קנסות בגין בזיון בית משפט סמכותו הענישתית של בימ"ש

ביום 3/1/2021 הגישו הופמן – התובעים בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט ובקשו לקנוס את כנעני בסכום שלא יפחת מ- 1,500 ₪ ליום לטובת כל אחד מהם עד אשר יבוצע פסק הדין.

זאת ועוד בענייננו לא התבקשה "כריתה" כמשמעותה בפקודת היערות וכן הליך של ביזיון בית משפט לא נועד לפתוח מחדש פסק דין חלוט ובית משפט קמא חרג מסמכותו משעשה כן. גיזום ענפי עץ המיתמרים מעבר לגובה של 1.5 מטר מעל החומה הקיימת אינו בגדר "כריתה" כהגדרתה בפקודת היערות.

שם גם נקבע (סעיף 7) כי מטרת הטלת סנקציה עפ"י סעיף 6 לפקודת בזיון בימ"ש נועדה לכפות על הצדדים ציות לפסה"ד בעתיד ותכליתה אכיפתית – מניעתית ולא כדי להעניש את המפר בגין הפרות שארעו בעבר.

...

דין הערעור להידחות לגופו.

על כן בנסיבות, ברור כי לא ניתן היה להיעתר לבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט ואין מקום להתערבות ערכאת ערעור בהחלטה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

עם זאת המשיך בית המשפט וקבע "... סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד. גם אם רשאי בית המשפט להטיל סנקציה מיידית, אין זאת אומרת שתמיד ראוי להטיל אותה. הסנקציה המוטלת מכוחה של פקודת בזיון בית המשפט הנה סנקציה שתכליתה לכפות ציות להוראות בית המשפט. סנקציה חריפה מדי עלולה להפוך לסנקציה עונשית במהותה, ועל כן היא עלולה להחטיא את תכליתו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט ... יש "לתפור" את הסנקציה בזהירות הראויה בהיתחשב בנסיבות שעל הפרק.

בעפ"א 5401-08-19 ג'ראד ואח' נ' מדינת ישראל, שהוגש מאוחר יותר, על החלטה נוספת של בית משפט השלום באותו תיק, חזר בית המשפט המחוזי על עמדתו בדברים אלה : "אמצעי האכיפה העומדים לרשות בית המשפט ולסמכותו עפ"י פקודת בזיון בית המשפט הם שניים: "קנס" או "מאסר", זאת כדי להביא את המפר או לגרום לו לציית "לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". בהוראה זו לא נאמר כי בית משפט רשאי ומוסמך לכוף אדם לציית לצוויו בדרך אחרת כגון צו הריסה.

בנסיבות אלה, נוכח העובדה כי מדובר בהפרה שנייה ונוכח הקף ההפרה, מוצדק לחייב את הנתבע בקנס בגין ימי ההפרה, בהתאם להחלטת הביזיון הראשונה.

...

לעניין חישוב ימי ההפרה, וכאמור לעיל, אני דוחה את עמדתו של הנתבע, לפיה ימי ההפרה הינם הימים בהם הוכח ביצוע עבודות בפועל.

מכאן, מפני שעבודות הבנייה לא הופסקו לאחר הביקור ביום 28.4.19 ונמשכו לכל הפחות עד יום 19.5.19 ומאחר ומדובר בהפרה נמשכת, אני סבורה כי יש הצדקה לחיוב הנתבע בקנס יומי עבור כל התקופה למן יום 20.4.19 ועד יום הגשת הבקשה, לאמור 28.5.19, ובסה"כ בגין 38 ימי הפרה, אשר בגינם אני מורה על חיוב הנתבע בקנס בסכום של 45,600 ₪ (12* 38).

על כן, אני מקבלת את הבקשה ומורה על חיוב הנתבע בקנס, לטובת אוצר המדינה, בסכום של 45,600 ₪.

הסמכות להטיל סנקציות לפי פקודת ביזיון קמה רק במעמד הדיון בפני רשם ההוצאה לפועל משהובא החייב בהתאם לצוו ההבאה (סעיף 69יג לחוק ההוצאה לפועל).

תוכנו של סעיף 69 יג (ג) הנו כדלקמן: "במעמד הבירור או ההבאה רשאי רשם ההוצאה לפועל לכפות ציות או להעניש בשל אי-ציות להוראותיו בדרך שמוסמך לכך בית משפט". ההלכה היא שאין להזקק להליכי בזיון כאשר קיימת דרך אחרת וחמורה פחות לאכיפת ביצוע ההוראה השיפוטית.

