קיזוז קצבת נכות ממענק חד פעמי לפי סעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי

בהתאם לסעיף 30-32 ותיקון 6 לתקנות היות ומרשך מקבל מענק חד פעמי מהמוסד לביטוח לאומי עלינו לבחון הזכות ל"הפרש תשלום לנכה" שהנו הפרישי חיובי שבין קצבת הנכות המגיעה לו מהקרן לבין המענק המשולם לו מביטוח לאומי.

על פי סעיף 114, במקרה בו עלתה דרגת נכותו של נכה עבודה אחרי קבלת המענק עד כדי לזכותו לקיצבה (כלומר לדרגת נכות 20% או יותר), ינוכה מהקיצבה הסכום שבו עודף המענק על סך כל הקיצבאות שהיו משולמות לו, מהיום שבו היה זכאי לראשונה למענק עד היום שבו היה זכאי לקיצבה עקב העליה בדרגת נכותו, אילו סעיף 106 היה חל על דרגת הנכות שזיכתה אותו במענק.

לא זו אף זו, לטענת התובע, ההסדר שתקנון יוצר עיוותים במקרים של החמרת מצב המביאה לזכאות לקיצבת נכות מעבודה, שכן התקנון אינו כולל הוראה דומה להוראת סעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר היתחשבנות מתחילת מועד תשלום המענק.

...

סוף דבר אשר על כל האמור לעיל, בית הדין מחליט שלא להיעתר לסעדים שנתבעו בכתב התביעה, ונותן תוקף של פסק דין להודעת הקרן בסיכומיה, כאמור בסעיף 49 לפסק דין זה לעיל.

ענייננו של הליך זה הוא בשיעור הקזוז שערך המוסד בין קצבת הנכות לה נמצא התובע זכאי לבין המענק שקבל, ובכלל זה פירושו הנכון של סעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק או חוק הביטוח הלאומי), שמכוחו נערך הקזוז.

מנגד אם נאמץ את פרשנות התובע הרי שבין המועד שבו נמצא התובע זכאי לראשונה למענק חד פעמי (1.2.2014) לבין המועד שבו הוא נמצא זכאי לדרגת נכות יציבה (16.2.2015) חלפו כ – 12.5 חודשים.

...

כך ולדוגמא, הסדר דומה לזה שלפנינו מצאנו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל – 1970 (להלן: חוק התגמולים) בו נקבע תוך אימוץ הוראות מחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959 (סעיף 4 לחוק התגמולים וסעיף 4א' לחוק הנכים) כי "נכה שנקבעה לו דרגת נכות שאינה עולה על 19% ושולם לו מענק כאמור בסעיף 4, ולאחר מכן נקבעה לו דרגת נכות העולה על 19%, יהיה זכאי לתגמולים ולהטבות על פי דרגת הנכות האחרונה שנקבעה לו (ההדגשה שלי – ר.ב.ה). דוגמא נוספת מצאנו בתקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 הקובעת מפורשות, כי "הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים...", דהיינו שהפעלת התקנה אפשרית רק מקום בו נקבעה למבוטח נכות יציבה.

סוף דבר – על יסוד כל האמור, הרינו קובעים כי הקיזוזים שערך המוסד בקצבת התובע, בהתאם לסעיף 114 לחוק, נעשו כדין ועל כן דין התביעה דחייה.

הנתבע טען בכתב ההגנה כי לפי סעיף 114 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) הנתבע מוסמך לנכות מן הקצבה המגיעה לתובע את הסכום בו עודף המענק על סך הקיצבאות שהיו משתלמות לו, מהיום בו התובע היה זכאי לראשונה למענק עד היום שבו הוא היה זכאי לקיצבה עקב עליה בדרגת נכותו.

ד. ביום 2.7.15 קיבל התובע מענק חד פעמי בסך 18,103 ₪.

...

על כן, הקיזוז נעשה כדין ודין התביעה להידחות.

אנו סבורים כי הנתבע פעל בהתאם לדין עת קיזז מסכום המענק של התובע סך של 15,031 ₪, שהוא קיבל בפועל בגין אותה פגיעה בעבודה.

לסיכום נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

נכויים: התובע הוכר כנכה בשיעור של 19.25% כתוצאה מתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי.

לתובע שולמו דמי פגיעה (סך של 53,572 ₪ ביום 30.3.12 וסך של 29,056 ₪ ביום 3.6.2012), גמלת נכות (סך של 97,826 ש"ח ביום 31.12.2012, סך של 8,502 ₪ ביום 28.1.2013 וסך נוסף של 8,502 ₪ ביום 28.2.2013) ומענק חד פעמי (סך של 234,565 ₪, ביום 26.5.2013).

התביעה נבלעת בתשלומי המל"ל. התובע טען בסיכומיו כי זכאי לכל הפחות לשעור של 25% מהנזק לפי סעיפים 328-330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995, היות והודיע למל"ל על הגשת תביעתו במכתב מיום 1.6.14.

...

על כן התוצאה היא שהתביעה נבלעת והתובע אינו זכאי לרבע מסכום הפיצויים הפסוק.

עם זאת, במקרה דנא, בשים לב לפגיעת העובד בתאונת עבודה ולרשלנות שנפלה בהתנהלות הנתבעות, אני מורה על החזר הוצאות חלקי שהוציא התובע: מחצית האגרה; ובנוסף הוצאות עבור חוות דעת מומחה רפואי ומומחה בטיחות מטעמו וחוות דעת מומחה בית המשפט, בסך כולל של 17,140 ₪, לפי חשבוניות מס/קבלות שצורפו בנספח 24 לתיק מוצגי התובע, כדלקמן: סך של 5,520 ₪ ששילם התובע בעבור ייעוץ וחוות דעת המומחה הרפואי מטעמו; סך של 2,655 ₪ ששילם התובע בעבור חוות דעת מומחה רפואי מטעם בית המשפט; סך של 7,965 ₪ ששילם התובע בעבור חוות דעת מומחה בטיחות מטעמו; סך של 1,000 ₪ ששילם התובע בעבור חוות דעת מומחה פלסטיקאי.

סוף דבר, התביעה נדחית.

המוסד לביטוח לאומי שילם לתובע דמי פגיעה משך 3 חודשים ולאחר מכן קבע את נכותו הזמנית בשיעור 50% מיום 20.6.12 עד 31.10.12 ובשעור 25% מיום 1.11.12 ועד 31.1.13.

ניכוי מל"ל על פי מוצג 1 קיבל התובע תשלומים מהמל"ל, מעבר לדמי הפגיעה שנוכו לעיל, כדלקמן: גמלת נכות זמנית בסך 2,464 ₪ נכון ליום 18.3.2014.

מענק חד פעמי בסך 14,018 ₪ נכון ליום 18.3.2014.

...

ב"כ התובע טען אמנם בסיכומיו כי התלוש הוצא לאור קבלת אישור העבודה ולמרות שהתובע לא עבד בפועל, אך אין בידי לקבל טענה בעל פה נגד מסמך זה, אשר הוגש מטעם התובע עצמו ללא סייג.