קיזוז שכר תוספת אפשרית מהפנסיה

מר אלכסיי זבודובסקי (להלן – התובע) הגיש כתב תביעה נגד מעסיקתו לשעבר, חברת קבוצת השומרים שמירה וביטחון בע"מ (להלן – הנתבעת), המספקת שירותי שמירה ואבטחה, בה עתר לתשלום הפרשים בגין שכר עבודה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין אבדן זכוי במס הכנסה, תוספת אש"ל, החזר נכויים אסורים משכרו, תוספת ותק, פצויי פיטורים ופצוי לפי חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז-2007.

במשמרות בוקר וערב שלא חלו בסופי שבוע, ניתנו לו 20 דקות על מנת לעבור בין העמדות ובמהלך אותו הניוד, נידרש התובע להשאר עם מכשיר קשר ולהימצא בשטח בית החולים, כך שלטענת התובע הוא לא זכה להפסקה של ממש (סעיף 9 בתצהירו), כאשר אף באותה "ההפסקה" לא היה לו מקום מסודר לשבת בו ונוכח קוצר הזמן לא היה לו זמן לקנות אוכל; במהלך המשמרת נאסר עליו לשבת בכלל ברוב העמדות, למעט בעמדות פנים (כמפורט בסעיף 11 בתצהירו), בשים לב לכך כי בחודש 3/14 הביאה הנתבעת לאותן עמדות עובדים חדשים, ששמשו כבודקים בשכר נמוך יותר ולמעשה, נימנעה ממנו האפשרות לשבת במהלך משמרות.

...

לאור כל שפורט לעיל ולאור העובדה כי ההוראה לבצע את העבודה בעמדות בחיצונית בעמידה, נעשתה לדרישת קצין הביטחון של סורוקה וכן הנחיות המשטרה, בשל אופי העמדות וכן לאור סבב העמדות בין העובדים אשר היה נהוג בנתבעת, במסגרתו הוצב עובד במהלך המשמרת אף בעמדות פנימיות, שם יכול היה לשבת, אנו קובעים כי התבעת הוכיחה טענת ההגנה שבסעיף 2 לחוק הזכות לעבודה בישיבה.

אשר על כן, דין תביעת התובע ברכיב זה- להידחות.

סוף דבר בהתאם לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 13,096.36 ₪ בגין הפרשי שכר עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.1.2010 (אמצע תקופת העבודה) ועד ליום התשלום בפועל.

בהקשר זה, מספר טענות בפי התובע: ההפרשות עבור התובע לפנסיה, בשיעור 5.5%, החלו בחודש ספטמבר 2008, בעוד שכבר מחודש יולי 2007 נוכו משכרו של התובע כספים עבור ההפרשות.

אשר לחודשים דצמבר 2008 עד דצמבר 2013, הצדק עם התובע כי בחודשים אלה בסיס השכר ממנו גזרה הנתבעת את הנכויים היה שכר מינימום, בעוד שהיה מקום לגזור את הנכויים משכר הבסיס, בתוספת רכיב הנסיעות והמענק.

לפני התובע עמדה האפשרות לצרף חוות דעת אקטוארית, או אחרת, לביסוס הטענות בדבר הפסדי רווחים בקופות, והוא בחר שלא לעשות כן. תביעתו כללית וסתמית, ואף לא צורפה כל ראייה להוכחת הטענה כי אכן נצברו רווחים בקופה אליה הועברו הפרשות בגין התובע, וככל שכן מה שיעורם.

...

עוד נציין, כי הבקשה הכללית לגילום הסכומים בתביעה לא בוססה, ולפיכך היא נדחית.

סיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פגמים בהליך הפיטורים בשיעור 3 משכורות, בסך 23,616 ₪.

התביעה היא לתשלום הפרישי שכר עבודה, תוספת גמול הישתלמות א' ו-ב', הפרשות לקרן הישתלמות, הפרישי הפרשות לפנסיה, פצויי פיטורים (בתוספת פצויי הלנה), החזר קנס שקוזז משכרו של התובע, פיצוי בגין לשון הרע, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות ופצוי בגין עוגמת נפש.

] לא נעלם מעיניי טענת התובע כי לאחר שאישר את הצעת השכר במייל הוסיף וכתב "ורציתי לשאול במידה וההסכם המלא כבר מוכן אם אפשר לדעת על התנאים מסביב קצת יותר מבחינת ימי חופשה, קרן הישתלמות וכו'" וכי בשאלה זו התכוון לתוספות שלשיטתו יעמידו אותו על שכר של כ-23,000 ₪ כפי שלכאורה הובטח לו; ואולם לא מצאתי לקבל טענה זו. מתשובת התובע ברור כי הוא הבין מהו השכר החודשי המוסכם, וכל שהוא ביקש לדעת בנוסף, הנו את ה"תנאים שמסביב", כהגדרתו, כגון ימי חופשה וקרן הישתלמות, כלומר את התנאים שמעבר לשכר המוסכם ולא תוספות שיתווספו לשכר.

