קיפוח מיעוט בחברה פרטית - העברת מניות ללא תמורה

רקע עובדתי נכון ליום 28.10.2013, היו לחברה 7 קבוצות של בעלי מניות כאשר ביום זה נערך בין כל בעלי המניות לבין שיכון ובינוי הסכם לרכישת מניות החברה על פיו תרכוש שיכון ובינוי בשלב ראשון 30% ממניות החברה ויתרת המניות (70%) הועברה לידי נאמן, הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (להלן: "הרמטיק") עד למועד השלמת העסקה בהתאם להסכם המכר (להלן: "הסכם המכר" או "ההסכם").

המבקש מוסיף ומדגיש שמעשיה של שיכון ובינוי נעשו "הכל תוך הפרה בוטה, בחוסר תום לב מוחלט... לרבות בדרך של קפוח המבקש בנגוד לדין". המבקש מוסיף ומציין שבמקום לדאוג למימון פעילותה בהתאם למתווה ולהסכם המכר, "מצאה שיכון ובינוי את הדרך הבלתי חוקית והבלתי מוסרית כאחד לנשל את המבקש מזכויותיו ללא תמורה". באשר לקושי התזרימי שבו נתקלה החברה, המבקש טוען שהואיל ולא הישתתף משקיע חצוני בגיוס ההון הרי מעשיה של שיכון ובינוי נעשו שלא כדין ולא בהתאם לקבוע בהסכם ובנגוד לתקנון, וגם אילו היה נערך תיקון בתקנון הרי משום העובדה שלא הוכנה ולא הוצגה הערכת שווי בפני בעלי המניות, ממילא לא היה בתיקון זה כדי לרפא את הפסול.

המבקש הוסיף וציין שהוא לא ידע כלל על המצוקה התזרימית אך במקביל הוא אישר שהוא לא היה מוכן להשקיע 3 מיליון ש"ח כפי חלקו בהחזקה במניות, כיוון שהשקעה זו היתה מותירה אותו עם אותה החזקה של 6.18% כפי שהיה לו קודם בעודו מחזיק במניות שאינן מקנות לו אפילו זכויות של מיעוט בחברה, ועל כן השקעה זו לא היתה כדאית בעליל מבחינתו ומבחינת כל יתר בעלי המניות.

שעה שדחיתי את טענת ה"איום" על בעלי המניות סבור אני שיש לתת משקל דוקא להצבעתם של אותם בעלי מניות מתוחכמים בעד המהלך שכנגדו טוען המבקש, אותם בעלי מניות פרטיים בחרו, במודע וברצון חופשי, שלא להשקיע סכומים נוספים בחברה.

...

מר אלגת הוסיף וציין שהוא הגורם המקצועי בעל הידע הטכנולוגי שראה במיזם מפעל חיים, כך גם אישר מר שגב ועל כן אין בידי לקבל את טענת המבקש שמדובר בתמורה עודפת באמצעות הסכם העסקה.

סוף דבר אשר על כן, מצאתי לדחות את המרצת הפתיחה.

אני מחייב את המבקש לשלם שכ"ט עו"ד והוצאות משפט לכל אחד מהמשיבות בסכום של 30,000 ש"ח. ניתן היום, י"ב סיוון תשע"ז, 06 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

ברם, מהנתונים הנ"ל עולה חשש שיתכן וכל נכסיה כבר סולקו/הועברו באופן המלמד שהנתבע עושה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, רק לצורך היתחמקות מבצוע התחייבויות ובכך להשיא רווחים באופן לא חוקי, כאשר את התמורה מהעסקאות הוא שילשל לכיסו הפרטי.

עירוב נכסי החברה עם נכסים פרטיים של בעלי המניות, מימון עצמי קטן יותר, יחס מינוף גבוה במיוחד, והברחת נכסים מהחברה לבעלי המניות ללא תמורה ראויה, נחשבים לשימוש לרעה במסך ההיתאגדות המצדיקים את הרמת המסך.

המשמעות, הרמת מסך כיום תיעשה רק במקרים חריגים הכלולים ברשימה סגורה המנויה בתתי סעיפים (א) ו-(ב) כדלקמן: מקרה חריג ראשון: הונאה או קפוח, כאשר יסוד הקפוח צומצם אך ורק כלפי נושה של החברה ולא כלפי כל אדם כפי שהיה בנוסח הקודם.

