קנס על חברת ביטוח בגין שינוי פוליסה ללא הסכמה

במסגרת הדיון בתובענות המוקדמות, ועוד לפני העברתה של בקשת האישור לדיון לפניי, נתבקשה עמדתו המקצועית של הממונה על רשות ההון, ביטוח וחסכון [להלן –המפקח על הביטוח] כרגולטור המופקד על התחום וכבעל סמכות הפיקוח על חברות הביטוח, במספר סוגיות.

עוד הודגש כי למבטח לא מועבר מידע באשר למצב ההלוואה (לרבות מצב בו חלק מן ההלוואה נפרע בפרעון מוקדם או בו קיימים פיגורים בתשלומי ההלוואה) ועל כן אין לו יכולת לעדכן את פוליסת הביטוח בהתאם לשינויים אלה, אלא אם הלווה פונה למבטח בבקשה לבצע שינויים בסכום הפוליסה.

כן נטען לשורה ארוכה של עילות תביעה, כפי שפורטו בס' 37 לבקשת האישור, ובהן: הפרת ההסכם שבין הצדדים ע"י חישוב קרן ההלוואה לצורך הביטוח בצורה הנוגדת את ההסכם, פעולה בחוסר תום לב בקיום החוזה בנגוד לרוח ההסכם שבין הצדדים, גביית פרמיה שלא הוסכמה ע"י הצדדים, פעולה בנגוד לחוק חוזה הביטוח ע"י "יצירת ביטוח שאינו קיים", הפרת חובת הנאמנות החלה על "מלווה ומבטח" כלפי לקוחותיהם, ועשיית עושר ולא במשפט.

יחד עם זאת, משלא הונחה כל תשתית עובדתית וראייתית בהתייחס להתקשרות כזו, לרבות הצגת חוזה הביטוח, לא ניתן לסמוך מסקנות רק על תשובה זו. אוסיף ואציין כי טיוטת חוזר ביטוח 2017-91 "הוראות בדבר תכניות ביטוח חיים אגב הלוואה לדיור" שפורסמה בשנת 2017, לאחר הגשת עמדת המפקח כפי שפורטה לעיל, נועדה לתקן את המצב המשפטי הקיים, כמצוין בחוזר: "במצב הקיים כיום, תנאי פוליסת ביטוח חיים למשכנתה נקבעים במועד ההצטרפות לביטוח על סמך המידע שנימסר באותו מועד על ידי הלווה לחברת הביטוח. שינויים בתנאי המשכנתה לאורך תקופת ההלוואה, שיש בהם כדי להשפיע על תנאי הפוליסה, כגון שינוי שיעור הריבית, עידכון סכום או תקופת ההלוואה, עידכון סכום קנס פרעון מוקדם וכדומה, אינם ידועים לחברת הביטוח ואינם באים לידי ביטוי בתנאי הכסוי הבטוחי אלא אם המבוטח הודיע עליהם לחברת הביטוח מיוזמתו. המשמעות היא שייתכנו מקרים בהם הכסוי הבטוחי בפוליסה אינו מתאים להלוואה עבורה הוא משמש כבטוחה לאורך כל תקופת ההלוואה.

...

         סוף דבר   61.

לפיכך אני מאשרת את התובענה הייצוגית וקובעת כדלהלן: א.   הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית היא: כל לווה אשר נטל מן המשיבה הלוואה לדיור ואשר בוטח ע"י המשיבה בפוליסה לביטוח חיים להבטחת החזר ההלוואה בעשר השנים שלפני הגשת בקשת האישור, אשר ביצע פירעון מוקדם של ההלוואה, ואשר לא הודע לו ע"י המשיבה על אפשרותו להקטין את סכום הביטוח בעקבות הפירעון המוקדם בהתאם ליתרת ההלוואה העדכנית.

