קרע חדש ב-MCL שלא אובחן בתאונה קודמת

המערער, יליד 1981, נפגע בתאונה ביום 19.1.2017 אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

טעתה הועדה משהסתמכה על בדיקת ה – MRIהחדשה מיום 2.4.2017 ומשהתעלמה מבדיקת ה – MRI הקודמת מיום 4.3.2017.

לפיכך יש להשיב את עניינו של המערער לועדה בהרכב חדש או לאותו הרכב עם הוראות כי עליה להתייעץ עם מומחה בתחום זה. להלן עיקר טענות המשיב: העירעור אינו מעלה פגם משפטי בהחלטת הועדה והוא מופנה כנגד קביעותיה הרפואיות בלבד.

בתיאורה את מימצאי בדיקה זו בפרוטוקול, ציינה הועדה לגבי ה – :ACL "רצועת ה – ACL המשכית ללא סימני קרע" ולגבי ה – MCL: "רצועת ה – MCL עבה יחסית ללא שינויים בצקתיים מסביב". בפענוח הבדיקה אשר נימסר על ידי ב"כ המערער לידי הועדה, צוין:ACL" המשכית שומרת על שלמותה" וכן: "MCL עבה יחסית, המשכית. לא הודגמו שינויים בצקתיים מסביב לרצועה". מסקנת הועדה לגבי הממצאים ב – ACL וב – MCL אל מול הרשום בפענוח, אינה בלתי סבירה או מצדיקה הסבר נוסף מצד הועדה - מדוע היא אינה מפרשת את הממצאים כפי שפורשו על ידי ד"ר פלאח במכתבו.

...

מסיבות אלה, יש לדחות את הערעור תוך חיוב המערער בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. החלטת הוועדה: דברי המערער: "כאבים בברך שמאל, בקרסול, כאבים בזמן הליכה ועליות במדרגות, מתקשה בעיקר בירידת מדרגות, נפיחות, נעזר במתקן קיבוע". דברי בא כוח הנפגע: "בדיקות ה- MRI שעבר הראו קרע שלם של ACL וקרע חלקי ב -MCL ויש קרע במניסקוס. מבקשים לתת אחוזי נכות בשיעור של 30% עקב ההגבלות והקרע במניסקוס. מגיש פיענוח MRI מיום 02/04/2018.

" דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל באופן חלקי.

לפיכך, יש מקום להשיב את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתנמק את החלטתה גם בעניין זה. לסיכום לנוכח האמור לעיל והואיל ומצאתי טעויות משפטית בחלק מפעולות הוועדה, הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה, באותו הרכב, על מנת שזו תנמק כדבעי את החלטתה ותפעל כדלקמן: הוועדה תשקול את החלטתה בכל הקשור לקרע במינסקוס, בשים לב לאמור במכתב ד"ר פלאח מיום 8.10.2018.

המומחה, בחוות דעתו, תשובותיו לשאלות ההבהרה ועדותו בפניי, נותר עיקבי בקביעותיו אשר לא נסתרו (לעניין הנכות אשר נקבעה בגין הפגיעה בירך – ראה עדות המומחה בעמוד 6 ואילך לפרוטוקול ישיבת 28/04/13; לעניין הנכות אשר נקבעה בגין הפגיעה בקרסול - עמוד 6 ואילך לפרוטוקול; לעניין הנכות אשר נקבעה בגין הפגיעה בברך - עמוד 12 ואילך לפרוטוקול; בעיניין הפגיעה בברך יצוין כי המומחה קבע כי בתאונה נגרם לתובע קרע חדש (ב MCL) אשר לא אובחן בתאונה קודמת ב 2007 ובגינו נקבעה הנכות נשוא תאונה זו לאחר הפחתת מצב קודם).

...

טענות הנתבעת בעניין זה נדחות: בעדותו בפניי ציין ד"ר רבינוביץ כי אינו זוכר (מטבע הדברים – א.ר) את המקרה הספציפי של התובע.

הוצאות (לעבר ולעתיד) - בשים לב לקבלות שהוצגו על ידי התובע, לנכותו הרפואית והתפקודית של התובע, תקופת אשפוזו, הטיפולים להם נדרש ולתקופת אי הכושר בה שהה לאחר התאונה, ומתוך הנחה כי מרבית ההוצאות מכוסות בסל הבריאות ובהתחשב בהוראות חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו - 2010) התשס"ט - 2009), אני קובע בראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של - 20,000 ₪, נכון להיום (כולל נסיעות).

