בתביעתו טוען התובע כי ההחלטה אינה מנומקת מאחר אינה מבהירה מדוע קצבת הזיקנה לא משולמת רטרואקטיבית למועד תחילת הזכאות, היינו מאי 2015.
...
כך גם לא מצאנו בהפניה שאותה צרף, לפיה לא ניתן לשלם גמלה אלא רק לאחר הסדרת החוב, כשוללת תשלום רטרואקטיבי שעה שהחוב הוסדר.
זאת, בפרט שמדובר בתובע קשה יום, שהינו 'דר רחוב', ושאינו מבקש סעדים בגין אותה ההטעיה, אלא כל שמבקש הוא כי תשולם גמלתו רטרואקטיבית למועד זכאותו;
ולבסוף, לא ניתן לסיים את דיוננו מבלי להתייחס לפסק דינו המקיף של בית הדין הארצי בעניין "דרי רחוב" (עב"ל 34772-02-14 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (10.9.17)) לפיו מדובר ב:
"אוכלוסייה הנמצאת כאמור במקום גבוה במנעד החשיפה לפגיעה בזכויות אדם בסיסיות ומאידך - במקום נמוך ביותר במנעד הנגישות לאמצעי אכיפה המאפשרים לה למצות את זכויותיה: בין בשל תנאי המחיה הפיזיים והנפשיים הקשים של אדם חסר קורת גג ובין משום היחס המנוכר של חלק מהאוכלוסייה הרלוונטית לממסד וההימנעות שלה מלפנות לעזרתו".
על כן, כך עולה מפסק דין זה, יש לאמץ גישה של מאמץ אקטיבי הנדרש לצורך מיצוי זכויות של "דר הרחוב". לטעמנו, ככל שפקידי הנתבע אליהם הגיע התובע בעצמו לבירור זכאותו, היו מודעים למצבו ונוקטים בגישה האקטיבית, יתכן וההגעה להסדר חוב הייתה מתרחשת כבר בביקורו הראשוני של התובע, ובכך הייתה נחסכת ממנו הסאגה של היטלטלות בין הרשויות השונות, על מנת לקבל קצבה אוניברסלית לה הוא זכאי בדין.
סוף דבר
התביעה מתקבלת.