המשיבה תשלם לב"כ המבקשים שכ"ט עו"ד, בגין שלב זה של הדיון, בסך 50,000ש"ח. מזכירות בית המשפט תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

על רקע הודעת הנתבע על קיומו של חוב כמפורט לעיל, הוגשה התביעה דנן, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמות כי יוגשו סיכומי הצדדים על יסוד התשתית העובדתית הכוללת את המסמכים הבאים: תצהיר התובע מיום 12.12.2019, הודעת הנתבע שנסרקה לתיק ביום 21.4.2021, תע"צ שהוגשה ביום 27.10.2021 ומכתבה של גב' ארזי, מנהלת סניף הנתבע בנתניה, מיום 14.5.2019 (תוך שמירת טענות הצדדים לעניין תוכן המכתב, קבילותו ומשקלו).

לטענתו יש לבטל חיוב זה או לחילופין להטילו על חברת הביטוח "הראל". לטענתו, הוא היה פונה באופן קבוע לנתבע, מקבל פנקס תשלומים, מברר מה גובה החיוב שלו בדמי ביטוח לאומי ומעולם לא נימסר לו שישנה טעות.

לטענת הנתבע התובע מקבל פיצוי חודשי על פי פוליסת אובדן כושר עבודה מחברת הביטוח "הראל". הכנסה זו של התובע מחויבת בתשלום דמי ביטוח בין אם נעשתה באופן פרטי [בהתאם להוראות סעיף 345(א) לחוק לפיו זוקפים למי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי כהכנסתו השנתית מן המקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן-"פקודת מס הכנסה") (ובמקרה דנן בהתאם להכנסה המפורטת בסעיף 2(5) לפקודה)], ובין אם נעשתה מכוח חיקוק או הסכם עבודה בהתאם להוראות סעיף 345ב לחוק.

בהתאם ביום 30.4.2019 נשלחה לתובע הודעה על קיומו של חוב אצל הנתבע בעקבות חישוב חוזר של דמי הביטוח בסך כולל של 36,744 ₪ בעבור השנים 2016 ו-2017 כולל קנס והצמדות.

ביום 30.4.2019 הודיע הנתבע לתובע כי הנו מחויב בדמי ביטוח לשנים 2016 ו-2017 בגין הכנסותיו מפוליסת פרט של אבדן כושר עבודה, וכן חויב התובע בדמי ביטוח בגין הכנסה לשנים 2018 ו-2019.

בשים לב להיותם של דמי הביטוח תשלום חובה ובשים לב לתכליתם כמקור מימון הגימלאות, הרי שלא על נקלה ייחשב שהוי לכזה המאיין את הגבייה, ואין אנו סבורים שיש במכתבה של גב' ארזי בכדי לשנות ממסקנתו.

...

בשים לב להיותם של דמי הביטוח תשלום חובה ובשים לב לתכליתם כמקור מימון הגמלאות, הרי שלא על נקלה ייחשב שיהוי לכזה המאיין את הגבייה, ואין אנו סבורים שיש במכתבה של גב' ארזי בכדי לשנות ממסקנתו.

הנה כי כן, לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את המסכת הראייתית, אנו סבורים כי לא בוסס שיהוי המאיין את גביית קרן החוב בדמי הביטוח.

סוף דבר התביעה נדחית.

בהמשך לפסק הדין בעיניין סולואגה ניתנו פסקי דין נוספים המטילים חובת גילוי על חברות ביטוח מקום בו מדובר ברישיון זר. כך, בתא"מ (שלום הרצליה) 2023-08-13 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (2.5.2016) נקבע כי המבטחת לא גילתה למבוטח כי הדין הנוגע לנהיגה בהסתמך על רישיון זר הוא מורכב, ולא הפניתה אותו לברר ולוודא את תוקף רישיונו בישראל, ולכן היא מנועה מלטעון כי אין כסוי בטוחי (בדומה ראו גם תא"מ (שלום ראשל"צ) 4188-11-17 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' מימוני (15.12.2019); תא"מ (שלום ת"א) 66228-06-16 איי די איי חברה לביטוח בע"מ נ' ולסקו (2.1.2021)).

