפחה, בהערכה ללא בדיקת אינטראקציה בין הילדה לבין שני הוריה ומסקנתה של חוות הדעת, כי הוספת השם תביא לסיום הסכסוך בין ההורים היא מסקנה שגויה מיסודה.

Child Psychological Abuse, Confirmed [Pathogenic parenting]( אני רואה בנסיבות המקרה שבפניי, בניסיון של האם לשנות או להוסיף שם פרטי ולכנות הילדה בכל סביבה בשם אחר לפי הזיקה (זיקת אב/זיקת אם) כהפעלת אמצעים פסיכולוגיים על הילדה שאין לאפשר אותם.

אני מחייב את האם להפחית באופן משמעותי השימוש בשם ""ג."" עבור הקטינה הן בביתה והן בסביבתה הקרובה.

אני מחייב את ההורים לפנות לתיאום הורי אצל גורם שיוחלט עליו על ידי העו"ס לסדרי דין על מנת לתאם את האופן שבו יצומצם השימוש בשם הנוסף שניתן על ידי האם לקטינה באופן הדרגתי.

אני מורה לעו"ס לסדרי דין לעקוב אחר ביצוע פסק דיני במוסדות חינוך ואחר התייצבות ההורים בתיאום הורי ולעדכן את בית המשפט בתוך 90 יום מהיום.