קצבת נכות מעבודה ומענק שקיבלתי טרם הערעור

] הבקשה להיוון קצבת הנכות בין לבין, ביום 21.3.2017, יום לפני מתן פסק הדין, קיבל הנתבע מכתב הנושא את התאריך 13.3.2017 ששלחה המנוחה, באמצעות בא כוחה, שעניינו בקשה להיוון גמלאות הנכות מעבודה לתוחלת חיים או ל-36 קיצבאות.

] בעיניין איזנברג דנה כב' השופטת דוידוב-מוטולה, שופטת בית הדין הארצי, בהרחבה בשאלה מתי הופכת זכות ערטילאית תיאורטית ל"חוב גמלה" וקבעה שלא קיים כלל אחיד שבהתקיימותו מתגבשת זכותו של המבוטח שנפטר, באופן שניתן לראות בה "חוב גמלה". כב' השופטת דוידוב-מוטולה הציעה לקבוע קו גבול ברור למועד התגבשות הזכות, בזו לשון: "לטעמי כאשר המנוח הגיש הליך להכרה בזכותו בעודו בחייו (בין תביעה למוסד, בין תביעה לבית הדין האיזורי, בין ערעור ועדה רפואית ובין ערעור לבית דין זה), והליך זה החל להתברר טרם פטירתו והסתיים בסופו של דבר (גם אם לאחר הליכי תביעה וערעור) בהכרה בזכאות, אין לקבוע שאין לפנינו 'חוב גמלה' רק מהטעם כי ההליך טרם הספיק להסתיים במועד פטירתו של התובע". יצוין כי יתר חברי המותב לא דנו בפירוש המונח "חוב גמלה" והותירו אותו לעת מצוא.

האם יש להורות לנתבע לידון במכתב הבקשה להיוון לאחר פטירת המנוחה? התשתית המשפטית סעיף 113(א) לחוק הביטוח הלאומי הדן בהוון של קצבת נכות מעבודה, קובע כך: "נכה מעבודה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-20%, ולדעת המוסד יש לו הכנסה קבועה המספיקה לפרנסתו או סיכוי מבוסס להכנסה כאמור, רשאי המוסד, בהסכמת נכה העבודה, לשלם לו מענק במקום קצבה; המענק יהיה בסכום המתקבל מהיוון קצבת אותו נכה עבודה, בהתאם להוראות שהשר קבע" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

...

האם יש להיעתר לבקשת התובעים ולהורות לנתבע לדון בבקשת המנוחה – גב' שרה בוכריס ז"ל להיוון גמלאות הנכות מעבודה, אשר הוגשה 17 ימים לפני פטירתה, מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט? זו השאלה הדרושה הכרעה במסגרת פסק הדין.

כללו של דבר: עילת התביעה הנוגעת להתעשרות הנתבע שלא כדין מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט אינה בסמכותו של בית הדין ולכן דין התביעה להידחות.

כמו כן, שוכנענו שהנתבע והוועדות הרפואיות פעלו כדין בעניינה של המנוחה ולא עיכבו באופן בלתי סביר את קבלת ההחלטות ולכן לא מתקיימות בענייננו נסיבות חריגות המצדיקות את בירור מכתב הבקשה להיוון לאחר מות המנוחה.

סוף דבר התביעה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בחיפה ב"ל 17102-04-18 15 נובמבר 2018 לפני: כב' השופט בועז גולדברג המערער המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד המשיב בן שטרית אלי ע"י ב"כ: עו"ד סאמי אבו ורדה פסק דין

ביום 26.04.17 הגיש המשיב תביעה לקבלת דרגת נכות מעבודה ותשלום גמלת נכות מעבודה בעיניין הטינטון.

בדיון מיום 31.10.18 טען המשיב כי : "... כל ניסיון לפצל הוא ניסיון מוטעה אין לו בסיס חוקי, הוא גם לא הגיוני ואפילו לא הוגן משום שכל מטרתו הוא אחד לפצל את אותו ליקוי כדי שהמשיב כאן יקבל בסופו של יום שני מענקים נפרדים, האחד שולם בעבר במקום לקבל קיצבה חודשית שהרי אם מפצלים את 24% נכות כוללת המזכה בקצבה חודשית יוצא כבקשת המערער 15% בגין ירידה בשמיעה שמזכה במענק בלבד, חד פעמי (ששולם בעבר) ובמענק נוסף חד פעמי בגין 10% נכות טינטון שתי מענקים בלבד במקום קיצבה חודשית של 24%.

...

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

מקובלת עליי טענת המוסד כי אין המדובר בתיק אחד אלא בליקויים נפרדים וכי אין מקום לכרוך בין שני הליקויים.

בגין זכאות עתידית לקיצבה נכות כללית, לשם הזהירות התובעת מעריכה את הזכאות לקיצבת נכות כללית לפי 60% אי כושר וזאת בסך 15,780 ₪ כולל מע"מ" בתביעה נטען כי אילו המערערת הייתה ממשיכה בטיפול בתביעות, היה המשיב צפוי לתגמול בגין נכות מעבודה, מחלת מיקצוע ונכות כללית, אך המשיב הפר במזיד את ההסכם בטרם מיצתה המערערת את ההליכים.

לטענת המערערת, האמור בדו"ח מערכת ה- CRM מוכיח עמידה מלאה של המערערת בהסכם השרות ואילמלא הפרתו על ידי המשיב, הדבר היה מוביל להכרת המוסד לביטוח לאומי ו/או רשויות או חברות ביטוח נוספות במצבו הרפואי וקביעת דרגת נכות שהייתה מזכה את המשיב במענק ו/או בקיצבה חודשית.