הפול הסכימה לבטח את המערער (פעמיים) בהסתמך על רישיון הנהיגה הזר שהוצג לה לפני רכישת הפוליסה, תוך הפרת חובת היידוע.

משלא עמדה הפול בחובת הגילוי והיידוע, היא אף יצרה מצג שוא בפני המערער, שכאשר יצא מדלת חברת הביטוח ועלה על אופנועו, האמין כי פוליסת הביטוח שרכש זה עתה, בהסתמך על רישיון הנהיגה הזר שהציג לפול, היא פוליסה תקפה שמעניקה לו כסוי בטוחי מפני תאונה.

האמור שם לא תומך בעמדת הפול, נהפוך הוא: "בעניינינו, אין חולק, כי בעת התאונה, היה המשיב זכאי לחדש את רישיון הנהיגה שפקע, על-ידי תשלום הקנס ובלי שיחויב על-ידי רשות הרשוי לעבור מבחנים, בדיקות או כל הליך אחר לצורך כך. דהיינו, בעיני רשות הרשוי, המשיב היה כשיר לנהוג ברכב בעת שארעה התאונה" (שם, בעמוד 201).

בשנת 2006 חזר המערער להתגורר בישראל במסגרת עבודתו באותה חברה, אך תפקידו שם הסתיים עקב שינויים עיסקיים בחברה.

...

המערער טען כי יש לדחות את ערעורה של הפול בכל הנוגע לשאלת האחריות.

אני סבור כי יש לקבל את הערכתו של בית משפט קמא שהעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות על 50% עד למועד מתן פסק הדין.

כך, בתשובה לשאלה אם מצבו של המערער נעשה גרוע יותר בעקבות הטיפול, השיב ד"ר מלצמן-צייחין כי "המצב הנוכחי שלו נובע מטיפול לא נכון". על רקע כל אלה, ולנוכח הספק הממשי אם המערער סובל מ-CRPS אם לאו, אני סבור כי ראוי היה להעלות את שיעור נכותו הרפואית.

סיכומו של דבר, שאציע לחבריי לדחות את ערעורה של הפול בשאלת האחריות ולקבל חלקית את ערעור המערער בשאלת הנזק כך שעל סכום הפיצוי שנפסק לזכותו, יווסף הסך של 621,000 ₪ נטו, קרי, יש להוסיף לסכום זה שכ"ט בשיעור של 13% בתוספת מע"מ. במאמר מוסגר: המשיבה 2, כלל חברה לביטוח, שהתנגדה לערעור הפול בשאלת האחריות, טענה כי הפול נלחמת למעשה על גבה-שלה, מאחר שבהתאם להסכם בינה לבין הפול, עליה לשאת ב-75% מסכום הפיצוי.

עוד עותרת התובעת לחייב את צביה ומרב בפצוי לא ממוני בסך 150 ו-50 אלף ש"ח בהתאמה בגין הפרת חובת האמון ותום הלב ביחסי עבודה, וכן עותרת לסעדים כספיים נוספים מצביה בלבד, שעניינם השבת הטבות מסוימות ששולמו לה ותשלום קנסות ודוחות של רכב החברה שניתן לה, אשר לפי הנטען שולמו ע"י אופקים במקומה (ר' סיכום סעדים בסעיף 148 לתצהיר מר פרחי).

עוד טוענת החברה כי צביה ומרב החתימו לקוחות על כתבי מינוי סוכן, במסגרתם מינו הלקוחות את אמנון גור כסוכן הביטוח החדש שלהם על פני אופקים, עוד בתקופת עבודתה של צביה בחברה, ותוך שהשתיים שינו וזייפו פרטים בטפסי הלקוחות על מנת להסתיר את העובדה שפעלו להעברת לקוחות לאמנון גור עוד בתקופה שיעבדו באופקים (ס' 56 לכתב התביעה המתוקן).