(3) הסעיף מוסיף דרישה נוספת וחדשה לחיוב האישי: "ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193". בהוספת דרישה זו קורא המחוקק לבית המשפט להבחין בין בעלי מניות שליטה לבעלי מניות מיעוט, ולחסום טענת הרמת מסך כלפי בעל מניות (לרבות בעל שליטה) אשר נטל סיכון בלתי סביר, כל עוד פעל בתוך מסגרת חובות תום הלב והנאמנות הקבועות בחוק.

...

המסקנה המשפטית קשיי הגביה בהם נתקלה התובעת לגביית החוב נשוא התביעה מהובלות האחים בלשכת ההוצל"פ, אין בהם כשלעצמם כדי להוות הצדקה להרמת מסך ההתאגדות הובלות האחים וייחוס החוב נשוא התביעה (כולו ו/או חלקו) לנתבע כבעל מניותיה/מנהלה, ובעיקר שמדובר בחברה פעילה.

סיכום אשר על כן אני מחליט לדחות את התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ + מע"מ. ניתן היום, ח' סיוון תשע"ז, 02 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

בדיון מיום 7/11/2019 הודיעו אריה, יוסי ורוני על הסכמתם להעביר, ללא תמורה, את כל מניות שקיתרוניקס לדורון, לרבות את הזכויות בפטנטים שנרשמו במתקנים השונים.

המונח קפוח, שבא תחת השמוש במונח "עושק המיעוט" שהיה קבוע בסעיף 253 לפקודת החברות, פורש בפסיקה באופן רחב.

תכליתה של הוראה האוסרת על קפוח בעלי מניות נועדה למנוע מצבים שונים של חלוקת משאבי החברה בצורה בלתי הוגנת בין בעלי המניות (ראו ע"א 3432/17 טופז נ' יוכט, פסקה 25 (16/4/2020); ע"א 2718/09 גדיש קרנות גמלאים בע"מ נ' אלסינט בע"מ (28/5/2012); ע"א 5025/13 פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון (28/2/2016); ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ, פ"ד נ(1) 238 (1996); א' חביב סגל דיני חברות, כרך א' 610 (2007); ע' שפינדל, י' זכות, מאבק בעלי מניות: עילת הקפוח בחברה פרטית וציבורית 18-17 (2017)).

...

גם טענה זו דינה להידחות.

סוף דבר התובע, דורון תם, יזם את מתקני חלוקת השקיות ובעזרת הנתבעים הצליח לתכנן ולפתח מתקנים שהוכחו כמוצלחים.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

לטענת הנתבעים, התובע ביקש להעביר את מניותיו לאחיו ללא תמורה ואף הציע לשלם להם סכומי כסף ובילבד שיופטר מאחריותו, חובותיו וערבויותיו, אך רחמיהם נכמרו עליו והם הציעו לשלם לו סכום כסף מסוים עבור המניות.

יצוין עוד, כי התייחסותו של נועם בתצהירו לסך של 9,000 ₪ כתשלום שלדבריו העביר לתובע על חשבון תמורת המניות לבקשת אביו אליהו, היא עדות מפי השמועה ולא ניתן לייחס לה משקל; ואילו התובע מצדו העיד כי סכום זה לא היה אלא החזר שקבל בגין כספים שהוציא מכיסו עבור החברות.

משמעות המונח "קפוח" נדונה רבות בפסיקה, והדברים סוכמו על ידי בית המשפט העליון בעיניין גדיש: "בשורה ארוכה של מקרים, הגדירה הפסיקה עקב בצד אגודל את סוגי המקרים שבהם היתנהגותם של מינהלי החברה או בעל השליטה בה נחשבת לכזו שמקפחת את זכותם של בעלי המניות. על פי ההלכה הנוהגת, 'קפוח המיעוט בחברה הוא בעקרו מצב של חלוקת משאבים בצורה בלתי הוגנת במתחם יחסי בעלי השליטה בחברה ובעלי מניות מיעוט בה' (פרשת ת.מ.מ., בעמ' 246). ביסודה של הסמכות שהוענקה לבית המשפט להעניק סעד במקרה של קפוח 'עומדת המטרה להגן על המיעוט מפני חלוקה לא-שויונית בריווחי החברה אותה מבקש לאכוף הרוב השולט' (ע"א 3298/00 המחדש משאבות בע"מ נ' עשת, פסקה 8 (26.6.2002) (להלן: עניין המחדש)). במסגרת הדיון בעוולת הקפוח, מוטל על בית המשפט לבחון אם נפגעו ציפיות לגיטימיות של בעלי המניות, כאשר השאלה מהי ציפייה לגיטימית עשויה לזכות לתשובות שונות על פי נסיבות המקרה ובהתאם לאופייה של החברה (רע"א 9646/04 חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ נ' אריה מיכלסון חברה ליזמות בע"מ, פ"ד נט(3) 380 (2005); ציפורה כהן, בעמ' 120))... כך, למשל, נקבע בעבר כי בחברה פרטית קטנה, המהוה 'מעין שותפות', קיימת ציפייה לגיטימית מצד בעלי המניות לשותפות בניהול אשר, ככלל, אינה קיימת בחברה ציבורית או גדולה (ראו, למשל, ע"א 275/89 דוידזון נ' אורנשטיין, פ"ד מו(1) 125, 131 (1992))" (פסקות 27-26 לפסק הדין) (ההדגשות שלי – ע.ב.).

...

ובעניין הסכום של 11,000 ₪ שהנתבעים טענו שהתובע נטל מהם שלא כדין – הנתבעים לא הניחו כל תשתית ראייתית לטענה זו. לנוכח כל האמור, אני ממנה את רו"ח אברהם נחמיאס כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"), על מנת שיעריך את שווי החברה, וכנגזרת מכך שליש ממניות החברה, נכון ליום 31.7.2006 (להלן: "המועד הקובע").

סוף דבר התביעה שכנגד נדחית.

הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות בשלב זה של הדיון בסכום של 50,000 ₪.

בעקבות מחלוקת בדבר הצורך לשלם תמורת מניות אלה, נחמיה נימנע מלהעבירן לתובע וחלף זאת השיב אותן לחברה, והן נרשמו על שמה.

העובדות שפורטו בכתב התביעה, ככול שיוכחו, די בהן כדי להצמיח עילות תביעה שונות שמקורן בדין שמסדיר מערכת היחסים בין בעלי המניות בחברה, כגון הטלת חובות היתנהגות על בעלי מניות ואיסור על קפוח המיעוט (סעיפים 191, 192 ו-193 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, להלן: חוק החברות).

נחמיה, פלג וטוסי רשמו בספרי החברה הוצאות מופרזות או הוצאות פירסום פיקטיביות ושלשלו כספים אלה לכיסם ללא תמורה.

נוכח האמור, אם יוכחו העובדות שנטענות בכתב התביעה בדבר מהותם האמיתית של תשלומים שונים שהועברו להם ובדבר התנהלותם, יתכן כי הן יצמיחו עילת תביעה אישית נגד הנתבעים בגין קפוח המיעוט או הפרת חובות היתנהגות של בעלי מניות.

במקרה שבו מדובר בחברה פרטית שהיא מעין שותפות, וכאשר אין חשש כי ייגרם נזק לנושי החברה, במקרים המתאימים אין מניעה להעניק סעד כספי לבעלי המניות שנפגעו מחלוקה לא שויונית של ריווחי החברה.

...

התובע טוען מצדו כי אם יוכח כי פלג וטוסי ביצעו את הוצאת הכספים המוסוות בניגוד לדין, אין זה משנה כי הכספים הגיעו בסופו של דבר לנחמיה.

התוצאה היא, שהבקשה נדחית פרט לאמור בפסקה 44 לעיל.

דין הבקשה להידחות.

תוצאה התוצאה היא, כי הבקשות נדחות ברובן, בכפוף לאמור בפסקה 22 לעניין אחריותם של פלג וטוסי לחובו הנטען של נחמיה ובפסיקה 44 לגבי התביעה בגין גביית עמלות מופרזות.