קיצור שעות עבודה לעובד בשכר שעתי

ביום 12.12.16 התובע שלח הודעת דוא"ל לנתבע, בזו הלשון (נספח ת/5 לתצהיר התובע): "בהמשך לשיחה אתמול בה הורית לי לא להגיע לעבודה בשלושה מהימים השבוע על חשבון ימי חופשה שלא ניצלתי ולהגיע למשמרת מקוצרת של 4 שעות ביומיים אחרים, בנוסף לקיצור המשמרות בשבוע שעבר – אני רוצה להבהיר שאני לא מעוניין לקצר את מסגרת העבודה או לקחת ימי חופשה בכפייה. עד היום מעולם לא ביקשת ממני לצאת ליום חופש או לעבוד במשמרות מקוצרות, וכל עוד אני עובד אצלך, אני רוצה להמשיך במסגרת שהיתה מוסכמת בינינו עד כה – משמרות של 8 שעות בממוצע ו – 6 ימים בשבוע (פרט למקרים חריגים, כפי שהיה בעבר)". ביום 19.12.16 נשלח מכתב לנתבע מרכזת פניות ישראלים בעמותת קו לעובד, בו נכתבו הדברים הבאים (ת/6 לתצהיר התובע): "1. העובד בנידון הועסק בחברתכם מאז ינואר 2015.

ר' בעמוד 14 שורות 21 -29: "כל עובד שמגיע אליי לעבודה, אני שעתיים אם לא יותר, יושב ואומר לו את כל התנאים שאני מבקש ממנו בתור מעסיק, מה שאני רוצה שיתנהל בעבודה, איך אני משלם את השכר, הכל מ-א' ועד ת', מה העבודה כוללת, מבחינת ניקיונות, מכירות, חבר בא לבקר רבע שעה לא יותר, מזמין אותו לכוס קפה ואומר לו להתראות אני בעבודה. מיפרט את הכל לפני שהם מתחילים היתלמדות.

...

לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה להפרשים בגין דמי הבראה.

מסקנה זו גם מתיישבת עם הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר (הובא לעיל, בדיון בנושא שכרו של התובע).

אשר על כן יש לקבל את חישובי התובע ולקבל את התביעה ברכיב זה. סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 11,686 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2017 ועד התשלום בפועל; הפרשי שכר בסך 15,796 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.2.2016) ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 26א' לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.17 ועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 5א' לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה, הליכי מיון וקבלת עובדים), תשס"ב – 2002, בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.17 ועד התשלום בפועל; דמי חגים בסך 4,311 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.17 ועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 1,393 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.17 ועד התשלום בפועל; פדיון חופשה בסך 868 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.17 ועד התשלום בפועל; דמי מחלה בסך 808 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.16 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה בסך 6,363 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה המזכה (1.4.2016) ועד התשלום בפועל; הוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

סעיף 9 לצוו ההרחבה קובע שכאשר שבוע העבודה במשק יקוצר ל-42 שעות, שבוע העבודה בהתאם לצוו ההרחבה יהיה 41 שעות.

משקבעתי כי התובע התפטר ללא מתן הודעה מראש, כפי שפורט בסעיף 38 לעיל הרי שהנתבע זכאי להודעה מוקדמת בסך של 30.7 ₪ (שכר עבודה שעתי במועד בו סיים התובע את עבודתו) * 177 (תקן שעות עבודה חודשיות במועד בו סיים התובע את עבודתו) = 5,434 ₪.

...

אציין כי תביעתו הנוספת של הנתבע לפיצוי בגין אי הכשרה וחפיפה לעובד חדש, איחור במסירת עבודה ופגיעה במהלך התקין של העבודה, שנגרמו לטענתו על ידי התפטרות התובע, פיצוי אותו כימת בכתב התביעה שכנגד בסך 5,000 ₪ - לא הוכחה ואף נזנחה על ידו בסיכומיו, ועל כן דינה להידחות.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע כדלקמן: השלמת שכר מינימום ענפי בסך 1,820 ₪.

התובע ישלם לנתבע 5,434 ₪ עבור התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת כפי שנתבע בתביעה שכנגד.

] החברה טענה בכתב ההגנה שהעובד אינו זכאי להפרשים ולגמול בגין עבודה בשעות נוספות וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, העובד הועסק כ-45 שעות שבועיות כנגד תשלום משכורת חודשית גלובלית בהתאם לאמור בהסכם ההעסקה; שנית, העובד הועסק במשרת אמון והוסכם שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחולו; שלישית, החל ממועד כניסת צו ההרחבה 2018 ביום 15.3.18 הופחתו שעות העבודה השבועיות במקום העבודה והועמדו על 42 שעות, והדבר התבטא בכך שבימי חמישי העובדים סיימו את עבודתם בשעה 16:00; בדיון המוקדם ובתצהיר המנהל[footnoteRef:13] הוסבר כי הגם שבכתב ההגנה צוין שהעובד הועסק 45 שבועיות, הכוונה היתה ל- 43 שעות שבועיות, וכי עם קיצור שבוע העבודה הופחתו שעות העבודה של כלל העובדים ל- 42 שעות שבועיות.

בהיתחשב בשינויים בשכרו של העובד ובהקף שעות העבודה השבועיות במשק – אנו קובעות שעד חודש 6/17 השכר השעתי הוא 40.32 ₪.