לפי האחרת, בסעיף 6 לפקודה, כאשר אדם או גוף מסרב לציית לצוו של בית המשפט, המצווה לעשות מעשה או האוסר לעשות מעשה, רשאי בית המשפט להטיל עליו קנס או מאסר, לשם אכיפת הצוו.

...

אני סבור, שאילו החליטה כב' הרשמת פטל, בהתאם לפקודת בזיון בית משפט, חזקה עליה שהייתה קובעת ומציינת מפורשות, כי מדובר בהחלטה הנובעת מפקודת בזיון בית המשפט.

מכל המקובץ- דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות.

המבקשת תשלם את האגרה כקבוע בתקנות תוך 10 ימים, אחרת אורה על מחיקת בקשת רשות הערעור.

הרקע לבקשה וטענות הצדדים: לפני בקשה למתן צו לפי פקודת ביזיון בית המשפט ובה מתבקש ביהמ"ש לעניינים מינהליים לכפות על המשיבה 1 לציית להוראות פסק הדין של בימ"ש זה (כב' השופט נאסר ג'השאן) שניתן במסגרת פרוטוקול הדיון מיום 14.12.22 וכן להחלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט שניתנה ביום 12.12.22 (על ידי כב' השופט ג'השאן).

סעיף 6(1) לפקודת בזיון בית המשפט קובע כך: "בית המשפט העליון, בית המשפט לפשעים חמורים, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי, בית-המשפט לקרקעות ובית-משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה". כפי שציין גם כב' השופט ג'השאן בהחלטתו מיום 12.12.22, התכלית שביסוד הליכי ביזיון בית המשפט היא אכיפתית ולא עונשית [ראו: בש"פ 329/23 פלונית נ' פלוני (20.02.2023)].

...

כאמור, ביום 09.08.22 ניתנה החלטת כב' השופטת ורבנר בבקשה לצו ביניים שהגישו המבקשים ובמסגרתה קבעה כי אין מקום להיעתר לבקשה כאשר עבודות השיפוצים בעיצומן ושנת הלימודים בפתח ואין חולק בצורך בבניית בניין חדש לבית הספר בשל הליקויים בבניין הישן.

בנסיבות אלה גם לא ברור מה המטרה של חיוב המשיבה 1 בקנס יומי כמבוקש על ידי המבקשים ובכל מקרה אין מקום להיעתר לבקשה בנסיבות העניין כפי שפורטו.

אשר על כן, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה שהוגשה על ידי המבקשים לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

הבקשה נדחית.

לפניי בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט [להלן – הפקודה], לעשות שימוש בסמכות המוקנית לבית המשפט מכח סעיף 6(1) לפקודה ולכוף בכל דרך על המשיב לקיים את צו המניעה הזמני שניתן על-ידי ביום 27.2.23, במסגרתו נאסר על המשיב ו/או מי מטעמו לבצע עבודות בנייה וכן להכנס לשטחו של המבקש בגוש 8781 חלקה 1 מאדמות באקה אל גרביה [להלן – המקרקעין] עד להכרעה בתביעה העיקרית.

ביום 30.3.23 הגיש המבקש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, בה התבקשתי לכוף בקנס ו/או במאסר ו/או בכל דרך אחרת נגד המשיב את קיומה המלא של ההחלטה מיום 27.2.23 [להלן – צו המניעה] - היא הבקשה שלפניי.

אין הוא עונשי במהותו, ומטרתו העיקרית להביא לאכיפת ההחלטה השיפוטית במבט צופה עתיד.

פסיקתו של בית-משפט זה חזרה והדגישה כי השמוש בכלי אכיפתי זה שפגיעתו עשויה להיות קשה צריך להיות מוגבל רק למקרים מתאימים, וכי אין להזקק להליכי ביזיון בית-המשפט כאשר קיימת דרך אחרת לבצוע ההוראה השיפוטית.

...

לפיכך אין מנוס אלא להורות על מאסרו של המשיב.

סוף דבר לאחר שנתתי דעתי להוראות החוק ולהלכה הפסוקה ושקלתי את מכלול נסיבות המקרה, לאחר ששוכנעתי כי אין בדעת המשיב לפנות את המקרקעין והוא נוקט בדרך שיש בה בדרך לא דרך, בזיון בית משפט, אני מורה כדלקמן: המשיב מוחמד חשאן אמין, ת.ז. 028253508 ייאסר למשך 30 יום שירוצו החל מיום 19.7.23.

בהתאם להוראת סעיף 6(3) לפקודת בזיון בית המשפט, אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר החלטה זו ליועמ"ש באמצעות פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) .