יחד עם זאת, בשים לב לנכות הרפואית והתפקודית שנקבעה, מהות הפגיעה וההגבלות מהן סובל התובע, הטיפולים להם נדרש ולתקופות אי הכושר לאחר התאונה, אני קובע פיצוי על דרך האומדנא, בסך של 110,000 ₪, נכון להיום.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,059,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ בגינו, אגרת משפט משוערכת אם שולמה ויתרת אגרה אם חלה.

בבדיקה זו הודגם קרע של המיניסקוס הפנימי בעטיו נותח המבקש ואשר לא ניצפה בבדיקת ה-MRI הקודמת שבוצעה חצי שנה לאחר הארוע.

הועדה נימקה את החלטתה בכך שלא מצאה נכות בבדיקת הברך המיוחסת לרצועה התומכת הפנימית (MCL) וכי טענת המבקש לפיה הקרע של המיניסקוס נגרם מהקרע שהיה ב-MCL אשר החלים מבלי להותיר נכות, לא מתיישבת עם הפרקטיקה הרפואית ואין לה סימוכין.

המבקש בחר להמשיך בהליך, שמעה הועדה את דבריו ובהחלטתה מיום 6.7.2022 קבעה כי לא נותרה לו נכות בברך הימנית המיוחסת לתאונה.

הקרע שנצפה בשלב מאוחר יותר אינו קשור לרצועה ומדובר בקרע אחר וחדש.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה, בנספחיה, בפסק הדין מושא הבקשה ובתיק בית הדין האזורי מצאתי כי יש לדחות את הבקשה.

עיון בפסק הדין מעלה, כי בית הדין האזורי התייחס לטענותיו של המבקש במלואן, בחן את החלטת הוועדה והגיע למסקנה כי היא קיימה אחר הוראות פסק הדין המחזיר וכי לא נפלה כל טעות משפטית בהחלטתה.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

המומחה ציין כי אינו סומך ידיו על חלק מפיענוח ה-MRI לפיו הרצועות הקולטראלית (MCL) הודגמו כתקינות, מאחר שזמן קצר קודם ניצפה קרע ב-MCL בשתי בדיקות אולטרסאונד נפרדות שבוצעו על ידי בודקים שונים.

היות ולפי חוות דעת המומחה היתה התובעת באי כושר מלא במשך 6 שבועות ואי כושר של 50% במשך 6 שבועות נוספים, אני מעריכה את אובדן הישתכרותה בגין תקופה ראשונה זו שלאחר התאונה בסך כולל של 10,500+5,250 ₪ ובסך הכל 15,750 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית מתאריך 13.2.2018 (3 חדשים לאחר התאונה) ועד היום בסך 2,902 ₪ ובסך הכל 18,652 ₪.

...

התובעת כן הציגה קבלות בגין פיזיותרפיה ונסיעות במוניות בשווי כולל של 11,000 ₪, כאשר סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 30.1.2018 בסך 3,032 ₪, עומד על סך של 14,032 ש"ח. אני מאשרת הוצאות אלה בשים לב כי ההוצאות הסתיימו מספר חדשים לאחר התאונה.

אמנם נקבעה לתובעת נכות רפואית של 2% אולם אני סבורה כי אין בפיצוי המתקבל ממכפלת 2% ב"סכום המקסימלי" כדי להעניק לה פיצוי הולם על הסבל בגין התאונה.

לעניין זה אצטט את האמור בע"א 146/87 יונתן כץ נ. רם רוזנברג, כב' השופט תיאודור אור: "...הנוסח של החלופה השנייה (תקנה 2(ב) הנ"ל – ל.א.) אינו מוצלח. אך נראה לי שניתן לפרשה כך, שהיא חלה בכל מקרה שבית המשפט סבור, שאין בפיצויים על נזק לא ממוני המחושבים לפי תקנה 2(א) לענות על (או לכסות את) הנזק הלא ממוני שנגרם לנפגע. כך הוא כשנגרמים כאבים, צער וסבל או אובדן הנאה מסוים וכיוצא באלה נזקים לא ממוניים, אשר אין בתקנה 2(א) כדי להוות פיצוי, שיהיה בו, לדעת בית המשפט, "כיסוי" הולם לנזק לא ממוני זה. .