קרעים בכבד ובטחול כתוצאה מתאונת דרכים

הנכות הרפואית עקב התאונה והנכות הרפואית ללא קשר לתאונה ממקום התאונה הועבר התובע לקבלת טפול רפואי בבית החולים מאיר בכפר סבא, שם עבר בדיקות CT שהראו כי הוא סובל, בין היתר, מקרע של אאורטה, קונוטזיה ריאתית, שברים בצלעות דו"צ, קרע בכבד ובטחול, ושברים באגן.

בית המשפט מינה מספר מומחים רפואיים להערכת נכותו של התובע כתוצאה מהתאונה: בתחום הפסיכיאטריה מונה ד"ר טארק פאהום (להלן: "ד"ר פאהום") שקבע בחוות דעתו מיום 20.5.16, כי התובע סובל מהפרעה הסתגלותית עם מרכיבים מעורבים של דכאון וחרדה כתוצאה מפגיעתו והפגם הפיזי שנותר.

בעבר וקודם לתאונה נפגע בתאונות שונות, תאונות דרכים, תאונות עבודה או ארוע תקיפה בקטטה, אך בכולם נפגע קל. הוא הצהיר כי אינו זוכר מועדים מדוייקים ובגין כל אחת מהפגיעות החלים לגמרי לאחר תקופה קצרה של טפול או חופשת מחלה (סעיף 8).

...

אני סבור שבנסיבות שהתובע שהוא בעל מקצוע בבניין חזר לעבוד אין מקום לקבל את טענת הנתבעת שמדובר במובטל כרוני שאין לפצותו בגין הפסדי שכר ואובדן השתכרות.

נוכח האמור לעיל, אני סבור שיש מקום לקבוע את בסיס שכרו של התובע על סך חודשי של 6,000 ₪ (לאחר ניכוי מס) לתקופה של שנה לאחר התאונה, וליתרת תקופת עבר ולתקופת עתיד, לקבוע את בסיס שכרו על סך חודשי של 5,000 ₪ (בערכי 1.11.11).

נוכח האמור, יש לנכות בגין תשלומים תכופים סך כולל של 161,500 ₪ מהסכום לו זכאי התובע לאחר תוספת שכ"ט עו"ד. סיכום סופו של יום אני מחייב את הנתבעת, לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו וייגרמו לתובע בעטיה של התאונה כדלקמן: בגין הפסדי שכר לעבר ואובדן כושר לעתיד - 504,300 ₪ בגין הפסד תנאים סוציאליים- 63,000 ₪ בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד- 200,000 ₪ ד בגין ניידות, נסיעות והוצאות רפואיות- 50,000 ₪ בגין נזק שאינו נזק ממון- 114,000 ₪ סה"כ 931,300 ₪ בניכוי תשלומי המל"ל 562,000 ₪ סה"כ 369,300 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% 56,171 ₪ סה"כ 425,471 ₪ בניכוי התשלומים התכופים 161,500 ₪ סה"כ 263,971 ₪ הנתבעת תשלם אפוא לתובע סך של 263,971 ₪ תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה למדד וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

התובעת, ילידת 24.10.95, נפגעה כהולכת רגל בתאונת דרכים מיום 7.3.12, כתוצאה מפגיעת רכב שבו נהג הנתבע 1 (להלן – "הנתבע").

הנכות הרפואית חוות הדעת של המומחה בתחום הרפואה הפנימית ד"ר שילה כתב בחוות דעתו כי: "מדובר בתובעת אשר נפגעה בתאונה במספר מערכות. מבחינה פנימית: חבלה בחזה מימין עם שברי צלעות ופגיעה בריאה ויצירת חזה אויר. כמו כן חבלה בבטן אשר גרמה לקרעים בכבד ובטחול. פגיעות אלה טופלו באופן שמרני כמתואר. בדיקות ההדמייה שתוארו לעיל תקינות לחלוטין" (עמ' 3 לחוות הדעת).

...

עם זאת, בסופו של דבר הגיעו הנתבעות להסכם בדבר החלוקה הפנימית של הנזק ביניהן, כך שנותרה להכרעה המחלוקת בין התובעת לנתבעות בשאלת שיעור הפיצויים שיש לפסוק לתובעת.

לנוכח טיב הנכויות – נפשית, נוירולוגית ואורתופדית – ולנוכח גילה הצעיר של התובעת אשר טרם כתבה את "סיפור חייה" אני קובע כי השפעת הנכות על כושר ההשתכרות עומדת אף היא על 31.15%.

