קנס על שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה

לטענת המבקש בבקשה שהגיש ביום 14.7.22, נודע לו לראשונה אודות הדו"ח אך רק עם קבלת הודעת SMS לנייד יום לפני הגשת הבקשה, והוא לא קיבל לידיו את הדוח המקורי; וטען, כי אכן נעצר על ידי שוטר, ו"השוטר טען בפניי שאני עברתי עבירה (שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה) ולאחר ויכוח אתו והסברתי לו שלא עברתי שום עבירה השוטר עזב אותי ולא נתן לי שום דוח והסתפק לומר לי באם יוחלט לעשות דוח ישלח לי בדואר" (סעיף 5 לתצהיר המבקש).

" (עמוד 2 שורות 13-14 לפרוטוקול); וכי לא החתים את הנהג על גבי הדו"ח ורשם 'לא הוחתם עקב קורונה' "קודם כל מנסיבות אישיות שלי אני תמיד עוקב בלי שום קשר, לחדשות, ואם אני שומע על גלים אזה אני נזהר כשאני ניתקל בנהגים בכביש כי אני לא יודע מי הם, איפה הם ומי הם היו. יש לי גם מקרה אישי בבית, אחי עבר טיפולים בסרטן והוא מוגדר כאוכלוסייה בסיכון. ולכן אני מפחד עליו וכשאני נפגש עם אנשים יחסית צמוד אז כמה שפחות מגע. בדוח הזה אני עכשיו גם נזכר במקרה וזה מצוין גם בנסיבות, שא ותו נהג החלטתי לא לתת לו עבירה נוספת של לוחית זהוי דהויה והתחשבתי בו וויתרתי לו על עוד קנס של 500 ₪. הפעלתי שיקול דעת ונתתי לו דוח על העבירה החמורה יותר." (עמוד 1 שורות 24-27, עמוד 2 שורות 1-3); והוסיף ואמר, כי "אני לא משחרר נהג מבלי שהוא מקבל את הדוח ואת כל המסמכים שלו, ביד. הכוונה לרישיון הנהיגה, רישיון הרכב." (עמוד 2 שורות 7-8); וכשנשאל האם פעל לפי הנחיה שאפשר לא להחתים את הנהג, השיב: "כן. בכל גל הקורונה אנחנו לא החתמנו נהגים וזה לא משהו שאני המצאתי את הגלגל, אלא כל המישטרה. זה משהו גורף כדי להמנע מסיטואציה של שוטרים שידבקו מנהגים ולהיפך. ... כתובה לא. אנחנו מקבלים תדריכים לפני כל משמרת. ... יש תדריכים, מקבלים לפני כל משמרת תדריך, תשמרו על עצמכם ותזהרו." (עמוד 2 שורה 30 – עמוד 3 שורה 5); וכשעומת עם הטענה שלא מסר לנהג את הדו"ח, השיב: "בטח שמסרתי לו את הדוח ביד אבל לא החתמתי אותו. ... להמנע מכמה שיותר מגע. ... לא זרקתי לו. מסרתי לו ביד ואז הוא לא צריך לגעת לי ביד אלא נוגע בדוח בצד השני." (עמוד 3 שורות 7-11).

...

המבקש הגיש ערעור על החלטתי זו בתיק עפת 45134-08-22; ובפסק הדין בערעור הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון לצורך בירור עובדתי, על מנת שתונח בפני בית המשפט תשתית שיוכל על יסודה לקבוע אם הדוח נמסר למערער אם לאו במעמד ביצוע העבירה.

לאחר ששקלתי העדויות והמסמכים שהוגשו בפני, אינני סבורה שהמבקש הראה שקיימים טעמים המצדיקים להיעתר לבקשה להארכת מועד להישפט.

עדות עורך הדו"ח אמינה בעיני, ולא מצאתי כל סיבה לפקפק באמינותו, ואני סבורה כי עדותו משקפת נאמנה את נסיבות המקרה, ועדותו גם לא נסתרה בחקירה נגדית.

בנסיבות אלה, אינני רואה מקום להטיל ספק בדבר מסירת הדו"ח לנהג-המבקש; ואינני מקבלת את טענת המבקש כי השוטר לא נתן לו דו"ח. משאלו פני הדברים, לא נטען ולא הוכח כי יש הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה, גם אם מדובר רק באיחור קל. באשר לתנאי השני – אני סבורה כי הבקשה אף אינה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין, שעה שעורך הדו"ח ציין בדו"ח, כי הבחין ברכב הנל יוצא משטח בית החולים "תוך כדי שהנהג אוחז ביד טלפון נייד בזמן שהרכב היה בתנועה". על פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין, ועל הטוען לקיומה של עילה זו להציג טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)); ואין בעדות המבקש כי "לא דיברתי בטלפון כי יש לי קבוע" (עמוד 4 שורה 24 לפרוטוקול) כדי לסתור את האמור בדו"ח; וכידוע, על פי הפסיקה האחיזה בטלפון הנייד בזמן הנהיגה מהווה, כשלעצמה, עבירה לפי התקנה (רע"פ 10020/16 ברוך בן יוסף).

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית כשהרכב בתנועה, בנגוד לתקנה 28(ב)(1) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").

