קרע זעיר במיניסקוס אחוזי נכות

בדיקת MRI לברך שמאל מתאריך 27/01/2016 הדגימה: "ייתכן נזק קל לתוך המניסקוס המדיאלי ללא קרע מוגדר". ביום 14/02/2016 נבדקה התובעת פעם נוספת ידי מומחה בתחום האורתופדיה.

בסיום המפגשים, התובעת תיארה הטבה בסטאטוס הנפשי: "לדבריה הטיפול תרם לשפור ההתמודדות שלה עם הכאב ועם ההיסתגלות לכאב ולמגבלה בחייה". המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, פרופ' אברהם גנאל, סקר את התעוד הרפואי, בדק את התובעת והעריך בחוות דעתו שבעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות בשיעור 3%, בגין הגבלה זעירה בטווח תנועות עמוד השידרה הצוארי, לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות הנכות") וכן נכות בשיעור 10%, בגין נזק לסחוס לישכת הברך הקדמית שמאלית, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות הנכות.

הנתבעת טוענת כי לתובעת נקבעו נכויות מזעריות על ידי המומחים, כאשר בתחום האורתופדיה קביעת הנכות נעשתה על בסיס ממצא מינורי של נזק לסחוס במנסקוס, כאשר בבדיקות שנערכו לתובעת נימצאו טווחי התנועה תקינים בברך ולא זוהתה בעיית יציבות.

...

נוכח עמדת המומחה ושיעור הנכות המתונה שנותרה לתובעת מחד גיסא וכן קביעות המומחה בתחום הכאב ביחס למקור הכאבים מהם סובלת התובעת, מאידך גיסא – סבורני שהתובעת לא הוכיחה את הצורך הרפואי בשימוש בקנאביס בעקבות התאונה ומכאן שאיני פוסק לתובעת פיצוי בגין השימוש בקנאביס.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסד השתכרות לעבר (כולל הפסד פנסיה) 22,250 ₪ גריעה מכושר השתכרות (כולל הפסד פנסיה) 306,789 ₪ עזרה לצד שלישי הוצאות רפואיות ואח' נזק לא ממוני 35,000 ₪ 15,000 ₪ 32,534 ₪ ------------- סה"כ פיצוי 411,573 ₪ אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת, סכום של 411,573 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן הוצאות משפט בכפוף לקבלות (למעט הוצאות זימון המומחה לחקירה נגדית, מחמת שלא מצאתי כי חקירתו נדרשה בנסיבות העניין).

עסקינן בשני ערעורים שהגיש המערער כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 25.11.2020, אשר קבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 47% מיום 1.7.2020, וכן כנגד החלטת ועדת העררים לאי כושר, מיום 1.4.2021, אשר קבעה שהמערער לא איבד 50% מכושרו להישתכר מיום 1.3.2020.

לצורך סיכום הדיון ביקשה הועדה לקבל "צלומי MRI ברך ימין ודיסק צלומי כף היד, בו קיים השבר, ו- MRI כתף ימין שמצויים בידיו". הועדה היתכנסה לישיבה נוספת ביום 25.11.20, וניתחה מימצאי בדיקות דימות שהובאו לעיונה: "MRI ברך ימין מיום 10.7.20: קרע רדיאלי של המניסקוס הלטראלי. ציסטות העוקפות את הגוף והקרע הקידמי של המניסקוס. קרע נווני.

גם ראתה את נתוניו האישיים, דהיינו, גילו הצעיר, השכלתו, עברו התעסוקתי ושקלה את ההשפעה המצטברת של סך הליקויים על כושר עבודתו, וקובעת שלמרות הליקויים והסימפטומים העורר מסוגל לעבוד יום עבודה מלא במיגבלות שצוינו לעיל ובעבודות מסוג חרושת קלה, עבודות המתבצעות לרוב בישיבה, עבודות מיון ואריזה של פריטים לא גדולים, אך גם לא זעירים.

