קריטריונים בגזירת עונש מאסר על אונס

המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי והשופטים נ' זלוצ'ובר וצ' צפת) בתום שמיעת ראיות בעבירה של אינוס, במספר בלתי ידוע של עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג) ובעבירה של איומים.

לבסוף גזר בית המשפט על המבקש מאסר בפועל לתקופה של שנתיים בנכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודש, שלא יעבור במשך שלוש שנים מיום שיחרורו מהמאסר עבירה מן העבירות בהן הורשע, או כל עבירת מין שהיא פשע או אלימות שהיא פשע; ופצוי למתלוננת בסך 30,000 ₪.

בא-כוח המבקש טען כי מירב הקריטריונים שנקבעו בפסיקה מצדיקים את עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר על המבקש.

...

בית המשפט מצא כי עדותה של המתלוננת מהימנה עליו.

עם זאת, על מנת לוודא שהערעור ייקבע למועד סביר, אני מורה כי הדיון בערעורו של המבקש ישמע עד לתום שנת 2011.

הבקשה, אם כן, נדחית.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז ו-א' אגו), שבמסגרתו נגזר על המבקש, בין היתר, עונש של שנתיים מאסר בפועל, וזאת עד להכרעה בעירעור שהוגש לבית משפט זה על גזר הדין.

דעת הרוב (כב' השופטים ר' יפה-כ"ץ ו-א' אגו) קבעה כי יש להשית על המבקש עונש מאסר בפועל למשך שנתיים, בנכוי ימי מעצרו, שנת מאסר על תנאי וכן פיצוי סמלי לאישתו בסכום סמלי של 10,000 ש"ח. בדעתה החולקת, סברה כב' השופטת ו' מרוז, כי בעוד שהעונש שנקבע על-ידי דעת הרוב איננו מופלג בחומרתו, הרי שלשיטתה יש להשית על המבקש עונש מאסר בפועל בן שנה אחת בלבד וזאת נוכח העובדה שהנסיבות שאפפו את ביצוע העבירות אינן מן החמורות ועקב כך שמערכת היחסים המורכבת והמתוחה בין בני הזוג הנשואים עשויה הייתה לטשטש את ההבחנה בין יחסי מין שנתבצעו בהסכמה, לבין בעילה שנעשתה בנגוד להסכמת האשה.

עם זאת, הדגישה שופטת המיעוט כי אינה מפקפקת בכך שמעשיו של המבקש התגבשו לכדי עבירת האינוס, וכי אינה מקילה בחומרת עבירה זו. המבקש הגיש ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה וכן ביקש את עיכוב ביצוע גזר הדין הנ"ל עד להכרעה בעירעור.

על כן, בית המשפט נידרש לבחון, בין היתר, את התקיימותם של הקריטריונים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על הנאשם; טיב סכויי העירעור והצלחתו; עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט; וכן נסיבות אישיות המיוחדות לכל נאשם ונאשם (ראו: ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.2007) שם, בפסקה 15)).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובהודעת הערעור וכן שמעתי את טענות הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

כלל זה מעוגן בתפיסה כי עם תום המשפט בערכאה הדיונית, משנקבע כי האשמה הוכחה מעבר לספק סביר, נשללת חזקת החפות מן המורשע.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית בזאת.

קריטריונים פסיקתיים לעיכוב ביצוע גזר דין לטענת המבקש, במסגרת הקריטריונים שנקבעו לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפסיקה, בין היתר בע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241, 259 (2000) (להלן: הילכת שוורץ), יש לבחון מספר שיקולים, ביניהם גם את מסוכנותו של מבקש עיכוב הבצוע.

ככל שמדובר בטענות המבקש נגד הרשעתו בעבירות האינוס על פי האישום הראשון, נראה כי לא ניתן לומר כי סכויי עירעורו של המבקש הנם משוללי יסוד כלשהוא, זאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות בדבר.

זאת ועוד, מאחר שערעורו של המבקש עתיד להשמע בתוך פרק זמן קצר יחסית ולאור עובדת היותו משוחרר במהלך משפטו, ההחלטה לעכב את ביצוע גזר הדין אף מתיישבת עם האמור בהילכת שוורץ: "אולם בבואנו להכריע בעיניינו של המבקש היום, עלינו להביא בגדר שיקולינו גם את העובדה שהמבקש משוחרר בערובה תקופה ארוכה מאז נגזר דינו, וערעורו עשוי להתברר בקרוב. מטעם זה, ובהיתחשב במועד שנקבע לשמיעת העירעור, אין מקום, בשלב זה של ההליכים, לצוות על מאסרו המיידי של המבקש. לפיכך אנו נעתרים לבקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר" (שם, בעמ' 285-284).

...

