קיזוז קצבת ילדים בגין מזונות ביטוח לאומי

ביום 15.6.16 נדחתה בקשתה לביטול החוב ונקבע: "המבוטחת תרמה לחוב בכך שלא דיווחה על העברת הילד לאומנה, משתכרת, עפ"י הכללים אין מקום לביטול החוב. ניתן לקזז בתשלומים". בדיון הקדם משפט, שהתקיים ביום 16.7.17 בפני כב' השופטת יהלום, הוגדרה הפלוגתא כדלקמן: "האם כדין הופסק תשלום המזונות לתובעת החל מחודש 9/15, בעקבות תשלום אומנה והאם כדין נרשם לתובעת חוב בעיניין זה". יצוין כי ב"כ המוסד הודיע בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 11.2.18, כי החוב נוכה מהגימלה השוטפת המשולמת לתובעת (קצבת ילדים), ולכן לא נותרה לה יתרת חוב.

כאמור לעיל, תכליתו של חוק המזונות לשחרר את הזכאים למזונות מדרך הייסורים הקשורה לעיתים במימוש זכויות מפסק דין למזונות, ומה שחשוב יותר- מקור ביניים לתשלום, כך שאף אם החייב לא ישלם במועד או שלא ישלם בכלל, המינימום יבוא באמצעות המוסד לביטוח לאומי על מנת להבטיח מימון לצרכי הילדים.

ראו לעניין זה גם דבריו בית הדין הארצי ב-עב"ל (ארצי) 25123-06-10 מ' ג' ב' נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.10.12 כי: "תכליתו הרחבה של ההסדר כפי שנקבע בחוק המזונות ובתקנות שהותקנו מכוחו, היא הבטחת גמלת קיום לקטין שנפסקו לזכותו מזונות. למימוש תכלית זו ניכנס המוסד לביטוח לאומי בנעלי החייב, שאינו ממלא אחר פסק הדין בו חויב בתשלום מזונות ילדו". בעניינינו, כאמור אין חולק כי החל מחודש ספטמבר 2015 נמצאים ילדיה של התובעת במשפחת אומנה- אצל הוריה.

...

לסיכום, לאור האמור לעיל, משילדי התובעת הושמו במשפחת אומנה, הרי שהתובעת לא עונה להגדרת "זוכה" שבחוק המזונות.

יודגש כי אין במסקנה הנ"ל כדי לפגוע בזכותה של התובעת לתבוע בהליכים הרגילים את דמי המזונות להם זכאים ילדיה (לעניין זה ראו גם סעיף 86(ב) לחוק האומנה, לפיו אין בהוראות חוק האומנה כדי לגרוע מחובת ההורים לתשלום מזונות לילדיהם הקטינים.

סוף דבר- התביעה נדחית.

במכתב נאמר: "הריני להודיעך כי העברת תשלום קצבת ילדים בגין ילד שעבר מהורה להורה השני, ניתן לבצע רק מתאריך בו ההורה הדורש הגיש בקשה למוסד לביטוח לאומי. ולא ניתן להעביר ילדים מהורה להורה רטרואקטיבית, .

בהחלטת ראש ההוצל"פ נקבע: ".. החייב עמד בנטל הראיה והוכיח, כי הילדים דוד ומיכל שהו בחזקתו במועדים 2/2012 עד 9/2014". באשר לסמכותה לקבוע קביעות עובדתיות בעיניין זה, נקבע בהחלטה: "... טענות החייב בדבר החזקת הילדים מקנה לי סמכות לידון בבקשתו, שכן אין החייב טוען למשמורת הילדים וצבר זכאותו לדמי מזונות בגין כך, אלא טוען החייב כי ככל והילדים היו בחזקתו שהרי נשללת מהמוטבת הזכאות לדמי מזונות וזאת בהתאם לנהליו של המוסד לביטוח לאומי.

ברישא להחלטה, כב' הרשמת ציינה כי היא דוחה את טענת החייב (התובע כאן) בדבר תשלום גמלת הכנסה וקיזוז קצבת הילדים, בהעדר סמכות עניינית לידון בה. סעיף 76 לחוק בתי המשפט קובע: "הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר". סעיף 3ב לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, מפנה להוראות סעיף 104 לחוק בתי המשפט ודרכו מחיל את הוראת סעיף 76 לחוק בתי המשפט גם "על רשם הוצאה לפועל ועל הדיונים לפניו, בשינויים המחויבים…" הרשמת הבהירה כי נושא משמורת הילדים וזכאות לדמי מזונות אינו בתחום סמכותה.

...

הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה לתשלום קצבת ילדים, משטופס התביעה הוגש בשנת 2015.

לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטתי בבקשה.

סבורני, כי אם מלכתחילה טענות החייב (התובע ה.י.) היו נשמעות אצל הזוכה (המל"ל, ה.י.) (או אף נבדקות) טענות בדבר בדיקת הצהרתה של המוטבת (צד ג' ה.י.) במועדים 2/2012 עד 9/2014, שהרי הזוכה היתה נמנעת מלשלם למוטבת דמי מזונות עבור הילדים ד. ו-מ בתקופה האמורה".