כמו כן, כתבי מינוי הסוכן אינם מבטלים את פוליסות הביטוח של המבוטחים ולכן התובעת המשיכה לקבל עמלות מחברות הביטוח בגין המבוטחים לתקופה נוספת גם לאחר עזיבתה של צביה את העבודה (ס' 128-131 לכתב ההגנה של צביה).

(1)נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2)שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השמוש הוא בנגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3)קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השמוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהוא באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו".

אין בידינו להסכים לפרשנות זו. עיון בסעיף 4.1 להסכם מעלה כי זה נכלל תחת סעיף 4, שכאמור כותרתו "חלוקת ריווחי תיקי הלקוחות" ועולה ממנו כי עניין הבעלות בתיק צוין על מנת להבהיר כי אף שאופקים היא הזכאית לעמלות המתקבלות בגין המבוטחים מחברת הביטוח, החברה מסכימה לחלוק עם צביה את העמלות, ככל הנראה מתוך הכרה בתרומתה לגיוס וטפול בלקוחות במסגרת עבודתה השוטפת.

...

בנוסף ומעבר לכך, מקום בו אופקים ממילא לא הוכיחה את עילות התביעה שנטענו על ידה, וכאשר הגענו למסקנה כי היא זכאית לפיצוי אך בשל הפרת חובת תום הלב בין עובד למעסיק – אין מקום להיעתר לתביעתה לסעד של מתן חשבונות.

סוף דבר תביעתה של אופקים כנגד הנתבעת 1 (צביה) מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

התביעות כנגד הנתבעות 2-3 נדחית בשלמותן.

המערער הסכים להצעת בית המשפט בכפוף לכך שהבעלות ברכב תעבור למשיבה וששווי הרכב יהיה על פי הערכת האקטואר, וככל שהמשיבה אינה מסכימה יימכר הרכב לצד ג' תוך שבוע והתמורה תחולק בין הצדדים (ראה גם תשובתו האחרונה מיום 11.2.2024).

ראו החלטת בית משפט קמא מיום 14.01.2024 אשר הורתה למערער לרשום הרכב על שמו לממנו באופן בלעדי כולל תוספת הבן xxx "[...] 3. ההחלטה ביחס להעברת בעלות ולחלוקה ברורה של זמני שהות כולל שינוי התוספות בגין המזונות כנגזרת מהאמור, תינתן בתום הדיון הקרוב. [...]."), כן ראו ההחלטה מיום 15.01.2024 ("[...] 2. ככל שלא ייערך ביטוח בתוך 7 ימים אשקול ליתן הוראות ביחס לתשלומי הוצאות נסיעה במוניות או חיוב בתשלום חד פעמי על מנת שהמבקשת תערוך את הביטוח הנידרש".).

עם זאת,ראיתי לנכון להעיר שתי הערות – האחת, ראוי לטעמי שייקבע על ידי בית משפט קמא מועד בו עבר הרכב למשיבה וזאת לצורך אחריות על נשיאה בקנסות, דו"חות, אחריות כלפי צד ג' וכיו"ב. השניה –כי ההחלטה בדבר הנפקת ו/או חידוש פוליסת הביטוח לרכב תעשה תוך גילוי נאות ועמידה בכללים הנהוגים אצל חברת הביטוח לעניין הצהרת נהגים, החזקת הרכב וכיו"ב, זאת כיוון ומדובר בחוזה הכולל צד שלישי, היא חברת הביטוח.

...

לאחר שבחנתי את פסק הדין קמא וכן את רצף ההחלטות הנוספות שנתן בית המשפט קמא, לעניין הרכב לרבות ההחלטות מיום 14.01.2024 ומיום 15.01.2024, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

בכפוף לאמור בסעיף 13 אני מורה על דחיית הערעור.