קיצור אורך רגל עקב שבר בשוק או בירך

הפגימות שהוכרו הן: "ירך ימין, יד ימין". ועדה רפואית לעררים מיום 2.6.97 קבעה, עובר להליך ההחמרה, כי למערער נכות יציבה משוקללת בשיעור 31% (לאחר הפעלת תקנה 15 בשליש), החל מיום 1.9.95 (10% לפי 41(7)(ב)(III) בגין הגבלות ביישור המרפק, 5% לפי סעיף 47(5)(ב) בגין קיצור רגל אחת ו- 10% לפי 35(1)(ב) בגין השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות).

מתלונן על כאבים מפושטים בגב, צוואר, מרפק ימין, נימול ביד ימין ולאורך רגל ימין.

החלטת הועדה הועדה מושא העירעור היתכנסה לראשונה ביום 4.4.19, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן: "סבל ממושך בירך בצד ימין, אגן, עד כל הרגל. הרגל מתנפחת כף רגל סובל מכאבים. יד ימין בכף היד נימולים מרגיש כאבים בגב תחתון. לא יכול לקום עקב כאבים. כאב נסבל בצואר. כל הזמן משתמש בתרופות. התנועה של הצוואר קשה לצד שמאל. כל הזמן יש החמרה." הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וציינה כדלקמן: "מצב לאחר שבר בצוואר ירך ימין מקובע ע"י מוט ארוך נשוא ההחמרה לענין הבצקת ברגל עם לימפטונוס.

היפר פיגמנטציה בשתי הרגליים באיזור הדסטלו של השוק.

על סמך בדיקה קלינית לכאורה לא נראה שמדובר על רקע החמרה רדיקולופטיה מוטורית ועם כי השאלה אלה על רגל ימין בשל השבר התמונה הנראית .

...

טענות הצדדים והסכמתם החלקית בנימוקי הערעור שהוגשו לתיק ביום 15.9.20 (לאחר קבלת ייצוג משפטי מהלשכה לסיוע משפטי) טען המערער, כי שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה לתוכן חוות הדעת של ד"ר רפיק מסאלחה, מומחה לנוירולוגיה, אשר קבע כי קיימת החמרה במצב המערער כתוצאה מהתאונה; וכן שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה כלל לחוות הדעת של ד"ר מוחמד תלס, מומחה לאורתופדיה, אשר המליץ על קביעת נכות בשיעור 48%; עוד נטען, כי שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה לבדיקת US כלי דם וגפיים תחתונות מיום 12.5.19 ולסיכום הביקור בפני מומחה כלי דם מיום 16.5.19 ואף אין התייחסות לערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון (כל המסמכים הנ"ל צורפו לנימוקי הערעור).

דיון והכרעה בשים לב להסכמת הצדדים להשיב את עניינו של המערער לוועדה, בהרכבה הקודם, על מנת שזו תעיין בחוות הדעת של ד"ר מוחמד תלס, אורתופד, מיום 25.12.18 ותנמק עמדתה ביחס למסקנותיו - הרי שכל שנותר לנו לדון הוא בטענת המערער, כי הוועדה נדרשת להתייחס גם לתוכנה של חוות דעת הנוירולוג, ד"ר מסאלחה, מיום 29.11.18, לבדיקת US כלי דם גפיים תחתונות מיום 12.5.19 ולסיכום הביקור מיום 16.5.19.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפני, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל גם בהתייחס לתחום כלי הדם, כפי שיפורט להלן.

בנסיבות אלה, ועת המערער מפנה לממצאי בדיקת US כלי דם גפיים תחתונות מיום 12.5.19 ולסיכום הביקור בפני ד"ר וליד עובייד, כירורגית כלי דם מיום 16.5.19 (נספחים ג'-ד' לנימוקי הערעור) – מסמכים הקודמים למועד סיכום החלטת הוועדה, ועת הוועדה עצמה דנה בטענות המערער בתחום כלי הדם ועת עניינו של המערער ממילא מוחזר לוועדה, מצאתי, כי יש מקום לבקש את התייחסותה למסמכים הרפואיים הנ"ל ולבחון טענתה בתחום כלי הדם לאורם.

סוף דבר על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.

