קיזוז ימי חופשה מחוב עובד שנפטר

העובדה שהנתבעת לא פעלה לנסות ליצור קשר עם המנוח ממועד תחילת חופשת המחלה ועד לפטירתו מעידה כי הנתבעת ידעה אודות מצבו הרפואי הקשה של המנוח וקיבלה את אישורי המחלה, כפי שטענה התובעת.

"מחובתו של מעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן הלכה למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים" (דב"ע לא/22-3 צ'ק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג 215).

מן הכלל אל הפרט בעניינינו, נוכח הודאת הנתבעת לפיה נכתה משכר העובד לטובת הפרשות לפנסיה, כאשר בפועל לא פתחה עבור המנוח קרן פנסיה ולא העבירה את התשלום לקרן, ומקום שבו הנתבעת באופן שיטתי לא שילמה למנוח שכר עבור עבודתו במועד ונותרה חייבת למנוח שכר עבודה , מקום שבו הנתבעת לא שילמה למנוח זכויות סוציאליות נוספות ואף העובדה שגם לאחר הגשת התביעה ולמרות שהנתבעת הודתה כי נותרה חייבת למנוח כספים רבים לא טירחה לשלם את הסכומים שלא שנויים במחלוקת, אזי שמתקיים החריג לפיו יש מקום להרים את מסך ההיתאגדות ולחייב את הנתבע 2 באופן אישי בחובות הנתבעת 1.

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים וביישום ההלכה הפסוקה בנסיבות העניין, אנו סבורים כי יש למקום לפסוק פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור המגלם בתוכו פיצוי הולם ומשמעותי בגין הלנות השכר והלנת פיצויי הפיטורים.

אשר על כן, אנו קובעים כי יש להרים את המסך באופן שבו הנתבעים יהיו חייבים ביחד ולחוד בסכומים שנקבעו לעיל.

סוף דבר הנתבעים 1 ו-2 , ישלמו לתובעת ביחד ולחוד, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: הפרשי שכר בסך 17,003 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.12 [לצורך הנוחות אמצע התקופה] ועד לתשלום בפועל.

לגירסת הנתבע האיחור בתשלום פצויי פיטורים נבע מהיעדרותו של מר מיכאל דור - המנכ"ל אשר פרש מתפקידו עקב מותו הפתאומי של בנו, שנהרג בתאונת דרכים ביום 4.10.12 (ראה סעיף 24 לתצהירו של מר דור).

טענת הקזוז של הנתבע הנתבע העלה טענות קזוז לעניין החזר בגין אי ביצוע פרויקט "מעלין קודש", חוב התובע בגין תשלום הנתבע למס הכנסה בגין פצויי פיטורים ותשלום שוים של 280 ימי חופשה שניתנו לתובע ולטענת הנתבע הוא לא היה מקבלם אם וככל שהיו חלים עליו תנאי עובד הוראה של משרד החינוך.

...

לסיכום ברור לכל, כי היה על הנתבע לשלם זכויותיו של התובע בגין עבודתו כשוות ערך לעובד הוראה של משרד החינוך – על כך אין מחלוקת.

סוף דבר בהתאם לאמור לעיל, ותקו של התובע כעובד הוראה הינו מיום 1.2.2005 ועל הנתבע לשלם לתובע הפרשי שכר בסך 945.65 ₪ הנובעים מוותק זה. כמו כן, על הנתבע לשלם לתובע הפרשי הצמדה וריבית כדין בגין פיצויי הפיטורים בסך 26,637.57 ₪ בחישוב החל מיום 31.8.2013 ועד ליום 11.2.2014.

בנסיבות בהן כמעט כל רכיבי תביעתו של התובע נדחו ובהמשך לאמור בסעיפים 68, 69 ו 70 לפסק דין זה, ישלם התובע לנתבע, תוך 30 יום, הוצאות משפט בסך 5,000 ₪, שגם סכום זה ככל שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, טענו התובעות לזכאותן לתשלום פדיון ימי החופשה שלא שולם למנוחים, בכפוף למגבלת ההתיישנות, לתשלום דמי הבראה בגין השנתיים האחרונות להעסקתם ובנוסף טענה התובעת 1 לזכאותה לתשלום בגין 90 ימי מחלה עבור התקופה בה שהה המנוח בחופשת מחלה, מיום 23.2.14 ועד לפטירתו ביום 19.7.12.

בשנת 2004 או בסמוך לכך העבירה חברת החשמל את מרבית הפעילות באתר לנתבעת, וחרף העובדה שאיפשרה לנהגים להיתקשר עימה הן כעובדים והן כקבלני משנה, גופמן בחר לספק לה שירותי הסעות כעצמאי ולא כעובד, וזאת בשל פוטנציאל הגדלת הרווחים, היכולת לספק שירותים גם לגורמים אחרים, האפשרות לתן השירותים באמצעות אחרים, העצמאות הקיימת במתכונת העסקה זו, השיחרור מחובות כעובד, הטבות המס וכד'.