====== סה"כ – 1,237,462 ₪ אשר על כן, הנתבעות ישלמו, יחד ולחוד, לתובעת סך של 1,237,462 ₪ בתוך 45 יום מהיום, כאשר ביחסים בין הנתבעות, בהתאם להסכם ביניהן, תישא המבטחת ב -70% מהסכום וקרנית תישא ב- 30% מהסכום.

כמו כן, ישלמו הנתבעות לתובעת, יחד ולחוד, וביחסים ביניהן לפי החלוקה דלעיל, שכ"ט עו"ד בסכום של 188,218 ₪ וכן את הוצאות המשפט, למעט עלות חוות דעתה ועדותה של ד"ר סולברג.

ב"כ המאשימה תארה את קורות הארוע ואת תוצאותיו הטרגיות, בראש ובראשונה את מותה במקום של המנוחה שהייתה אשה רבת הפעלים, בבחינת "עולם ומלואו שנמחק ברגע אחד", וכן את הפציעה הקשה שנגרמה לגרשון, בעלה של המנוחה, ובכללם: חתכים בקרקפת, שבר בעמוד השידרה הצוארי, שברים מרובים בצלעות, קרעים בכבד ובטחול, קרעים בכליה השמאלית, שבעטיים נזקק לאישפוז ממושך, וכן לטפול יומי ולווי פסיכולוגי למשך תקופה ארוכה.

ביהמ"ש העליון דחה בקשת ערעור על חומרת העונש, בקובעו כי נסיבות היות המבקשת צעירה נורמאטיבית, נעדרת עבר פלילי או תעבורתי, אשר ניפצעה אף היא כתוצאה מהתאונה, אינן בגדר נסיבות חריגות במקרים של גרימת מוות ברשלנות כתוצאה מתאונת דרכים, וככלל, אין הן מצדיקות, כשלעצמן, המנעות מהשתת עונש מאסר בפועל.

...

העקרונות בקביעת הענישה: בית המשפט העליון נתן את דעתו לעקרונות אשר בתיקון 113 לחוק העונשין, ב- ע"פ 2918/13 דבס נ' מד"י) ציין כב' השופט פוגלמן: "עסקינן בגזר דין שניתן לאחר כניסתו של תיקון 113 לתוקף. תיקון זה נועד להבנות את שיקול הדעת של בית המשפט במלאכת קביעת העונש, לפי העקרונות והקריטריונים שנקבעו בסימן א' 1 בפרק ו' לחוק העונשין. התיקון קובע כי בית המשפט נדרש לקיים בחינה תלת-שלבית לצורך גזירת העונש: בשלב הראשון עליו לקבוע את מתחם העונש ההולם את נסיבות ביצוע העבירה ואותן בלבד. זהו מתחם נורמטיבי-אובייקטיבי. לשם כך עליו להתחשב בארבעה שיקולים; (1) הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה; (2) מידת הפגיעה בערך זה; (3) מדיניות הענישה הנהוגה; ו- (4) הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40 ט' לחוק (סעיף 40 ג' (א) לחוק העונשין). בשלב השני נדרש בית המשפט לבחון אם מתקיימים שיקולים חריגים הנוגעים לנאשם ומצדיקים לסטות מהמתחם שנקבע בשלב הראשון – פוטנציאל שיקום מיוחד או הגנה על הציבור, כמפורט בסעיפים 40 ד ו- 40 ה לחוק (סעיף 40 ג (ב) לחוק). ככל שלא מצא בית המשפט להעדיף שיקולי שיקום או הגנה על הציבור, יעבור בית המשפט לשלב השלישי, שבגדרו עליו לקבוע את העונש שיושת על הנאשם בתוך המתחם שקבע. בשלב זה נדרש בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של הנאשם לקולה ולחומרה – אלו המפורטות בסעיף 40 יא לחוק, כמו גם נסיבות אחרות ככל שמצא שהן רלוונטיות (סעיפים 40 ג (ב) ו- 40 יב לחוק)" ראה גם דברי כב' השופטת ארבל בע"פ 1903/13 חמודה עיאשה נ' מד"י).

באתי לכלל מסקנה כי נסיבותיו האישיות של הנאשם, כמו גם פציעתו בתאונה, אינן נושאות אופי מיוחד וחריג, המצדיק סטייה ממדיניות הענישה המקובלת.

