קצבת נכות דמי מזונות משמורת משותפת

המשיב עידכן, כי הגיש תביעה בבית המשפט לעינייני מישפחה (אשר זכתה מאוחר יותר לאישור בית המשפט של פש"ר), בגדרה עתר להפחתת דמי המזונות שהוא משלם לילדיו, ולהסדרי משמורת משותפת.

המנהל המיוחד הסביר, כי נקבעה למשיב נכות רפואית זמנית בשיעור של 60%, ודרגת אי-כושר הישתכרות זמנית בשיעור של 65%; כי מחוות דעתו של רופא תעסוקתי פרטי עולה, שהמשיב אינו כשיר כלל לעבוד; וכי הכנסתו של המשיב, הכוללת קצבת נכות ודמי אבטלה, מסתכמת בסך של 6,500 ₪.

...

לסיכום, טוענת המבקשת, כי קצבת המזונות שנפסקה לטובת הקטינים – הריהי בשיעור נמוך ביותר, ואינה עומדת ברף המינימלי לקיום צרכיהם.

בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובטענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שתבוטל ההחלטה מושא הבקשה, והתיק יחזור לבית המשפט המחוזי למיצוי הדיון ולמתן החלטה חדשה.

הערעור מתקבל אפוא בזאת, והחלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת.

כך למשל פסק רק לאחרונה בית המשפט העליון בבג"צ 2272/21 (מיום 25.4.22 פורסם במאגרים) את הדברים הבאים: "עוד יוער כי בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] עסק במקרה של משמורת משותפת בו לבני הזוג הכנסות דומות או שוות (ראו שם פסקה 39 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז), מקרה בו הנסיבות שונות עשוי ממילא להוליד גם תוצאה שונה. הנסיבות של כל מקרה משפיעות על התוצאה ובאור כללי ניתן לומר כי גישת בית הדין לפיה יש לבדוק כל מקרה לגופו היא ראויה, גם לבית משפט האזרחי (ראו פסקת הסיום בבע"מ 919/15) [פורסם בנבו]" המקרה שלפני הוא דוגמא מובהקת לנסיבות שונות שמולידות תוצאה שונה.

כל קצבה ו/או מענק המשולם ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינות, לרבות קצבת ילדים, מענק לימודים, קצבת נכות וכיו"ב, ישולם לתובעת בנוסף לדמי המזונות.

...

אני סבור, כי לקטינה בת 4.5 שנים עם אסטמה קשה המלווה בצורך בטיפול והשגחה תמידיים יש לקבוע דמי טיפול ראויים, שלא יפחתו מסך של 1,000 ₪ לחודש, על דרך האומדנא.

לעניין טענות הנתבע בדבר הצורך בפתיחת הסכם הגירושין כולו, כתוצאה משינוי המזונות, אין בידי לקבל טענה זו. העובדה כי האב לקח על עצמו תשלום החובות המשותפים נעשתה בד בבד עם ויתור התובעת על זכויותיה בעסק של הבעל, שכפי שהוכח לעיל הוא עסק מניב ומתפתח.

עוד מצאתי לציין כי התובעת עתרה להשתתפות האב במחצית הוצאות חריגות של חינוך ורפואה (סעיף 4 לכתב התביעה), חרף פערי ההכנסות, וגם עניין זה הובא בחשבון בעת פסיקת המזונות בפסק דין זה. התוצאה התביעה לאכיפת הסכם (תלה"מ 56187-03-21) נדחית.

בפסיקה גישות שונות לגבי הדרך בה יש לחשב את גמלת הנכות המשולמת עבור קטין בעל צרכים מיוחדים, כאשר יש כאלו הסוברים כי ככל שלא הוכח בפני בית המשפט כי צרכיו של הקטין עולים על גמלת הנכות, אזי אין לפסוק עבורו דמי מזונות (תמ"ש [טב'] 7112-01-10 ט.ח. ואח' נ' י.ח. [פורסם במאגרים המקוונים]).

הורה מרכז- במשמורת משותפת, וגם במקרים בהם חלוקת הזמנים שווה פחות או יותר, לבטח כאשר מי מהקטינים זכאי לקיצבת נכות כמו במקרה דנן, נידרש ניהול "מרכזי", פראקטי, אשר אינו מחייב שתוף פעולה יומיומי בין ההורים,  של הוצאות הילדים שאינן חלק מההוצאות המשפחתיות השוטפות.

...