מתוך ת/1 – הודעת תשלום קנס : " במהלך סיור שיגרתי אני לבדי נוהג בניידת סמויה 15202 בנסיעה על נתיב 1 מימין מתוך 2 כשאני במקביל לרכב הנל הנוסע בנתיב ה-2 מימין לאותו כיוון נסיעה ואין כל כלי רכב או הסתרה בינינו הבחנתי בנהג הנל דרך חלון שמאלי קדמי של הניידת אשר שקוף ונקי מהפרעות והסתרות לעבר הנל הנוהג ברכב הנל דרך חלון ימני קדמי של הרכב הנל אשר שקוף ונקי מאדים הסתרות השחרה ווילונות כשהוא אוחז בכף ידו הימנית מכשיר סמארטפון נייד בצבע כהה ובוקעת אור התצוגה מן הטלפון וראשו מוסט מטה כלפי הטלפון לסירוגין בגובה גלגל ההגה וכף ידו השמאלית אוחזת בלבד בגלגל ההגה. הדלקתי כחולים וכרזתי לנל לעצור בצד תוך שהבחנתי בנל מסיט את מכשיר הסמארטפון כלפי מטה נעצר בשול ימין רחב ובטוח תוך קשר עין רצוף מזיהוי העבירה עד עצירת הרכב הנל. ראות טובה. מז"א נאה. אור יום ללא נוסעים ברכב. לא היה דבר המנע ממני להבחין בעבירה. הוסברה מהות העבירה. קים סירטון ממצלמת גוף. אציין כי בנוסף הנ"ל תוך אחיזתו בטלפון סטה מנתיב נסיעתו ה2 מימין לנתיב ה1 מימין וגרם לי לבלום בחוזקה ולאפשר לו לסטות לנתיב" ( כך הדוח במקור ע.ב.) כמו כן, ציין השוטר דברי מקבל הדוח - הנאשם, כפי שכתובים בת/1 - בהודעת תשלום הקנס: "לא דברתי בטלפון אתה אומר בגלל שראית אותי מסתכל למטה" השוטר בבית המשפט חזר על הכתוב בהודעת תשלום הקנס שנרשמה על ידו.

...

אך לא מדובר בטענה שיש בה כדי לשנות את התרשמותי ולקבוע ממצאי מהימנות על סמך טענה זו. סיכומו של דבר: לאור כל זאת אני קובע כי יש לתת אמון בעדות השוטר.

כל הדברים יחד מביאים אותי למסקנה כי ביצוע העבירה הוכחה מעל לכל ספק סביר.

סיכומו של דבר 5129371 מהטעמים המפורטים לעיל אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום – אחיזה בטלפון נייד בזמן נהיגה בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה.

עברו התעבורתי של הנאשם הנאשם יליד שנת 1968, נוהג משנת 1989, לחובתו 47 הרשעות תעבורתיות בדרגות חומרה שונות וביניהן שתי הרשעות על עבירה של אי ציות לשוטר כאשר בגין הראשונה, בשנת 2013, בה הורשע לצד הרשעה בעבירה של שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה, הוטלו עליו מאסר בפועל של שלושה חודשים לצד עונשים נלווים.

בנוסף, לחובת הנאשם הרשעה בעבירה של נהיגה בפסילה משנת 2016 וכן 4 הרשעות ישנות בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה מעולם, האחרונה משנת 2005 גם בגינן הוטל על הנאשם קנס , פסילה ופסילה על תנאי.

על הנאשם נגזרו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות 38 חודשי פסילה וקנס על סך 2500 ₪.

...

אני סבורה שבהטלת עונש מאסר בעבודות שירות לתקופה משמעותית אשר תהלום את חומרת העבירה יהיה משום עונש הולם והרתעת הרבים.

סבורני כי הרחקתו של הנאשם מסביבה עבריינית עדיפה על פני הרתעתו באמצעות מאסר מאחורי סורג ובריח תוך התחשבות באינטרס הציבורי והרחקה ממעגל הפשיעה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 9 חודשים.

בית המשפט המחוזי העמיד את גובה הקנס על סך של 4,000 ₪, קיצר את תקופת הפסילה והעמידה על 5 חודשים, והעמיד את הפסילה המותנית על 3 חודשים למשך 3 שנים.

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור וקבע כי -  "העונש שהוטל על המערער אינו מחמיר בהיתחשב בסיכון הנשקף משימוש בטלפון בזמן נהיגה, ולאור עברו הלא תקין של המערער, הכולל עבירות דומות של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית, אחת מהן שהתבצעה כאמור, בחודש ינואר 20, בעת שההליך בבית משפט קמא בגינה של העבירה שבפנינו טרם הסתיים." · עפ"ת (ב"ש) 27975-06-19 דן אברהם וקנין נ' מדינת ישראל (17.7.19): המערער הורשע בבצוע עבירה של שימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית, ונדון ל- 4 חודשי פסילה, קנס בסך 2,000 ₪ וחודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים.

...

אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנאשם כי בית המשפט מוסמך להטיל קנס שלא יעלה על סכום הגדול פי 1.25 מהקנס המקורי וכי בית המשפט אינו מוסמך להטיל רכיבי ענישה נוספים.

לאחר שבחנתי את האמור לעיל אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לעבירה בנסיבות שבפני נע מקנס בסך 1000 ₪ ברף התחתון ועד 7 חודשי פסילה, פסילה מותנית, קנס בסך 4000 ₪ והתחייבות כספית ברף העליון.

עונשו של הנאשם: סיכומו של דבר, מצאתי לנכון ולמידתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: פסילה בפועל מלהחזיק ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 24 ימים.

כנגד המבקשת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירת נהיגה מיום 09.06.2023 תוך שימוש בטלפון נייד בעת הנהיגה, בנגוד לתקנה 28 (ב)(1)(א) לתקנות התעבורה.

באשר לחשש מעיוות דין - בראייה עונשית – הוטל על המבקשת קנס המקור הקבוע לעבירה ומכאן שהענישה אשר הושתה עליה מידתית ואף מקילה.

...

בהעדר עילה לביטול פסק הדין – הבקשה נדחית.