הנכות האורתופדית; המומחה ציין בחוות דעתו מיום 8/6/13 : " נגרם לה שבר בעצמות הירך והשוק משמאל. היא אושפזה בביה"ח בנהריה ועברה ניתוחים בהם קובע השבר בירך תוך שימוש בשני מסמרי ננסי והשבר בשוק קובע תוך שימוש במכשיר איליזרוב. מכשיר אליזרוב הוסר לאחר כ 3 חודשים וגבס מהשוק הוסר לאחר כ 6 שבועות נוספים. מסמרי הננסי הוצאו בניתוח נוסף במרץ 2012." המומחה המשיך וציין: " השבר בירך היתחבר תוך סטייה קלה מהציר האנטומי התקין. הבדל של 16 מ"מ באורך הרגליים." עוד קבע המומחה השבר בירך היתחבר תוך סטייה קלה מהציר האנטומי התקן.

ביחס לפגימה האורתופדית קבע המומחה כי קיצור של 16 מ"מ באורך הרגליים אינו מקנה נכות ע"פ תקנה 47 (5) א'.

...

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי היטב בחקירת המומחה, סיכומי הצדדים, אני סבור כי לא נפלה כל טעות בחוות דעתו של המומחה ונכותה של התובעת במישור זה, הינו בשיעור של 10%, ויש לבחון את טיעוני הנתבעת, במישור של קביעת הנכות התפקודית, שעה שלטעמי, לא נפל כל פגם בקביעת שיעור הנכות הרפואית; ראשית, כידוע, מומחה רפואי שנתמנה לפי חוק הפיצויים לא מחוייב להסתמך על תקנות המוסד לביטוח לאומי בקביעת הנכות, אף שבדרך כלל עושים המומחים שימוש בתקנות אלה.

הפסד שכר של ההורים כמיטיבים – מקובל עלי כי ההורים הפסידו ימי עבודה, הן בתקופת הטיפולים הרפואיים והן בתקופת האשפוז, דרישה זו של ההורים להידחות משני טעמים.

הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך 474,520 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת החזר האגרה ששולמה וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% כולל מע"מ. פסק הדין יומצא לצדדים.

ממקום התאונה פונה התובע באמבולנס לבית חולים "העמק" בעפולה, שם אובחן כי הוא סובל מחבלת ראש, מפריקת כתף ימין, דפורמאציה קשה של רגל שמאל עם שבר פתוח בשוק, שבר בירך רגלו השמאלית, שבר באמת יד ימין, דפורמאציה של שורש כף יד ימין, פגיעה בברך ופגיעה בחזה בצד ימין.

בבדיקתו לאחר מכן נמצא כי השברים התאחו תוך קיצור באורך הרגל בשיעור של פחות מ- 2 ס"מ. התובע הופנה לתרגול הליכה.

בסופו של יום הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי לתובע נותרה בגין התאונה נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 50.14% החל מיום 1/2/10, לפי הפרוט כדלקמן: 20% בגין צלקות, 10% בגין הוצאת מנסקוס, 10% בגין חיבור גרוע של עצם הירך ללא הגבלת התנועות במפרקים הסמוכים, 10% בגין היתקרחות, 10% בגין ארטריטיס עם השפעה קלה על כושר הפעולה והתנועות ו- 5% בגין שבר של חוליה שהתרפא בלי תזוזה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. תוצאות הבדיקה האמורה לא עמדו בפני הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי שקבעה את נכותו הצמיתה של התובע, אחרת היה הדבר מצוין בפרוטוקול הדיון.

סוף דבר בשים לב לכל האמור הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין התאונה פיצויים (לאחר ניכויים) בסך של 606,788 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת לתובע שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ מהסך האמור, ותשיב לתובע את אגרת בית המשפט ששילם בעת הגשת התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום האגרה ועד ליום ההשבה.

