דהיינו, הנטל מוטל על שכמו של המערער להראות כי מירב הזיקות נוטות לטובתו של הפורום הזר;
ולעניין זה יפים הדברים שנאמרו בבג"ץ 8754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול, פד(נו)2 625 בעמוד 656:
"כאשר מתעוררת שאלה של בררת מקום שיפוט, על בית-המשפט לשקול אם הפורום המקומי הוא 'הפורום הטבעי' Natural Forum)), או שמא קיים פורום טבעי זר, בעל סמכות לידון בתובענה. קביעת 'טבעיות הפורום' היא שאלה שבשיקול דעת, ועל בית-המשפט להפעילו על-פי קריטריונים מקובלים ובהיתחשב במכלול הנסיבות, הציפיות והאינטרסים הרלוואנטיים לעניין... הפורום הנאות לדיון יהיה זה שאליו מובילות מרב הזיקות הרלוואנטיות, ושהוא בעל הקשר האמתי, המשמעותי והמהותי למקרה נושא הדיון... עם השיקולים הרלוואנטיים נהוג למנות את מקום מושבם של הצדדים והמקום שבו הם מנהלים את חייהם או את עסקם, גישה למקור הראיות, האפשרות לחייב עדים להעיד בבית-המשפט, ההוצאות הכרוכות בהבאת עדים ועוד." ההדגשה שלי – ש.ד.)
מכאן נובע כי, הגישה המסתמנת בפסיקתנו הנה שהערכאות בישראל לא ייטו להענות בקלות לטענת פורום לא נאות, ומשקנתה ערכאה בארץ סמכות שיפוט, עליה להפעיל סמכותה.
...
דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, החלטתי כי דין הערעור להידחות.
על אף טענתן של המערערות לפיה, הדין החל הוא דין מקום ביצוע העוולה, החלת הכלל הנטען על ידי המערערת אינה חד-משמעית, ואף היא תלויה בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה כפי שנקבע ב-ע"א 1432/03 ינון נ' קרעאן (ניתן ביום 1.9.2004), שם בחן כב' השופט א' ריבלין (כתוארו אז) את כללי ברירת הדין החלים במדינות שונות, וההתפתחות בהחלתו של הכלל הנטען על ידי המערערת, וקבע:
"סוף דבר, נותרנו ובידנו הכלל שלפיו הדין החל על העוולה הוא דין מקום ביצועה. לכלל האמור נכיר בחריג שעל-פיו לא יהא זה צודק להחיל את דינו של מקום ביצוע העוולה במקום שבו הקשר בין מקום ביצוע העוולה לעוולה הוא מקרי. במקרה חריג – ונדיר – שכזה יהיה על בית-המשפט להחיל את דין המדינה שלה הקשר ההדוק ביותר לאותה העוולה. אכן, קיומו של חריג שכזה מוסיף, מטבע הדברים, עמימות לדין; יהא זה תפקידו של בית-המשפט להבהיר בהדרגה עמימות זו בעת שיבוא ליישם בכל מקרה ומקרה את הכלל ואת החריג לו. הפסיקה תעמוד גם בפני הצורך לקבוע מבחנים לקביעת מיקומה של עוולה חוצת גבולות."
סבורה אני כי, אין האמור ב-דנ"א 4655/09 סקלאר נ' יובינר (ניתן ביום 25.10.2011) (להלן: "ענין סקלאר"), כדי לשנות מן המסקנה לפיה, לבית המשפט הדן בתביעה נתונה הסמכות להכריע בשאלה מהו הדין החל על ההליך על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה, תוך שימוש מושכל וזהיר במקרים של חריגה מן הכלל.
לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור.
המערערות ישלמו למשיבות את הוצאות הערעור בסך 10,000 ₪ (כולל מע"מ).
