קנס על העסקת עובדים זרים בבנייה ללא היתר

טענות המאשימה – המאשימה ביקשה להטיל על הנאשמת את הקנס המינימאלי הקבוע בחוק והוא כפל הקנס המינהלי בגין כל עובד ודהיינו 20,000 ₪ בגין כל עובד וזאת בהיתחשב בנימוקים הבאים: מדובר בעבירה הנמצאת ברף הנמוך ביותר של העסקה שלא כדין, שכן העובדים היו בהיתר ע"ש הנאשמת ובאשרה כדין לעבוד בישראל, אלא שהועסקו בנגוד לתנאי ההיתר.

בבטול הרשעה בנסיבות מעין אלה, בהן המורשעים הם אנשים נורמאטיביים בכל תחום אחר, יש משום מסר שלילי, שאינו עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה, לעקור מן השורש את התופעה העבריינית האסורה, ובעניינינו העסקת עובד זר ללא היתר כדין.

מנ/10 עולה כי הנאשמת קיבלה היתר להעסקת עובדים זרים בענף הבניה לשנים 2019-2020 על אף כתב האישום אשר תלוי כנגדה, וכי עם קבלת פסק הדין תשקול הרשות באם לסייג או לבטל את ההיתר של התאגיד.

יחד עם זאת לטעמי בנסיבות אלה, בהיתחשב במידת הפגיעה בהתאם למהות העבירה ובכך כי מדובר במספר עובדים, אין להכפיל את הקנס בשיעור של כפל הקנס המינהלי ואני מעמידה את הקנס על 13,000 ₪ בגין כל עובד, ובסה"כ מטילה על הנאשמת קנס בשיעור 39,000 ₪.

...

הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" בע.פ. 33112-09-15 מדינת ישראל – מרסי זלקינד ואח' (18.7.17) חזר בית הדין על התשתית הנורמטיבית בנוגע לביטול הרשעה בעבירות לפי חוק עובדים זרים: "לא למותר הוא להזכיר כי העבירות לפי חוק עובדים זרים, ובכללן העבירות מושא כתב האישום, הן עבירות בעלת אופי כלכלי. צודקת המערערת בטענתה כי במרבית המקרים מבצעי עבירות אלה הם אנשים נורמטיביים. עם זאת, בשים לב לאופיין הכלכלי, הן מחייבות ככלל הרשעה וענישה מוחשית בעלת אופי כלכלי. ענישה ללא הרשעה פוגעת באפשרות להשיג את התכלית העומדת בבסיס העבירות הללו, שהיא לעקור מן השורש את התופעה הפסולה של העסקת עובדים זרים ללא היתר, ובניגוד ליתר הוראות החוק. מקובלת עלינו טענת המערערת בהקשר זה, לפיה, בשל אופיין ותוצאותיהן של העבירות הכלכליות כפי שנקבעו בחוק עובדים זרים, יש להיזהר במתן משקל יתר לעברם הנקי ואורחות חייהם הנורמטיביים של מי שמואשם בהן, ומנגד, על מנת להבטיח את עקרון אחידות הענישה ואת שיקולי ההרתעה והגמול, יש ליתן משקל רב יותר לאופיין של העבירות, נסיבותיהן ותוצאותיהן. יפים לענייננו כאן דברי השופטת (כתוארה אז) נאור בפרשת מצרפלס, בהתייחסה לטענות דומות לביטול הרשעה בקשר לעבירות על חוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988, וכך בלשונה:

האם במקרה שלפני הוכיח הנאשם כי מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מן הכלל בדבר הרשעה, באופן שהוכח כי הנזק שייגרם לו כתוצאה מהרשעתו בדין הוא כה גדול כך שהוא גובר על האינטרס הציבורי הגלום בהרשעתו? סבורני כי התשובה לכך בשלילה, ולהלן נימוקיי.

אשר לנאשם לא מצאתי כי יש לחרוג מהעונש שהתבקש על ידי המאשימה ואני גוזרת עליו קנס של 5,000 ₪ בגין הפרת חובת הפיקוח בגין כל עובד, ובסה"כ 15,000 ₪.