סוף דבר – קביעת ראש ההוצאה לפועל אינה מהווה מעשה בית דין לגבי הסוגיות המתבררות בהליך בתיק כאן.

השאלות העומדת לדיון בהליך זה הן האם בית הדין האיזורי לעבודה מוסמך לבטל את יתרת חוב המזונות של המבוטח למוסד לביטוח לאומי, להורות על הפסקת תשלום החוב על דרך קזוז מקיצבת הנכות של התובע או לחילופין- לקצוב את החוב ולהפחיתו, ואם כן – האם מוצדק לעשות כן בנסיבות העניין.

הנתבע שילם לגרושה, עבור הילדים, תשלומי בגין מזונות עבור הילדים בגין התקופה שבין החודשים 8/03 ועד 7/18, המועד בו הגיע רועי לגיל 18.

...

לא מצאנו ממש בטענת התובע לפיו הוא מנוע מלנקוט בהליכי פשיטת רגל ולבקש הפטר מחובו לנתבע במסגרת הליכים מסוג זה. התובע טען שהוא מנוע מלעשות כן שכן פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן – הפקודה) קובעת שחוב מזונות אינו חוב בר-הפטר וחובו כלפי הנתבע בגין מזונות הוא חובו היחיד.

אין הדבר כך במסגרת ההליך בבית הדין, והאמור תומך במסקנה שלבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בבקשה למחיקת חוב המזונות.

סוף דבר – אנחנו מורים על מחיקת התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית לדון בטענות שהועלו בה ולפסוק את הסעד המבוקש בה. אין צו להוצאות.

טענת הנתבע האב טוען כי המוסד לביטוח לאומי חדל מלשלם לאשה דמי מזונות עקב תשלום 'קצבת נכות' שקיבלה וכללה בתוכה 'קצבת תלויים' עבור הילדים העומדת כיום בסך של 1,900 ש"ח לחודש.

ק"ו בן בנו של ק"ו שאם היא כבר הוכרה כ'נכה' בביטוח לאומי על אף הקשיים הביראוקראטיים והיא 'זכתה' לקבל מהם קצבת נכות, אין שום היגיון שבעולם שאנו 'נבוא לקראת האב הנתבע' ונקזז את חיוביו במזונות ילדיו (שהתחייב אף מתוך ההסכם הגירושין ופסק הדין חלוט בעיניין) ונאמר שהוא התכוון להתחייב רק על הזמן שלא קבלה קצבת נכות.

...

ויעויין עוד ב'נתיבות המשפט' (חושן משפט סי' ר' ביאורים ס"ק א') שמדבריו שם עולה כביאור השיטה מקובצת בביאור התוס', ואכמ"ל. על פי הדברים האמורים נמצאנו למדים, שהתוס' בכתובות מ"ז: חידש לנו שני יסודות חשובים למדי: שכל מה ששנינו ש'אומדנא' עתידית משפיעה על 'חלות המעשה לשעבר' זהו רק היכא שיש כאן צד אחד של הנותן והכל תלוי אך ורק בדעתו, מה שאין כן היכא שישנם שני צדדים בעשיית עסקה כלשהי דאז אי אפשר לילך אחר האומדנא שהרי הצד השני גם הוא יש לצדו 'אומדנא' שהוא לא היה מוכן לעסקה זו אם וכאשר יש תנאי זה או אחר המגביל את קיום המקח לאור מה שיתרחש בעתיד.

נמצא א"כ שאין זו 'אומדנא דמוכח' בגדר של 'אנן סהדי' ואשר על כן ולאור כל האמור אין לפשר ולבוא לקראתו.

סוף דבר.

החייב טען כי מדובר בחוב מזונות אשר בעטיו החלו הליכי הגבייה מלפני 30 שנה ובעת ניהול תיק הפש"ר ולנוכח מורכבות חייו והתמודדותו עם גידול ילדים, לא עלה בדעתו כי תיק ההוצאה לפועל של המוסד לביטוח לאומי יוותר פתוח ושהחוב בו יצבור ריביות עתק, אחרת היה פונה כבר אז להחלת צו ההפטר עליו.

נראה דוקא כי קזוז קצבת הילדים ע"י המל"ל – ומהבקשה עולה כי זוהי הגבייה היחידה המבוצעת – הנה גבייה מידתית, שאינה פוגעת בשיקומו של החייב ומנגד מהוה החזר חלקי לחוב המל"ל ומשדרת מסר חשוב לציבור החייבים במזונות כי אין להיתעלם מחובה זו וכי חייב במזונות יצטרך להחזיר את החוב לקופה ציבורית אשר נשאה במקומו בתשלום המזונות, גם אם ע"י תשלום סכומים קטנים לאורך שנים.

...

לסיכום - הפטר בגין חוב מזונות ניתן במקרים חריגים.

חרף סיפור חייו של החייב, והעובדה כי מדובר בחוב ישן, לא מצאתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק מתן הפטר ואף לא שוכנעתי בשינוי מהותי שחל בנסיבותיו של החייב באופן המצדיק עיון מחדש בצו שניתן.

לאור כל האמור, אני מורה על דחיית הבקשה.