...

מכל מקום, מבלי לקבוע מסמרות בדבר ובהתחשב בקביעות לעיל בפסק הדין, שלפיהן לא חלה חובה על הנתבעת להעביר את התובע למעמד עובד מיוחד, ומשהנתבעת מסרה לתובע הודעה לעובד עליה הוא סירב לחתום מטעמיו– הרי שדין טענות התובע בהקשר זה להידחות אף לגופן.

סוף דבר התביעה נדחית.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, משהתביעה ע"ס 451,804 ₪ נדחתה על כל רכיביה ולאור היקף הראיות בתיק ומספר העדים שנדרשו לבוא לעדות מטעם הנתבעת, התובע ישלם לנתבעת את הוצאותיה בסכום של 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 8,000 ₪.

האם במהלך שהותו בחופשת מחלה היה התובע זכאי להפרשות לפנסיה ולקרן הישתלמות, האם הוא היה זכאי לתוספות שכר מכוח ההסכם הקבוצי, לדמי הבראה, וזכויות סוציאליות נוספות שההסכם הקבוצי מזכה בהם וכן שאלת זכאותו לצבירת ימי חופשה וימי מחלה בתקופה זו. כמו כן, הצדדים חלוקים לגבי זכאותו של התובע ליתרת דמי מחלה ופדיון חופשה.

גם אם כך הוא, הרי משהתגלתה הטעות, היה על החברה, לכל הפחות, ליידע את המשיבים כי חלה טעות וכי קיימת אפשרות שידרשו לשלם בגין העבר ומכאן ואילך מס הכנסה, וכי שכרם יהיה נמוך יותר מהשכר שהם סבורים כי הם משתכרים, וכפי ששולם להם עד אותו מועד.

בנוסף לכך, משאין מחלוקת בין הצדדים כי אלולא הנכוי של ימי המחלה שהנתבעת ביצעה היה התובע זכאי להיות בחופשת מחלה עד יום 20.3.20, אנו קובעים כי התובע היה זכאי למשכורת 13 גם בחודש 3/20, לפיכך, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לו סך של 1,500 ₪.

...

משכך, אנו דוחים את טענת הנתבעת ששולם לתובע שי לחג בחודש 9/19.

משטען התובע כי גובה השי עבור ראש השנה עמד על 500 ₪, ומשטענה זו לא נסתרה, אנו פוסקים לו סכום זה. לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך 68,453 ₪ כמפורט מטה: פיצוי בגין עוגמת נפש – 30,000 ₪.

כמו כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.

טענת התובע כי הנכויים לקופת הפנסיה נעשו מידי חודש לפי שכר חודשי של 20,000 ₪ אף היא לא הוכחה ומבדיקתנו עלה כי מידי חודש נעשו הנכויים לפי שכר הבסיס בתוספת העמלות.

נזכיר כי אשר לחריג הפיקוח הקבוע בסעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, השאלה שיש לשאול בהתאם לפסיקה היא האם תנאי העבודה ונסיבותיה אפשרו פקוח על עבודת העובד ולא האם היתקיים בפועל פקוח כזה (ע"ע (ארצי) 15546-05-11 שמעון בוסקילה - נתיבי מעיין אביב בע"מ, ניתן ביום 24.2.15).

...

לפיכך, לא מצאנו פגם בכך שהנתבעת פדתה בסוף ההתקשרות 5 ימי חופשה, כעולה מתלושי השכר ומפנקס החופשה שצורף לתצהיר נתבעת, אלא שהתובע זכאי להשלמה של 1,290 ₪ (לפי השלמה של ערך יום חופשה בסך 258 ₪, לפי שכר קובע של 12,173 ₪).

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין, את העובדה כי הורנו על מחיקת ההליך, את כמות הדיונים שנערכו בהליך זה ובכלל זה את דיון ההוכחות שהתקיים בקשר להליך זה ואת העובדה שאך בשלב סמוך להגשת סיכומים בתיק התבקשה הבקשה, הגענו לכלל מסקנה לפיה באיזונים המתבקשים יש להשית על התובעת בהליך זה הוצאות בסך 15,000 ₪, שישולמו תוך 30 יום מהיום.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד, כמפורט בפסק הדין.