לאור כל האמור אני משיתה על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשמת יוטל קנס בסך 39,000 ₪ אשר ישולם ב- 6 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 15.4.19 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן.

במקרה אחר, קבלן רשום לבצוע עבודות בנייה ושיפוצים, הורשע בעבירה של העסקת שני עובדים זרים ללא היתר כדין ונגזרו עליו קנס בסך 30,000 ש"ח וכן חתימה על התחייבות להמנע מבצוע עבירה בה הורשע למשך שלוש שנים בסך 116,800 ש"ח. עירעורו של הנאשם נדחה.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובעת כי בנוגע לנאשם מיתחם הענישה ההולם את הארוע עומד על קנס כספי בטווח שבין 10,000 ש"ח, לבין 40,000 ש"ח. הטווח המינימאלי של המיתחם עומד על הקנס המנהלי שניתן היה להטיל על הנאשם בגין אי הסדרת ביטוח רפואי ובגין העסקת עובד זר ללא היתר.

...

לאור זאת, אני קובעת כי מדובר בעבירות שהן בגדר אירוע אחד (סעיף 40יג(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן –חוק העונשין); ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פסקה 2 לפסק דינו של השופט פוגלמן (29.10.2014)).

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, אני קובעת כי בנוגע לנאשם מתחם הענישה ההולם את האירוע עומד על קנס כספי בטווח שבין 10,000 ש"ח, לבין 40,000 ש"ח. הטווח המינימלי של המתחם עומד על הקנס המינהלי שניתן היה להטיל על הנאשם בגין אי הסדרת ביטוח רפואי ובגין העסקת עובד זר ללא היתר.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה, הגעתי למסקנה כי יש להשית על הנאשם קנס כספי בסך 10,000 ₪ בגין העסקת עובד זר בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק.

במסגרת הסדר טיעון הוטל על סולמי עונש בן 72 חודשי מאסר בנכוי ימי מעצרו, מאסר על תנאי, קנס על סך 235,000 ₪, קנס לנאשמת 4 על סך ₪ 100 ₪ וחילוט נכסים.

בכדי לשמור על זכויותיהם של העובדים הזרים ולפקח על מעסיקיהם, נידרשות חברות הבניה להעסיק עובדים זרים דרך תאגידי כוח אדם בעלי היתר בלבד.

אילו ידע הממונה כי סולמי ואזברגה שולטים בדורן וכי הם משלמים שכר לא מדווח לעובדים הזרים, לא היה נותן לדורן את ההיתר ולא היה מחדשו מדי שנה.

...

הוא אף ציווה לטענתו שאיני מקבלת, את דורן לסולמי כאות תודה על הטוב שעשה עמו.

לאור האמור לעיל, המסקנה העולה מן הדברים היא כי מדובר בחשבוניות כוזבות אותן רשם נאשם 2 כהוצאה בספרי החשבונות של דורן וכך הקטין את הכנסותיה החייבות במס.

סוף דבר לאור האמור לעיל מצאתי להרשיע את הנאשמים בעבירות הבאות: אישום ראשון - נאשמים 2, 3, 5 נאשם 2 קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – 4 עבירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

המאשימה אף לא נתנה משקל ראוי לנסיבות ביצוע העבירה, פעילותה של הנאשמת, מספר העובדים הכולל שהועסק על ידה לרבות עובדים זרים, והעובדה שהעובד היתקבל לעבודה ניתן היה להעסיקו ורשיונו לעבוד פג. נסיבות אלה מצדיקות הטלת עונש סימלי בלבד.

אשר למיתחם ענישה בגין העסקת עובד זר מסתנן, נקבע בע"פ (ארצי) 54363-01-19 מדינת ישראל – פטלינה בע"מ ( 10.12.19, להלן: עניין פטלינה), כרף התחתון בגין שתי עבירות של העסקת שני עובדים זרים מסתננים ללא היתר וללא ביטוח רפואי - 40,000 ₪, כשיעור כפל הקנס המינהלי בגין העסקה שלא כדין בהתייחס לשני עובדים זרים המוגדרים כ"מסתננים", בעוד הקנס המקסימלי הועמד על 25% מהקנס המירבי.