קרי, על פי לשונו של ההסכם, שכר הטירחה הוא על זכאות שנקבעה בפועל, ולא על "זכאות עתידית". יש לזכור כי בהסכם השרות נקבע פיצוי מוסכם בסך 10,000 ₪ למקרה בו הלקוח מפסיק את שירותי החברה טרם מיצוי פעולות המערערת או טרם קבלת נכות קבועה.

...

לכן, אפילו תתקבלנה הראיות החדשות, דין התביעה לדחייה.

סוף דבר - הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 25,000 ₪.

עם זאת, דעתי היא, כי הפסיקה והחוזר שלפיהם למבוטח זכות למשוך את הערר אינה כוללת בתוכה את המקרה שלפנינו, בו לא יכול להיות חולק כי החלטת הועדה מהדרג הראשון שלא הפחיתה נכות בגין מצב קודם בטעות יסודה; וכי מקור הטעות, בין היתר, הנו בעובדה שלא עמד לפני הועדה מהדרג הראשון תיק הנכות המלא של המערער ביחס לתאונה קודמת מיום 22.11.09, תאונה שאירעה כעשר שנים קודם לתאונה מושא הועדה, אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ואשר למערער נקבעו בגינה 10% נכות בגין הגבלה בתנועות הגב התחתון לפי אותו סעיף שנקבע למערער בועדה מדרג ראשון ביחס לתאונה דנן, והכל בשעה שהמערער אף קיבל מענק נפגעי עבודה בגין נכות זו. ויודגש, הועדה מדרג ראשון לא ערכה כלל דיון בשאלה אם יש לנכות למערער נכות בגין "מצב קודם", והפרוטוקול של הועדה מדרג ראשון שותק בסוגיה זו. למעשה, בעניינינו, החלטת הועדה לעררים לעניין ניכוי מצב קודם אינה מבוססת על ניתוח רפואי שונה מזה של הועדה מדרג ראשון, ומקור ההחלטה של הועדה לעררים נובע אך ורק מהתייחסות לנכות פסוקה חלוטה בעיניינו של המערער בעבר, נכות אשר המסמכים בעיניינה לא עמדו לפני הועדה מהדרג הראשון.

לעניין זה, לא ברורה טענת המערער שלפיה יש לקבל את העירעור גם בהתאם לעיקרון השויון ואיסור ההפליה, שכן דוקא קבלת עמדת המערער תביא לתוצאה שלפיה המערער מקבל גמלה בכפל לעומת יתר המבוטחים/ הנכים.

...

בענייננו, שוכנעתי, כי לא הועלה טעם בדין שיצדיק את החזרת העניין לוועדה בהרכב שונה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי ובהתאם להסכמת המשיב.

בקשת המערער כי בית הדין יורה לוועדה כי עליה לאפשר למערער למשוך את הערר מבלי שהוועדה תדון בסוגיית ניכוי המצב הקודם- נדחית.

המוסד נימק זאת בשני טעמים: ראשית, תקנה 15 לתקנות הנכות אינה חלה בענף נכות כללית ולכן הנכות שיש לקחת בחשבון - לשם בחינת התנאי השלישי כהגדרתו לעיל (המחייב כי לפחות שני שליש מהנכות ינבעו מהפגיעה בעבודה) - היא נכות העבודה טרם הפעלת תקנה 15, ובעניינו של המערער - 37% בלבד מתוך 85%.

מעבר לצורך ציין כי יש קושי בעמדת המוסד לפיה אין לכלול בחישוב שיעור הנכות הנובעת מפגיעה בעבודה את הגדלת הנכות לפי תקנה 15 לתקנות הנכות, שכן "היתעלמות מהגדלת הנכות לפי תקנה 15 אינה מתיישבת עם תכלית הקיצבה המיוחדת לסייע לנכה בהיתחשב בנכות התפקודית שנגרמה בשל הפגיעה בעבודה" (בית הדין הפנה בקשר לכך ל-ב"ל (איזורי חיפה) 12816-08-19 דוד קדוש - המוסד לביטוח לאומי (24.2.22), להלן: עניין קדוש באיזורי, שמאוחר יותר היתקבל ערעור המוסד שהוגש עליו כפי שיפורט להלן).

סיוע זה כולל מענק לצורך סידורים חד-פעמיים הנובעים מהנכות ונדרשים "לשם קיום אורח חיים סדיר או לשם יצירת תנאים שיאפשרו לו המשך עבודתו" (לצורך התאמת תנאי המגורים, רכישת אבזרי עזר או רכישת רכב כמפורט בתקנה 2), וכן "קצבה מיוחדת" - הכוללת קצבה מיוחדת להחזקה אישית לנכה שעקב נכותו זקוק לעזרה בבצוע פעולות יום-יום, כמפורט בתקנה 10; קצבה מיוחדת להחזקת רכב, כמפורט בתקנה 10א'; וקיצבה מיוחדת לשקום מקצועי או לצרכי עיסוק, כמפורט בתקנה 10ד'.

...

תחילה נציין כי לא מצאנו ממש בטענת המערער כי המוסד אמור היה להקים על דעת עצמו ועדה רפואית ייחודית לצורך יישום תקנה 1(ב).

אשר לשאלה אם יש לקחת בחשבון את הגדלת הנכות מכוח תקנה 15 לתקנות הנכות לצורך בדיקת התנאי השלישי, לאור מסקנתנו לעיל אין כאמור הכרח להידרש לכך ועם זאת מצאנו לנכון לציין כי על פני הדברים צודק המוסד בטענתו.

סוף דבר - מששוכנענו כי המערער, על אף מצבו הבריאותי הקשה (שבעיקרו אינו נובע מהפגיעה בעבודה), אינו עונה על תנאי תקנה 1(ב) לתקנות, הערעור נדחה.