...

] על יסוד האמור, נדחות הטענות בדבר התעמרות והתנכלות תעסוקתית.

סוף דבר הנתבעת 1 תשלם לתובע את הסכומים הבאים:             1.

בגין פרסום לשון הרע ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, סך 15,000 ₪.

א לחוזה האישי, וטוען כי כחלק מתנאי העסקה פוגעניים וחוסר תום לב בכריתת חוזה עבודה אישי, שולם לו שכר שעתי בסך של 32 ₪ לשעה (הגובל בשכר מינימום), הכולל תשלום בעבור "דמי הבראה ו/או תוספת ביגוד ו/או כל תוספת אחרת הנהוגה כיום ברשות לגבי מצילים", כך שהנתבעת לא שילמה לו את תנאי העסקה והתוספות הנהוגות ביחס לשאר המצילים.

הכרעה: בטרם נדרש לגופו של עניין, יש להקדים ולציין כי התובע העלה במסגרת רכיב זה (העסקה פוגענית ומניעת ייצוג אירגוני) גם טענות הנוגעות להפרת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 והפרשי שכר מכוח זה ומכוח צו הרחבה בדבר קיצור שבוע העבודה במשק ל-42 שעות שבועיות, ואולם לא הציג כל חישובי שכר מתאימים, ונקב בסכום כללי ואמורפי בגובה 15,000 ₪ כפצוי.

...

זאת ועוד, ראו האמור במכתב התשובה של הנתבעת לתובע מיום 25.6.19 (נספח 9 לתצהיר הגב' בניסטי): "1. מרשתי הבינה ממרשך, בזמן אמת, שהוא לא מעוניין לעבוד בעונה הנוכחית ולכן הוא לא נקרא לעבודה." לסיכום ראש פרק זה: התובע לא זכאי לפיצוי בגין אי קיום שימוע, תשלום תמורת אי מתן הודעת פיטורים מוקדמת ופיצויי פיטורים.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים כדלקמן: דמי הבראה – הסעד התייתר לאור המפורט בסעיף 87 לפסק דין זה. קרן השתלמות - סך של 3,018.30 ₪.

באשר להוצאות – מתוך התחשבות בהיבטים שונים, כגון: הצידוק שבהגשת התביעה מלכתחילה, הגשמת מטרת התביעה, הסעד שהתקבל בפועל - הגענו למסקנה כי יש הצדקה לפסיקת הוצאות באופן חלקי ומתון בלבד, שכן, התביעה התקבלה רק בחלקה.

כן נטען, כי יש לשים לב כי כבר בהודעה לעובד מיום 1.2.2013 ומיום 1.10.14 צוין כי שבוע העבודה הוא בן 42 שעות, ומצוין כי הדבר מעיד על דבר שקר, שכן הכיצד ידעה הנתבעת כבר אז על קיצור שבוע העבודה בחוק.

נטען כי בשבוע לפני זמני חג, במיוחד סמוך לחג פסח וחגי תשרי (ראש השנה, כיפור וסוכות), עבד במשמרות של 15-20 שעות בד"כ. זאת ועוד, כאשר סיים עבודתו בימי שישי בשעה 15:00 והחל לעבוד בשבת בשעה 19:00 לא קיבל מנוחה בת 36 שעות, וכי לא שולמה לו תוספת גמול בגין עבודה בימי מנוחה וכי שעות העבודה במוצאי השבת מצדיקות "תוספת גמול". לטענתו, נוהלו שני רשומי נוכחות ביחס לעבודתו: האחד בכתב יד והאחר בשעות מחשב, וכי בסוף החודש התובע היה יושב עם הנתבע והם היו סופרים ומסכמים את השעות, גם של המחשב וגם את מה שנירשם בכתב יד, והתובע היה מקבל את הכסף שהיה מגיע לו כתוצאה ממכפלת סך השעות בשכר השעתי, כאשר חלק מהתשלום שולם בשיק והיתר במזומן.

...

בנסיבות אלה, ועל מנת שלא לפגוע בתובע יותר מהנדרש, לפנים משורת הדין נעתר לבקשת התובע לפיה יידחה הדיון, ותינתן לו האפשרות להמציא את שלא המציא עד היום.

לא מצאנו לקבל לגרסת התובע לפיה הסיבה שעזב היא כי מאס בכך שתלושי השכר שהופקו לו לא היו תואמים את משכורתו בפועל.

לאור האמור ולסיכום חלק זה: התובע אינו זכאי להשלמת פיצויי פיטורים, ובגין עזיבתו את מקום העבודה ללא התראה מוקדמת זכאית הנתבעת לחלף דמי הודעה מוקדמת בשל התפטרות התובע בגובה 2,796 ₪ (כפי הערך אותו תבעה בסעיף 44 לתצהירה ובסעיף 66 לסיכומיה).

סוף דבר: על הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים כדלקמן: אי מסירת הודעה לעובד: 5,000 ₪ פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר: 10,000 ₪ גמול שעות נוספות והפרשי שכר: 36,370 ₪ דמי נסיעות: 1,725 ₪ דמי חגים: 10,040 ₪ דמי חופשה: 13,350 ₪ דמי הבראה: 9,742 ₪ חודש שכר 02/2019: 4,480 ₪.