מקבל אני את עמדתה של המשיבה כי אין מקום ליתן משקל לעובדת כהונתו של המבקש כנשיא המדינה השמיני של מדינת ישראל, שעה שמתברר עניינו בפני הערכאות.

סיכום לאור כל האמור לעיל החלטתי לעכב את ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי.

תוצאת הדברים מהטעמים המפורטים לעיל, הנני מורה על עיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור שהגיש המבקש.

אשר לקביעת העונש, לשיטתו מדובר בנאשם העומד כימעט בכל הקריטריונים המנויים בסעיף 40יא לחוק העונשין, אדם עובד – בעל עסק אשר העונש עתיד לפגוע במישרין בפרנסתו ובפרנסת בני משפחתו.

הנאשם נורמאטיבי, והגם שהימנעותו מלהתייצב בשירות המבחן רובצת לחובתו, אין מקום לגזור עליו עונש העולה על מאסר מותנה.

במהלך נסיעה באוטובוס, תקף את המתלונן שבקש ממנו להנמיך את קולו, בכך שבעט בו, דחף אותו, חנק אותו והיכה בפניו, וכן איים עליו כי "יאנוס" אותו.

...

במצב דברים זה, מקובלת עליי עמדת המאשימה, אשר סברה כי יש למקם את עונשו של הנאשם מעט מעל תחתית המתחם.

כן מקובלת עליי בקשתה לחייבו בפיצויים לקורבן העבירה.

ועדיין, ראוי מן הבחינה הנורמטיבית להבהיר כי על הנאשם לפצות את המתלוננת בגין הנזק שגרם לה. לא למותר לחזור ולהזכיר, בכל פעם מחדש, את חובתן של רשויות אכיפת החוק, ובית המשפט בתוכן, להגן על קורבנות אלימות בכלל, וקורבנות אלימות במשפחה בפרט, ולעשות כל שניתן על מנת למגר תופעה קשה ובזויה זו. אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל.

בע"פ 8802/18 מדינת ישראל נ' פלוני (22.12.19) נאמרו הדברים היפים לענייננו: "קשה היא מלאכת גזירת הדין באופן כללי, וביתר שאת בעבירות מין. מצד אחד, פגיעתן של עבירות אלה דבקה אף בנפשו של נפגע. הן נוגדות באופן מובהק את הנורמות של החברה. מצד שני, עיקרון ההלימה של עונש עומד בראש מגדל התכליות שקבע המחוקק במסגרת תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. אף אם ככלל נכון להחמיר בעבירות אלה, עבירה עבירה לפי נסיבותיה. לכן, בבואו של בית המשפט לגזור עונש בגין עבירות אלה, נדמה כי עליו לתת דעתו גם על קריטריונים אובייקטיביים. לא כל עבירות המין עומדות בשורה אחת. העונש חייב לשקף את העובדה שכמעט בכל המקרים ישנן עבירות חמורות יותר וחמורות פחות. שורת הדין דורשת הנמקה. בעניינינו יש לזכור את גילם של נפגעי העבירה, תדירות המקרים ואורך התקופה שבה בוצעו המעשים". לאחר שאמרנו את שאמרנו, להלן נתייחס לפסיקה, שלטעמנו, מלמדת על מדיניות הענישה במקרים שניתן למצוא בינם ובין המקרה שלפנינו מכנה משותף.

בע"פ 2470/15 פלוני נ' מדינת ישראל (25.10.15) נדחה עירעורו של אדם שהורשע לאחר ניהול הוכחות, במעשים מגונים בנסיבות אינוס (ריבוי מקרים), ונגזרו עליו 20 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית.

שמונה-עשר (18) חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירת מין מסוג פשע.

...

נתנו דעתנו למדיניות הענישה ולפסיקה המגוונת בעבירות מין בקטינים, לקיומו של עונש מזערי, לערכים המוגנים שנפגעו ממעשיי הנאשם, לעוצמת הפגיעה בהם, ולאחר ששקלנו את נסיבותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, ובכללן חומרת העבירות, תדירותן, גילם הצעיר מאד של הקטינים, יחסי האמון ששררו בין הנאשם לקטינים ולמשפחתם, מצאנו לקבוע את מתחם העונש ההולם בעניינו של ב' בתווך שבין8 שנות מאסר בפועל ל-14 שנות מאסר בפועל ובעניינו של א' בתווך שבין 45 חודשי מאסר בפועל ל - 80 חודשי מאסר בפועל.

בהתאם לסמכות הנתונה לנו החלטנו להטיל על הנאשם עונש כולל בגין שני האישומים.

סוף דבר בהינתן כל שאמרנו החלטנו להטיל על הנאשם את רכיבי הענישה שלהלן: חמש-עשרה (15) שנות מאסר בפועל, בניכוי תקופת מעצרו בתיק זה - החל מיום 9.6.21.