לטענת הנתבעת, המנוחים הפעילו עסקים עצמאיים, שכן היו הבעלים של רכב הסעות; העסיקו או היו יכולים להעסיק עובדים; סיפקו או יכולים היו לספק שירותים ללקוחות נוספים; נהנו מסכויי רווח והסתכנו בסכוני הפסד; נשאו בהוצאות שונות; נטלו חופשות והפסקות כרצונם; היו משוחררים מדיני משמעת כעובדים; קיבלו תמורה בתנאי שוטף + 60 ולא שכר כיתר העובדים; קיבלו תמורה על פי תפוקה שנגזרה מכמות שירותי ההסעות; השתמשו ברכב הסעות שבבעלותם ודווחו על עצמם כעצמאים לרשויות, תוך ניצול ההטבות הגלומות בכך, לרבות ניכוי הוצאות מהכנסותיהם ומעולם לא דרשו לעבור למעמד של עובדים, הגם שלצידם היו עובדים רבים.

...

לסיכום בחינת מרבית סממני העסקת המנוחים מצביעה על אי קיומם של יחסי עובד-מעביד בינם לבין הנתבעת.

משכך, אין מנוס מדחיית התביעה במלואה.

סוף דבר התביעה נדחית.

לדידי, בנסיבות דנן משמדובר בעובד בכיר, בן מישפחה ושותף, התרשלות בניהול פנקס חופשה איננה מלמדת על כוונה לאפשר צבירת ימי חופשה אינסופית לצורך פדיון, ובנגוד להוראת סעיף 7 לחוק חופשה שנתית, אלא שהיא מלמדת על התרשלות בתיעוד הנובעת ממעמדו המיוחד של המנוח ומהיחס המיוחד לו זכה.

סעיף 1 לחוק מגדיר שכר עבודה בקבעו כי "שכר עבודה" – לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו; לנוכח האמור ומאחר שהזכות לפדיון חופשה איננה שכר עבודה, מדובר בזכות שעוברת מהעובד שנפטר לעיזבון ואין מניעה לקזז מפדיון החופשה כל חוב שחב העובד שנפטר למעסיקו.

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לעניין פרשנות פסק הדין בענין שמילוביץ.

לנוכח האמור לעיל התביעה לתשלום הפרשים בגין הפרשות חסרות לקרן פנסיה נדחית.

כללו של דבר בתוך 30 יום הנתבעת תשלם לתובעות פיצויי פיטורים בסך 263,664 ₪.

בתוך 30 יום, ובכפוף לכל דין הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: בגין פדיון חופשה 82,800 ₪.

לפיכך הכרעת החוב הנה על סך 136,806 ₪ , כדלהלן: א. סך של 56,236 ₪ בגין שכר עבודה שלא שולם מיום 1.7.16 עד ליום 26.10.16 (4 חודשים) ב. סך של 15,976 ₪ בגין ימי חופשה ג. 4257 ₪ בגין דמי הבראה.

בשל הניסיון להגיע להסדר נושים, תביעות החוב של כלל עובדי החברה והתובע ביניהם, הוכרעו רק לאחר כשנתיים ממועד קריסת החברה ורק ביום 30.11.18 קיבל התובע את ההכרעה של הנאמנים בתביעת החוב שלו ולפיה: "אין ולא אמורה להיות מחלוקת, כי התובע עבד בחברה כעובד מן המניין". ר' נספח ב' לכתב התביעה.

עוד נטען על ידי הנתבע כי התובע המציא חשבוניות מחברה אשר בבעלותו "טופז שני בע"מ, בגין "דמי ניהול". לטענת הנתבע החלטתו ניתנה כדין, התובע לא דווח בתיק הנכויים של מעסיקו, וכן לא דווח בתיק הנכויים של החברה בבעלותו, על כן מעמדו הינו של עצמאי.

ובמקרה דנן מחומר הראיות עולה כי התובע איבד את מקום עבודתו ופרנסתו עליה הסתמך תקופה ארוכה וזאת בשל כניסת החברה לקשיים, לרבות מותו של מנהל החברה בתאונה.

...

משכך התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי התובע היה עובד בחברה והיא זו שהיתה אחראית לתשלום דמי הביטוח עבור עבודת התובע.

משקבענו כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין התובע לחברה באופן שהתובע צבר תקופת אכשרה הנדרשת בחוק, דין התביעה להתקבל במלואה.