אינני מתעלם מהטענה כי הנתבע אינו עובד כיום, ובשקלול הנתונים, הגעתי למסקנה כי פוטנציאל הכנסתו של הנתבע סך של 17,000 ₪ נטו לחודש.

לפיכך, אני מורה כי התובעת תשמש "הורה מרכז". לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים, לרבות מצבו הרפואי המיוחד של הקטין,  את יכולת השתכרות האב ביחס להשתכרות האם ואת חלוקת זמני השהות של הקטינים עם הוריהם, הנני מחייב את הנתבע לשאת במזונותיהם של שני הקטינים בסך של 1,500 ₪ לחודש עבור כל אחד מהם, כולל דמי מדור.

סבורני כי בנסיבות, לנוכח זמני השהות הקיימים והסכומים שנפסקו, אין לפסוק דמי טיפול.

נפסק שם פה אחד בסעיף 3 לפסה"ד הנ"ל כי: "הוחלט פה אחד כאמור בחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן. בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה. יישום עיקרון זה במקרה הטיפוסי של משמורת פיזית משותפת, ייעשה ברוח העקרונות האמורים בפיסקה 61 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז, כבררת מחדל שניתן לסטות ממנה. בצד האמור, על בית המשפט לעינייני מישפחה להפעיל את שיקול דעתו בנסיבות כל מקרה ומקרה". דיון והכרעה: לשם הכרעה בתביעת מזונות יש ראשית לידון בצרכי הקטינים, ביכולות ההורים וביחס ההכנסות ביניהם.

ראו לעניין זה עמ"ש 44496-10-20 א' נ' ב' מיום 11.8.21 וגם תלה"מ 68841-07-20 מ.מ. נ' נ.מ. סעיף 32 בפסה"ד מיום 31.7.2022, במקרה כאן, לא הוכחו (למעשה כלל לא נטענו) הוצאות בגין נכות אלא שמאחר וסביר להניח כי לתובעת הוצאות בגין מחלתה, איני מוסיפה את כל קצבת הנכות להכנסתה של התובעת, אלא 40%, היינו סך 1,480 ₪ לחודש.

דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.

...

ביום 8.2.19 ניתנה החלטתי בבקשה לפסיקת מזונות זמניים.

לפיכך, אני קובעת כי יחס חלוקת האחריות ההורית וזמני השהות הוא 85% התובעת ו-15% הנתבע.

ממועד פסק הדין ישלם הנתבע למזונות ומדור הקטינים ב, א ו-ה' סך 930 ₪ עבור כל קטין.

יש לציין גם, כי שיעור המזונות שנקבע בהסכם בגובה של 3,000 ₪ הכולל מדור וחינוך, אינו סכום ברף הגבוה, אף כשעסקינן במשמורת משותפת.

כאמור, האיש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי חל שינוי נסיבות המצדיק העתרות לתביעתו, אולם מעבר לזה, בחינת היתנהלותו של האיש הן בנושא הכנסותיו והן ביחסיו עם הקטינים, ממתן פסק הדין למזונות ועד הגשת התביעה הנוכחית, מלמדת על בעייתיות רבה, עד כדי חוסר תום לב, המצדיקה שלא להפחית את דמי המזונות הפסוקים, אפילו בהיתחשב בהגדלת קצבת הנכות של הקטינה.

...

שינוי זמני שהות לכשעצמם, לא בהכרח מהווים שינוי נסיבות מהותי, כזה המצדיק שינוי סכום המזונות, ובמקרה דנן ונוכח המפורט לעיל, לרבות בהתחשבות הותרת מלוא קצבת הנכות של הבת הבכורה בידי האשה, סבור בית המשפט, כי אין מקום לשינוי סכום המזונות הבסיסי, אולם יש מקום להיעתר לבקשת האשה לחיוב האיש בדמי טיפול עבור שני הילדים הקטינים.

ההתנהלות הנ"ל של האיש מובילה למסקנה מתבקשת כי האיש אינו נוהג בתום לב ובדרך מקובלת, לא בביצוע פסק הדין למזונות, לא בעצם הגשת התביעה הנוכחית ולא בניהול התביעה עצמה.

בית המשפט לא מוכן, בשום דרך ושום אופן, ליתן לכך יד. סוף דבר מכל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת האיש ומקבלת את תביעת האשה לדמי טיפול באופן שבנוסף למזונות הקטינים, כפי שקבועים בפסק הדין, יישא האיש בדמי טיפול עבור הקטינים מ' ו- אי', בסך של 500 ₪ לכל אחד, עד הגיעו של כל אחד מהם לגיל 9 שנים.