המערער טען עוד, כי בערר שהגיש על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון טען לליקוי בכתף שמאל, ואף בדיון בועדה ביום 20.10.20 טען בנוגע לליקוי בכתף שמאל – "הועדה בדרג ראשון לא קבעה נכות כלל, היות שלא הוצגו מסמכים. העברנו מסמכים, סובל מקרע בלברום. מפנה להערכת נכות ד"ר שזר". לפי הטענה, הועדה לא התייחסה לנכות בכתף שמאל ולא בחנה את המסמכים הרפואיים הרבים שהוגשו לה. מעיון בפרוטוקול הועדה עולה שאומנם נערכה למערער בדיקה קלינית לכתפיים, הועדה פירטה ממצאים קליניים בשתי הכתפיים, ואף ציינה מימצאי בדיקת MRI כתף שמאל.

...

דיון והכרעה בערעור כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להתקבל.

סיכומו של דבר: משהתקבל הערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, ועניינו מוחזר לדיון בפניה, אין עוד מקום להידרש לטענות המערער בנוגע להחלטת ועדת העררים לאי כושר.

דהיינו גם אם נקבע שמניין הימים להגשת הערעור החל ביום 1.4.21, המסקנה היא שהערעור הוגש באיחור, שכן חלפו למעלה מ- 60 ימים.

סוף דבר לנוכח כל האמור, הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 25.11.20, על מנת שתעיין באישור הרפואי מאת ד"ר אבי שזר, מומחה באורטופדיה, מיום 1.9.20.

מחוות דעתו של המומחה עולה כי: "דיון ומסקנות: התובע ממשיך להתלונן על כאבים בברך שמאל בעקבות החבלה בתאונה...ביום 22.11.03. הבירור המקיף העלה חשד לקרע זעיר במנסקוס המדיאלי. בבדיקת התובע דלדול שרירים, הגבלת כיפוף ורגישות ממוקמת. נכותו לצמיתות הנה בגובה 5%, בשל מכלול הממצאים הקליניים והדימויים...התובע לא סבל בעברו מבעיות בברך שמאל וסביר לקבוע שהנכות נובעת במלאה מהתאונה הנדונה". בדיקת התובע על ידי המומחה העלתה כי הוא סובל מדילדול שירים ברגלו השמאלית, ישנה הגבלה קטנה בכיפוף הברך וקיים חשש לקרע זעיר במנסקוס המידיאלי.

לאור הויכוח שהתעורר בין הצדדים בעיניין סמכותו של המומחה הרפואי לקבוע קיומה של נכות תפקודית אצל התובע מכוחה של תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, אדגיש כי בית המשפט הוא המוסמך לקבוע הן את נכותו הרפואית והן את נכותו התפקודית של התובע.

...

לאור האמור, ובהתחשב בכך שעבודתו של התובע הינה עבודה פיזית הדורשת שימוש ממושך בברכו, החלטתי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על 5% נכות תפקודית לצמיתות.

לאור האמור אין לקבל את טענת הנתבעת כי יש לנכות תשלומי המל"ל שהועברו לתובע מן הפיצוי שיפסק לו. אשר על כן אני קובע כי על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 113,858₪.

בעניין תשלום הוצאות המומחה בשל הזמנתו להעיד בפני בית המשפט, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה המומחה עמד מאחורי חוות דעתו, ועל כל צד יישא בהוצאותיו באשר לתשלום הוצאות המומחה.

ועדה רפואית לעררים מיום 1.6.2022 קבעה למערער נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 73%, החל מיום 1.10.2021, בגין הליקויים הבאים: טינטון – 10%; אסטמה – 10%; ליקוי שמיעה – 0%; הפרעת היסתגלות – 10%; הגבלה עמוד שדרה צוארי – 10%; הגבלה עמוד שדרה מותני – 10%; קרע במנסקוס ימין – 10%; מ/א שבר שורש כף יד שמאל – 10%; כאבי ראש – 10%; השמנת יתר – 20%; סחרחורת – 10%; דום נשימה – 10%.

גם לא ברור כיצד ההשפעה המצטברת של מכלול הליקויים על כושר העבודה נשקלה על ידי הוועדה, אם בכלל; - קביעת הוועדה כי הוא מסוגל להישתלב בעבודות מיון ואריזה של חפצים לא זעירים וקלים לא מתיישבת עם מגבלותיו האורתופדיות, הסחרחורות ובעיית ההשמנה, ולא ברור כיצד הוא "יכול לקחת מוצר להלך איתו להרכיב וכיוצ"ב מדובר בעבודה שאינה ישימה..." (סעיף 5 לערעור); - גם את עבודות הבית הפשוטות מבצעים עבורו מזה שנים.

