קרע ברצועה צולבת קדמית ובמיניסקוס אחוזי נכות

את נכותו של התובע העריך ד"ר אדיבי בשיעור של 20% לפי סעיף 48 (2) (ב) לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המוסד לביטוח לאומי").

בחוות דעתו העריך המומחה את הנכות שנותרה לתובע בשיעור של 12.5% נכות בגין קרע הרצועה הצולבת הקדמית ונזק למיניסקוס, בהתאם לסעיף 35 (1) (ג) לתקנות המוסד לביטוח לאומי.

...

לאור האמור סבורני, כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כלפיו.

סוף דבר לאחר שבחנתי את כלל העדויות והראיות ולנוכח המתואר לעיל, מסקנתי היא לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו לאירוע התאונה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

בנוסף, בחן ד"ר יקים בחוות הדעת קרעים שנוצרו ברצועה הצולבת הקדמית ובמיניסקוס בברך שמאל של המשיב (להלן: הפציעה בברך), אך קבע כי אין קשר סיבתי בין התאונות לבין הפציעה בברך, שכן הפציעה בברך נוצרה במסגרת משחק הכדורגל, שקדם לתאונות.

בשל קושי לייחס את הנכות לארוע מסוים ומוגדר, בחר ד"ר הלפרין לחלק את אחוזי הנכות כך ש-6.5 אחוזים מהנכות יוחסו לתאונה הראשונה, 6.5 אחוזים לתאונה השנייה, ולתאונת הספורט יוחסו 6 האחוזים הנותרים.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים י' שנלר (סג"נ), ד"ר ק' ורדי (סג"נ) ו-ח' ברנר) מיום 17.5.2015 בע"א 23835-08-14 אשר אוחד עם ע"א 14316-09-14, ושבגדרו נדחה ערעורה של המבקשת והתקבל חלקית ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת ד' קוברסקי) מיום 23.10.2012 בת"א 54889/08.

דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלי להורות על הגשת תשובה.

בשולי הדברים אציין כי אין בידי לקבל את החלוקה שביקשה המבקשת לעשות בין החלקים בחוות הדעת של ד"ר הלפרין הנוגעים לשיעור הנכות, לבין החלקים הנוגעים לקביעת הקשר הסיבתי בין התאונות לבין הפגיעה בברך.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

הוא העריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 19% - מהם 10% בגין מצב לאחר חבלה בברך ימנית ונזק למניסקוס הלטראלי, לפי סעיף 48(2)(ז)(I) לחלק ראשון של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת), ו-10% בגין מצב לאחר קרע של הרצועה ACL (Anterior Cruciate Ligament - הרצועה הצולבת הקדמית) בברך ימנית מלווה בסימני אי-יציבות קדמית קלה ובהשפעה קלה על כושר הפעולה הכללי, לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת.

כך נוהגים בתי משפט לפסוק במקרים בהם אין להם נתונים אחרים לקבוע את כושרו של נפגע להישתכר בנכותו, והם עושים שימוש בחזקה שכושר זה נפגע בשיעור אחוזי הנכות הרפואית; (ח) בית משפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות מבלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית; (ט) קביעת שיעור הנכות התפקודית יכולה לשמש כלי עזר לקביעת הפסד כושר ההישתכרות, ולעתים היא משמשת מודד לקביעתם; (י) ראוי להביא בפני בית המשפט ראיות למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התיפקוד בעבודות מסוימות, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע.

...

אינני מקבל את השגותיו של בא-כוח התובעת על קביעת אחוזי הנכות הרפואית בחוות דעת גורן.

אשר על כן, הנני קובע כי הן הנכות התפקודית והן הפסד כושר ההשתכרות הינם בשיעור 14.5%.

כמו-כן, לא הונח בסיס ראייתי-רפואי שיש בו כדי להוביל למסקנה שבעתיד היא תזדקק לטיפולי פיזיותרפיה מעבר למכסת זכאותה בגלל התאונה שעברה, או שתזדקק לתרופות שאינן ב"סל הבריאות".

סיכום הנזקים סיכום הפיצוי לתובעת בגין נזקיה הינו: הפסד שכר בעבר - 195,584 ₪ הפסד כושר השתכרות בעתיד - 222,000 ₪ הפסדי פנסיה בעבר ובעתיד - 46,174 ₪ עזרת צד ג' בעתיד - 10,000 ₪ הוצאות רפואיות בעתיד - 3,500 ₪ נזק לא ממוני - 50,000 ₪ סך הנזקים 527,258 ₪ הפחתת 25% אשם תורם 131,815 ₪ סך הפיצוי 395,443 ₪ התוצאה הנני מחייב את הנתבעות (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (1) 395,443 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל; (2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד הוצאתה ועד לתשלום המלא בפועל; (3) שכר הטרחה ששילמה התובעת למומחה הרפואי מטעמה והחלק ששילמה כשכר טרחה למומחה בית המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועדי התשלום ועד לתשלום המלא בפועל; (4) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 70,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

לו היה מדובר בכפל נכויות אזי לא היה ניתן פסק הדין המחזיר; הועדה למעשה עשתה דין לעצמה עת לא שקלה התאמת נכות נפרדת בנימוק שמדובר בכפל נכויות וזאת בנגוד למה שפסק הדין המחזיר קבע; אשר לפסק דין חזק טען ב"כ המערער כי זה קבע כי פריט הליקוי שהוענק למערער דורש קרע וכל הגבלה שהיא בתנועה ולאו דוקא הגבלה המעניקה נכות ולפיכך גם אם יש הגבלה מזערית מוענק הסעיף ועל כן מי שיש לו קרע עם הגבלה המקנה אחוזי נכות אינו דומה למי שיש לו קרע עם הגבלה שאינה מקנה אחוזי נכות.

הועדה שמעה את תלונות המערער כדלקמן: "מפנה לפס"ד מ-22.5.17 מדובר בבחור צעיר מוגבל מאוד בתנועות הברך. פגע לו בעבודה בתפקיד לא פיזי כנהג. לא מסוגל לבצע פעילות ספורטיבית בחיי היומיום מוגבל. בבדיקה הקלינית בועדה הקודמת ביה"ד מחזיר את תיק מאחר ויש לו מיגבלה. נכות שנקבעה לו לא משקפת את מצבו הרפואי. כל העומס עובד לי על ברך שמאל. בעקבות הפציעה קושי בנעילת נעליים, מתכופף הברך ננעלת בא...הברך רדומה". בפרק האבחנות ציינה הועדה: "קרע ברצועה צולבת הקדמית וקרע במנסקוס בברך ימין". בפרק סיכום ומסקנות קבעה הועדה: "הועדה נסובה ב... לפס"ד מיום 22.5.17 המבקש להתייחס להגבלה בתנועות הקיימות בברך ימין של 10 מעלות, הגבלה זו נובעת מהנזק המינסקלי והנזק ברצועה הצולבת הקדמית שעליהן ניתנה נכות של 10% לפי סעיף 48(2) במחציתו 10% לפי סעיף 48(2)(ז)I. אין מקום לנכות נוספת כי זה מהוה כפל נכויות. ההגבלה בתנועה נכללת בנכות שקבל. לסיכום הועדה קובעת כי לא חלה החמרה במצבו". השאלה העומדת להכרעה האם לאור הממצא בבדיקה הקלינית ולפיו בברך ימין יישור 10 מעלות היה על הועדה להעניק למערער נכות בגין סעיף 48(2)(ו)(IIׂ) בנוסף לנכות שהוענקה לו לפי סעיף 48(2)(ז)(Iׂ).

...

עיקר טענות המשיב: לטענת המשיב יש לדחות את הערעור וזאת מן הנימוקים שלהלן: החלטתה של הוועדה כי המדובר בכפל נכויות הינה בבחינה החלטה רפואית מקצועית טהורה; העובדה שלקוח נוסף ממשרד ב"כ המערער קיבל נכות כפולה אינה הופכת את הענקה למותרת או לגיטימית וכי עניינה של הגב' מנדי אליה הפנה המערער איננה הלכה או הופכת אותה לנכונה; החלטתה של הוועדה הינה מבוססת על ממצאי בדיקתה הקלינית; יש לדחות את טענתו החלופית של המערער בדבר פריט ליקוי 35 שכן זה לא היה חלק מהוראות פסק הדין המחזיר; פריט הליקוי 48(2)(ז)I העוסק בנזק במיניסקוס מוענק אך ורק כאשר יש הגבלה בתנועה ולעניין זה הפנה לפסק הדין בעניין יעקב חזק ֹ(בר"ע 12391-07-13 יעקב חזק – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 5.3.14) ולפיכך מקום בו העניקה הוועדה למערער את פריט ליקוי זה היא כללה הן את הנזק במיניסקוס והן את ההגבלה בתנועה וללא הגבלה בתנועה מלכתחילה לא היה מוענק הסעיף האמור כאשר נזק במיניסקוס ללא הגבלה שווה 0% נכות; כי העובדה שניתן פסק דין בהסכמת המשיב איננה מהווה נימוק לחייב את הוועדה והמדובר בפסק דין בהסכמה ולא פסק דין שהכריע בטענות הצדדים, וכי הסכמת המשיב שם היתה שגויה, כאשר לאחר פסק הדין המחזיר הוועדה עשתה מלאכתה, שקלה והשיבה בצורה ברורה.

הוועדה שמעה את תלונות המערער כדלקמן: "מפנה לפס"ד מ-22.5.17 מדובר בבחור צעיר מוגבל מאוד בתנועות הברך. פגע לו בעבודה בתפקיד לא פיזי כנהג. לא מסוגל לבצע פעילות ספורטיבית בחיי היומיום מוגבל. בבדיקה הקלינית בוועדה הקודמת ביה"ד מחזיר את תיק מאחר ויש לו מגבלה. נכות שנקבעה לו לא משקפת את מצבו הרפואי. כל העומס עובד לי על ברך שמאל. בעקבות הפציעה קושי בנעילת נעליים, מתכופף הברך ננעלת בא...הברך רדומה". בפרק האבחנות ציינה הוועדה: "קרע ברצועה צולבת הקדמית וקרע במיניסקוס בברך ימין". בפרק סיכום ומסקנות קבעה הוועדה: "הוועדה נסובה ב... לפס"ד מיום 22.5.17 המבקש להתייחס להגבלה בתנועות הקיימות בברך ימין של 10 מעלות, הגבלה זו נובעת מהנזק המינסקלי והנזק ברצועה הצולבת הקדמית שעליהן ניתנה נכות של 10% לפי סעיף 48(2) במחציתו 10% לפי סעיף 48(2)(ז)I. אין מקום לנכות נוספת כי זה מהווה כפל נכויות. ההגבלה בתנועה נכללת בנכות שקיבל. לסיכום הוועדה קובעת כי לא חלה החמרה במצבו". השאלה העומדת להכרעה האם לאור הממצא בבדיקה הקלינית ולפיו בברך ימין יישור 10 מעלות היה על הוועדה להעניק למערער נכות בגין סעיף 48(2)(ו)(IIׂ) בנוסף לנכות שהוענקה לו לפי סעיף 48(2)(ז)(Iׂ).

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הערעור להידחות.

לאור האמור לעיל הערעור נדחה.

העירעור בהליך זה מופנה כנגד אי קביעת נכות בגין קרע ב-ACL ובמניסקוס המדיאלי בברך שמאל, בהעדר קשר סיבתי בין תאונת עבודה שארעה למערער ביום 28.1.17, לבין הפגימה בברך שמאל.

האנמנזה שנרשמה מפיו הייתה: "פיתאום התחיל להרגיש כאבים ברגל שמאל אחורית בעיקר באיזור הברך עם נפיחות". המערער הגיש בקשה לקביעת דרגת נכות, אך הן בועדה מדרג ראשון והן בועדה הרפואית לעררים, נקבע כי לא היתקיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנכות בברך שמאל.

קביעת הועדה ש"לא יעלה על הדעת שסבל מקרע ברצועה צולבת קדמית ובמניסקוס ללא תלונות בסמוך לתאונה", היא מסקנה רפואית סבירה, שאותה עיגנה הועדה במסמך השיחרור, שמעיד כי למחרת התאונה נמצא על ידי ד"ר עווד קרע בשריר אחורי בבדיקת אולטרה סאונד, ובסיכום המסמך נרשמה נפיחות בשוק מצד שמאל, ללא ציון ממצא בברך.

...

קביעת הוועדה ש"לא יעלה על הדעת שסבל מקרע ברצועה צולבת קדמית ובמניסקוס ללא תלונות בסמוך לתאונה", היא מסקנה רפואית סבירה, שאותה עיגנה הוועדה במסמך השחרור, שמעיד כי למחרת התאונה נמצא על ידי ד"ר עווד קרע בשריר אחורי בבדיקת אולטרה סאונד, ובסיכום המסמך נרשמה נפיחות בשוק מצד שמאל, ללא ציון ממצא בברך.

סוף דבר הערעור נדחה.