בקביעת מיתחם הענישה נילקח בחשבון שמדובר בהעסקת עובד זר יחיד, שהנסיבות מלמדות שהעסקתו בנגוד לדין היא משום חריג להתנהלותם של הנאשמים העוסקים בתחום הבניה מעל ל- 20 שנה ללא עבר פלילי.

...

דיון והכרעה בעת מתן גזר הדין על בית הדין לפעול בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין), כפי שאלה סוכמו בע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13): "בשלב הראשון - המקדמי, נדרש בית המשפט לבדוק האם הנאשם שלפניו הורשע בכמה עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. במידה ומדובר בכמה עבירות, על בית המשפט לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או כמה אירועים נפרדים. אם מדובר באירוע אחד, ימשיך בית המשפט 'כרגיל', אל שני השלבים הבאים (קרי, יקבע מתחם ענישה לאירוע כולו ויגזור עונש כולל לכל העבירות הקשורות לאותו אירוע (סעיף 40 יג(א) לחוק העונשין)). לעומת זאת, במידה ובית המשפט מצא כי בעבירות שבהן הורשע הנאשם מדובר בכמה אירועים, יקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן יוכל לגזור עונש נפרד לכל אירוע (בד בבד עם קביעה האם ירוצו העונשים בחופף או במצטבר), או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף 40 יג(ב) לחוק העונשין); בעקבות המסקנה שהתקבלה בשלב הראשון ימשיך בית המשפט לשני השלבים הבאים: בשלב השני קובע בית המשפט מתחם ענישה ראוי בהתחשב בעבירה ובנסיבות הקשורות בביצועה; ובשלב השלישי נבחנות הנסיבות שאינן קשורות לעבירה, ובהתחשב בהן גוזר בית המשפט על הנאשם עונש המצוי במתחם הענישה שנקבע בשלב השני (אלא אם מתקיים אחד משני חריגים שיפורטו להלן)." בענייננו אין מחלוקת שהעבירות בהן הורשעו הנאשמים מהוות אירוע אחד.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הנסיבות המפורטות לעיל הגעתי למסקנה כי יש להשית על הנאשמת קנס כספי ברף התחתון של מתחם הענישה בסך 20,000 ₪.

בהתאם לעובדות כתב האישום שימש הנאשם כקבלן כח אדם שסיפק את העובדים לחברת "פז אביב יזמות ובניה בע"מ" (להלן: "חברת פז").

בהתאם לתקנות העבירות המינהליות (קנס מנהלי – עובדים זרים), תשנ"ב-1992 (להלן: "התקנות"), הקנס על העסקה שלא כדין ועל העסקה ללא ביטוח ע"י קבלן כח אדם, הנו 10,000 ₪ לכל עבירה, כאשר לפנינו שתי עבירות של העסקה שלא כדין ושתי עבירות של ביטוח.

ככלל, הרף המינימאלי של מיתחם הענישה בגין עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר, כאשר מדובר בקבלן כוח אדם, הוא כפל הקנס המינהלי (ר' סעיף 2(א1) לחוק).

...

על יסוד כלל האמור, לאחר ששקלתי את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירה; מידת הפגיעה בערך זה; מדיניות הענישה הנהוגה; והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובכלל זה כי מחד, העבירות בוצעו במסגרת משלח ידו של הנאשם כקבלן כוח אדם ומאידך כי העובדים מושא כתב האישום הועסקו תקופות קצרות ביותר – האחד למשך שלושה ימים והאחר למשך חודשיים, כעולה מחומר הראיות שהוגש היום בדיון ומטיעוני ב"כ הנאשם – ולא נטען אחרת על ידי המאשימה – הגעתי למסקנה כי מתחם הענישה ביחס לנאשם לעניין העסקה שלא כדין של שני העובדים נע בין 40,000 ₪ (כפל הקנס המינהלי ביחס לשני העובדים) ל- 70,000 ₪, המהווים כ-30% מהקנס המירבי ביחס לשני העובדים וזאת כשלקחתי בחשבון את טענות המאשימה לעניין גובה הקנס המנהלי שהושת על הנאשם, בקשתו להישפט והוראות סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות.