הכל - כטענות "קזוז", ללא תביעה-שכנגד [כתב-ההגנה - סע' 36; נ/1, סע' 31].
נזכיר, שכר חודש 7/13 שולם אף הוא לתובע באיחור משמעותי, רק תוך כדי ניהול ההליך בבית-הדין, בעקבות פסק-דין חלקי, בו הבהיר כב' הנשיא כהן (כתוארו אז), שטענות הנתבעת כלפי התובע אינן בבחינת "חוב קצוב", ולכן - לא היתה רשאית לקזז בגינן "ולו שקל אחד", משכרו האחרון [פסה"ד החלקי, סעיף 4].
על יסוד כל האמור עד כה, אנו בדיעה, כי התובע זכאי לקבל חלף אי הפרשה לפנסיה, לפי צו ההרחבה הכללי במשק, אבל - רק את חלק המעסיק לתגמולים, בשיעור של 5% לחודש; וזאת - רק עבור החודשים 1/13 עד 7/13, כולל, אשר לפי תלושי השכר לא בוצעו בהם הפרשות פנסיוניות לזכות התובע, ואין חשש, כי גורם עלום אחר, קרי - חברת ביטוח זו או אחרת, תבע אף הוא תשלום בגין רכיב זה, כפי שהתובע הצהיר שהוא יודע (על אף שלא שיתף אותנו בפרטים).
...
גם טענה זו נדחית, מכל וכל.
נוכח חילוקי הדעות, בדבר אופן סיום ההעסקה, שנבעו גם מכך שהתובע לא מסר את אישורי המחלה למעסיקתו תוך כדי תקופת ההודעה המוקדמת - לא מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.
גם בחישוב זה מצאנו כשלים.