נתוניו של הנאשם, גם בהצטברותם, אינם מהווים נסיבות אינדיבידואליות ייחודיות המבחינות את עניינו מעניינם של מרבית הנאשמים המורשעים בעבירות רשלנות הכרוכות בתאונות דרכים קטלניות.

בתאונה זו נזוקו 5 כלי רכב, נחבלו בגופם חבלות קלות 6 אנשים לרבות הנאשמת, ואילו הנוסעת, גב' א. אובלוגין ניחבלה בגופה חבלות של ממש בדמות דימום סובדורלי גדול מימין עם בצקת מוחית ניכרת, דימום תת עכבישי, שברים באף, קרעים בכבד עם דם חופשי בבטן, לצרציה בכבד אונה 7-8 עם זרזוף של דם, קרע בכליה ימין, המטומה סמוך לכליה ימין, ספק קרע קטן בטחול, פריקה של ACJ דרגה 5 מימין.

באשר למדיניות הענישה הנוהגת - בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים התוו מדיניות ענישה לפיה בעבירות של גרימת תאונות דרכים שתוצאותיהן חמורות, יושתו על נאשמים עונשים חמורים לרבות עונש מאסר בפועל אשר יכול וירוצה גם בדרך של עבודות שירות ופסילות ממושכות, גם כאשר מדובר בנאשמים נורמאטיביים.

...

· לקחתי בחשבון את הנזקים שנגרמו לנאשמת מביצוע העבירות – שוכנעתי כי הינה חווה משבר עמוק מאז אירוע התאונה וגם איכות חייה נפגעה מאוד על רקע מצבה הנפשי וקשיי התפקוד אותם היא מגלה.

ראו למשל דברי כב' הנשיאה דאז, הש' ד. בייניש ברע"פ 9727/05 ברנרד גליקסמן נ. מ"י: "יש בחיובו של הנאשמת בפיצוי הנפגע יסוד של היטהרות לנאשם העשוי לתרום לשיקומו וכן יש בכך משום שילוב נפגע העבירה כמשתתף בהליך הפלילי, מתוך ראייה כי הטבת נזקו הינה חלק חשוב בתהליך הענישה ובהפנמת נורמות ההתנהגות הראויות". סבורני כי עונש מאסר בפועל, בסמוך לרף התחתון של מתחם הענישה, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, לצד רכיב פסילת רישיון לתקופה משמעותית, פיצוי סמלי לנפגעת העבירה ועונשים נלווים הינו עונש הולם, המאזן בין כלל שיקולי הענישה.

יחד עם כל זאת, אין לראות את המערער כקורבן, גם לא לאור כל האמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית בעניינו".

ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם באתרים משפטיים, ניתן ביום 30.5.12), שב בית המשפט העליון והורנו כי די בראשיתה של ראיה כדי למנות מומחה רפואי, והוסיף וחידד כי אין להחמיר בעוצמת ראשית הראיה הנדרשת, שהרי אין לו לנפגע בתאונת דרכים דרך להוכיח את מצבו הרפואי (וכפועל יוצא את נזקיו) אלא באמצעות מומחה שבית המשפט ימנה.

בסופו של יום, על בית המשפט למנות מומחים מטעמו שהם בעלי מיקצוע מהמעלה הראשונה וניתן לסמוך עליהם שאם לא נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה הם יעמדו על כך ויקבעו זאת בחוות דעתם".

יצוין כי לא מקובלת עלי טענת המשיבה כי פרט לתלונה סובייקטיבית בדבר כאבי בטן אין כל ממצא קליני אובייקטיבי שניתן להתייחס אליו כאל ראשית ראיה, מקום בו נפגע המערער פגיעה משמעותית באיברים פנימיים, פגיעה אשר גרמה, בין היתר, לקרעים בכבד ובטחול.

...

נוכח הפגיעה המשמעותית, כפי שעולה מן המסמכים הרפואיים, וראשית הראיה הממשית הקיימת למינוי המומחים, אני קובעת כי המשיבה תשא בהוצאות המומחים.

      אשר על כן, הערעור מתקבל באופן הבא: ימונו מומחים בתחום הרפואה הפנימית ואף-אוזן-גרון.

המשיבה תשלם למערער את הוצאות הערעור בסכום של 2,000 ₪.