כנזכר לעיל, התובע הגיש חוות דעת בתחום האורטופדיה, שנערכה על ידי ד"ר ולנטין ז'טלני ביום 5/9/95, ובסיכומה נאמר-"לפנינו נפגע מתאונת עבודה, שנפל מגובה ונגרמו לו שבר מרוסק בעצם השוק הימנית, חבלה בגב ופצעים בכתף. קיבל טיפול ע"י גבס, ע"י כדורי הרגעה, ע"י הזרקות וע"י פיזיוטרפיה ממושכת. היום, שלושה עשר חודש לאחר התאונה, נשארו לנפגע קיצור של 3 ס"מ באורך הרגל הימנית, הגבלה בתנועות הן של הברך והן של הקרסול הימני והשבר התאחה בזוית פנימית של 10º. בעמוד השדרה המתני נשארה לנפגע התכווצות יתר של השרירים הפרהורטבליים הגורמת לשינוי בזווית התקינה של עמוד השידרה ולהגבלה ניכרת בתנועות. כמו כן נשארו סימנים של לחץ עצבי המתבטאים בסימן של לסג חיובי וחוסר החזר פיקה. בבדיקת CT נראית פריצת דיסק המסבירה את הממצאים המוזכרים לעיל.

סעיף 47(2) לתוספת לתקנות עוסק בפגיעה אורטופדית הקשורה לחיבור גרוע של עצם הירך ואילו סעיף 47(5) מתמקד בדרגות הנכות העשויות להגרם כתוצאה מהתקצרות של רגל אחת.

...

גם העתירה למימון אביזרים רפואיים נדחית.

טענה חלופית זו מקובלת עלי.

אני סבור כי יש להפריד בין דמי השיקום ששולמו במהלך תקופה זו (שעל פי חוות הדעת מסתכמים ב-80,471 ₪) המהווים מעין "תחליף" לפיצוי כספי, אותם יש לנכות מסכום הפיצויים הכולל, לבין תשלומים אחרים שהוענקו עבור מימון נסיעות, שכר לימוד ומכשירי לימוד, שנועדו לעזור לתובע להתקדם במישור התעסוקתי ובכך לצמצם את נזקו, ואינם ראויים לנכוי.

לפי חוות דעת זו נמצא כי ישנה הגבלה קלה בתנועת הקרסול, קיצור של חצי סנטימטר באורך רגל ימין ודלדול ניכר בהקף שריר הירך הימני.

עוד נאמר: "השבר בשוק החלים היטב, אבל זה בא על חשבון מבנה שרירי הירך הימני. הדלדול הניכר של 4 ס"מ אינו ניתן לגישור. ככל שיתמיד בפיזיותרפיה התובע לא יצליח לחזור למצבו עובר לתאונה...". עוד נאמר כי, קיימת הגבלה בתנועת הקרסול וכי חיבור העצם אינו במנח אנטומי מושלם, אלא בסטיה אחורית של כ- 5 מעלות.

...

לאור האמור ולאחר ששקלתי את סיכוייו של התובע להשתכר במהלך שנות חייו, ובהביאי בחשבון את הפסיקה ואת נתוניו של התובע, אני קובע כי התובע היה משתכר לאחר התאונה, וזאת על דרך ההערכה, שכן הכנסתו של התובע לא הוכחה כדבעי, על בסיס שכר מינימום במשק העומד כיום על 3335.18 ש"ח בחודש (מעודכן ליום 1/2006).

בעניין זה, לא הוגשה חוות דעת אקטוארית על כן מוצא אני להפחית מכלל השתכרות העבר בתקופת אי הכושר סכום גלובלי (בהסתמך על תעודת המל"ל, משוערך) בסך 17,500ש"ח. סיכום להלן ריכוז סכומי הפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לתובע: כאב וסבל - 91,969 ש"ח. הפסד השתכרות עבר - (1) 18/9/95 - 20/9/96 - 40,022 ש"ח- 17,500 ש"ח = 22,522 ש"ח. (2) 21/9/96 - 30/1/06 - 53,680 ש"ח. אובדן הכנסה בעתיד - 97,775 ש"ח. עזרת הזולת - 10,000 ש"ח. הוצאות רפואיות - 31,100 ש"ח. הוצאות חוות דעת - 4,113 ש"ח. סה"כ 311,159 ש"ח. משאמרתי כך יש לקבל את התביעה כפי שהונח לעיל.

כן אני קובע כי הנתבעים ישאו בהוצאות התובע בסכום אגרת בית המשפט ובסך נוסף של 750 ש"ח. כן ישאו הנתבעים בשכר טרחת עורך-דינו של התובע בשיעור של 20% מסכום הפיצוי שנפסק בתוספת מע"מ כדין.