קרי, נקבע כי אין הלימה מלאה בין אחוזי הנכות הרפואית למצב התיפקודי; - מדובר בהחלטה סבירה ומנומקת, שאינה מצדיקה היתערבות של בית הדין, ושמתיישבת עם המלצת גורמי השקום.

...

מנגד, המשיב טען, כך: - דין הערעור להידחות, והמערער לא הצביע על פגם משפטי בהחלטת הועדה; - הועדה דנה בהשפעת הליקויים, הן בנפרד והן במצטבר, על כושר השתכרות המערער, וכן בחנה את נתוניו האישיים; - מדובר בקביעה מקצועית מובהקת המצויה במסגרת שיקול דעת הועדה, ושבה אין להתערב; - מעיון בכלל הנכויות והליקויים של המערער ניתן להבין כי מדובר בנכויות על הרף הנמוך של מדרג הנכויות, כשבענייננו הפער בין הנכות הרפואית (73%) לזו התפקודית (65%) אינו מצדיק הנמקה מוגברת; - מכל מקום, הועדה כן התייחסה לפער בין השתיים, וקבעה כי לחלק מהליקויים קיימת השפעה חופפת מבחינה תפקודית.

" מן הכלל אל הפרט – לאחר שעיינתי בפרוטוקול הועדה ושקלתי את טענות הצדדים, אני קובע כי דין הערעור להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

בסופו של דבר, טענות המערער מופנות כנגד שיקול דעתה המקצועי של הועדה, ואין בהן כדי להצביע על פגם משפטי בפעולת הועדה או בהחלטתה.

סוף דבר – על יסוד כלל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

המומחה בתחום האורטופדי, ד"ר נחום הלפרין, בדק את התובע, וסיכם את חוות דעתו כך-" מיפוי עצמות כולל SPECT ברכיים הדגים נזק פטלרי בברך שמאל, כנראה, נזק של המיניסקוס הלטרלי בברך ימין (קליטה מוגברת בטיביאל פלטו הלטראלי), וקליטה מוקדית במנובריום סטרנום. MRI של ברך שמאל מ 24/11/01 הדגים חשד לקרע זעיר בחלק אחורי של מניסקוס מידיאלי ונוזל בבורסה הסופרה פלטרית.

התובע שאל את המומחה שאלה-האם כללת באחוזי הנכות מרכיבים אשר אינם מופיעים בסעיף הנ"ל? תשובה – "מרכיבים נוספים לנכות" =-לדעתי אין מרכיבים נוספים לנכות שאלה-(תוך הפניה לחוות הדעת של ד"ר הלפרין האורטופד) האם הבאת בחשבון תלונות אלה של התובע (על הגבלה בתנועות בית החזה שאוזכרו ע"י ד"ר הלפרין – ח.י.) תשובה – הגבלות בתנועה וכאבים " לדעתי כיום, שנתיים לאחר המקרה לא צריכות להיות הגבלות בתנועה או כאבים שאלה – (שוב תוך הפניה לחוו"ד של ד"ר הלפרין בדבר צלקת בגודל 4 ס"מ בבית החזה משמאל).

...

לפיכך, ההשתכרות ערב התאונה אינה קונקלוסיבית למסקנה " אין בידי כלי למדוד את שיעור ההפחתה בשכרו של התובע בעקבות התאונה, ומה הוא ההפרש אשר בין מה שהיה יכול להשתכר, לבין מה שהוא משתכר במומו. הדרך הנאותה לפסוק את הפצוי הנה על דרך האומדנה וההערכה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, חוות הדעת של המומחים, והתרשמתי מהעדויות, אני סבור כי יש לפסוק לתובע סכומים אלו.

בין אלה לאלה, נמצא בית המשפט, המסתייע בדברי מומחים, אשר, תחום התמחותם הנו התחום הרפואי, ואלה אמרו את דברם הן בחוות הדעת והן בתשובות לשאלות ההבהרה.