קנס בגין הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה

התובע עותר להטלת קנסות על הנתבעת בשל ההפרות הרבות שנעשו על ידה.

הערה: בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951, משמרת עבודה ששתי שעות ממנה חלות בין השעות 22.00 עד 06.00 נחשבת כולה למשמרת לילה.

...

משמרבית התביעה כנגד הנתבעת נדחית, אין מקום לפסיקת הוצאות.

התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית.

התובע ישלם לכל אחד מהנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 500 ש"ח. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ביום 27.12.15 ניתנה החלטה על ידי הממונה לעיצומים כספיים, כהגדרתו בחוק להגדרת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011 (להלן: "החוק"), הכוללת הודעה על כוונת חיוב על סך 107,220 ₪ בגין הפרה של הוראה המנויה בפריט 8 לחלק ג' לתוספת השניה לחוק: "העברת סכומים שנוכו לפי סעיף 25 א' לחוק הגנת השכר – כלפי שלושה עובדים עבור חודש ינואר 2015". כן הוטלו על המבקשת ארבע התראות מנהליות לפי סעיף 15 לחוק בשל הפרת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק הודעה לעובד, חוק הגנת השכר וצו הרחבה לפנסיית חובה.

ברשימת העובדים מופיעה עובדת בשם "דה פז אסתר". על אישור המסירה מופיע שם העובד: "דפז אתי". טענות המבקשת – א. המבקשת לא קיבלה הודעת קנס או כל דרישה אחרת.

...

משהמסקנה הינה כי המסירה בוצעה כדין, הרי שלמבקשת עמדה לפי סעיף 6 לחוק זכות טיעון עד ליום 5.2.16.

אשר לבקשה לעיכוב מימוש הכספים, מקובלת עלי טענת המשיבה כי אף בהגשת ערר אין כדי לעכב את התשלום קל וחומר כשלא הוגש ערר.

התוצאה הינה כי נדחית הבקשה לעיכוב מימוש הכספים וכתוצאה מכך מבוטלת ההחלטה מיום 26.7.17.

] סעיף 26 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כך: "(א) מי שהעסיק בנגוד לחוק זה או שלא בהתאם לתקנות או להיתר שניתנו לפיו, דינו – קנס עד חמישים לירות על כל עובד שהועסק כאמור או מאסר עד חודש אחד או שני הענשים כאחד." עיננו הרואות כי סעיף זה מטיל סנקציה פלילית על מעסיק שהפר את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

...

] אשר לדעתו ייאמר כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

כללו של דבר, הנתבע ישלם לתובע פיצוי חלף הפרשה לקרן פנסיה בסך של 775 ₪ סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.1.2017 (למען הנוחות אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2017 ועד למועד התשלום בפועל.

לטענת העותרת חוק שעות עבודה ומנוחה תשי"א-1951 (להלן: "חוק שעות עבודה ומנוחה" או "החוק") והפסיקה, לא מחייבים בתשלום עבור חצי שעת ההפסקה, כאשר המשיבה 1 לא דרשה תשלום כזה במיכרז שאין בו זכר לרצון שכזה וגם אם יש אפשרות לפרשנות זו או אחרת יש להעדיף פרשנות המקיימת את ההצעה על פני זו הפוסלת אותה, כאשר אין גם כל תכסיסנות בהצעת העותרת.

על הקבלן לדאוג לתפעול תקין של המערכת, בכל מקרה בו יתקבל חיווי מהמערכת שאחד מהעובדים אינו מצוי באתר העבודות יחשב הדבר כאי התייצבות העובד באתר ויחולו על הקבלן כלל הקנסות הקבועים בהסכם בשל כך. הפרה חוזרת ונשנית של ההסכם בצורת אי התייצבות עובדים באתר על פי תכנית העבודה (3 מקרים בתקופה של שנה) תהווה הפרה יסודית ותזכה את הערייה בכל הסעדים העומדים בפנייה במקרה של הפרה כאמור.

...

פרשנות המכרז אני דוחה את טענת העותרת שלכל היותר מדובר בפרשנויות אפשריות ל-5 וחצי שעות עבודה או 6 שעות ולכן יש להעדיף את פרשנות העותרת שכן זו הפרשנות המקיימת את ההצעה ולא פוסלת אותה.

מעבר לכך שלטעמי הפרשנות הברורה נוטה לכיוון עמדת המשיבות הן מהדין והפסיקה ובהתאם להוראות המכרז הספציפיות והשילוב ביניהם, הרי אני סבור שגם אז היה ספק בפרשנות (ולא כך הוא) הוא צריך לפעול במקרה זה לטובת העובדים.

התוצאה התוצאה הינה שאני דוחה את העתירה.

אני מחייב את העותרת לשלם לכ"א מהמשיבות 1 ו-2 שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.

עוד נתבעו פיצויים בגין הפרת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951, פיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב בדבר תנאי עבודה וכן פיצויים לפי סעיף 26א'(ב) לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן - חוק הגנת השכר).

כותרתו של סעיף 23 לצוו ההרחבה היא "איסור על הטלת קנסות ועונשים", ובו נקבע כי "המעסיק אינו רשאי לקנוס את העובד ו/או לנכות סכומי כסף משכרו של העובד ו/או לגבות מהעובד סכומי כסף בשום תנאי. " בית הדין הארצי נידרש לסוגיה דומה בבר"ע (ארצי) 70599-02-20 ורסנוב - בן ביטחון (1989) בע"מ (05.07.2020), שם נקבע כי - "לעניין סעיף 23 לצוו ההרחבה, אציין כי בע"ע (ארצי) 46536-09-16 בן - ביטחון (1989) בע"מ - גיא אורטל (24.2.19) (להלן – עניין אורטל), נדונה השאלה האם ובאילו נסיבות תניה המתירה למעסיק ניכוי עלויות קורס "הכשרה מקצועית", שכן העובד הפר את התחייבותו לתקופת עבודה מינימאלית, מהוה "קנס". זאת מתוך הנחת המוצא שתכלית הוראת צו ההרחבה היא מניעת הטלת "קנסות ועונשים", כאמור בכותרתו של הסעיף (סעיף 41).

...

לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית.

בשים לב לכל האמור לעיל, נדחית התביעה להפרת הוראות חוק הגנת השכר.

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 687 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.2.2017) ועד התשלום בפועל; הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות, בסך 3,572 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.2.2017) ועד התשלום בפועל; הפרשי שכר עבור עבודה ביום המנוחה השבועי בסך 965 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.2.2017) ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 1,953 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2017 ועד התשלום בפועל; חלק המעסיק בפנסיה (תגמולים ופיצויים) בסך 4,172 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.2.2017) ועד התשלום בפועל; החזר ניכויים מהשכר בסך 291 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.5.2017 ועד התשלום בפועל.