מבדיקות ההדמיה עלה כי נגרמו לתובע קרע של הרצועה הצולבת, קרע מורכב במניסקוס הלטרלי ושקיעה של המשטח הטיביאלי הלטראלי (פגיעה אחרונה זו גרמה גם לעמדת ולגוס של הברך).
על בסיס ממצאים אלה קבע המומחה לתובע נכות בשיעור 10% בגין הפגיעה ברצועה הצולבת הקדמית, בהתאם לסעיף 48(2)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"); נכות בשיעור 10% בגין אי יציבות צדית, שקיעת המשטח ושינויים ניווניים, לפי סעיף 35(1)(ב) לתוספת לתקנות (המומחה הבהיר כי מדובר בשינויים קיימים, ולא בהתייחסות לאפשרות עתידית תיאורטית – תשובה 1 לשאלות ההבהרה הנ"ל); נכות בשיעור 10% בשל הפגיעה במנסקוס הלטראלי לפי סעיף 48(2)(ז)(1) לתוספת לתקנות; ונכות בשיעור 10% בשל ההגבלה בתנועות הכתף והירידה בכח הגס, לפי סעיף 40(1) לתוספת לתקנות, בחציו.
מכאן כי יש להקפיא בידי הנתבעת סכום של כ-310,000 ₪, עד לתום בירור עניינו של התובע במל"ל. התובע יהיה זכאי לחלק מסכום זה (בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ) אם הגימלאות המהוונות להן יהא זכאי בעתיד יפלו מסכום של 310,000 ₪, בכפוף לכך שיפעל בניהול עניינו במל"ל בתום לב, ובכלל זה יציג בפני הועדות את חוות-דעת המומחים מטעם בית המשפט.
...
בנסיבות אלה, על רקע הפגיעה הפיזית הקשה והיעדר הכשרה אקדמית, על תיכונית או מקצועית ספציפית מחד, אך תוך הבאה בחשבון של השכלתו הפורמאלית והלא פורמאלית של התובע, ההתרשמות כי מדובר באדם אינטליגנטי ובעל יוזמה, והאפשרות העומדת לפניו להשתלבות בתהליך שקום מקצועי במל"ל תוך רכישת מקצוע מתאים לעבודה במומו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבוע את הגריעה מכושר השתכרותו בשיעור של 41%, בדומה לשיעור הנכות התפקודית.
בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבסס את הפסדי השכר של התובע מהתאונה ועד שנתיים ומחצה לאחר מכן על בסיס שכרו בשנתיים עובר לתאונה, קרי: 4,300 ₪ (הסכום מוצמד) ברוטו ונטו לחודש.
בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובע סכום של 80,000 ₪ בגין הוצאות ניידות לעבר ולעתיד (הסכום משקף הוצאה חודשית עודפת של 250 ₪).
סוף דבר 30.
לנוכח כל האמור לעיל זכאי התובע לפיצוי כדלהלן:
נזק בלתי ממוני 109,000 ₪ ב. הפסדי שכר ופנסיה 816,000 ₪ ג. עזרה בשכר – עבר ועתיד 78,000 ₪ ד. ניידות מוגברת 80,000 ₪ ה. סה"כ 1,083,000 ₪ 31.
