קיזוז חובות מזונות מדמי פגיעה בעבודה

הוא עבד כשכיר והשתכר בסך 6,000 ₪ לחודש, לא הצליח לשלם עבור הוצאות מחייתו הבסיסיות, ולא עמד בתשלום דמי מזונות חודשיים שנקבעו לו. לטענתו, הוא לא ניסה להיתחמק או לזלזל בדמי מזונות ילדיו, אך שעה ש"חי מהיד לפה" לא הצליח לשלם את דמי המזונות ולכן ניפתח נגדו תיק בהוצאה לפועל.

עולה השאלה האם ניתן לקזז את קצבת נכה נזקק שניתנה לתובע מחוב המזונות של התובע לנתבע? תקנה 18א לתקנות – נכה נזקק תקנה 18א לתקנות קובעת כי "נכה נזקק" הוא "מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל, או נכות שדרגתה זמנית והרשות קבעה לבקשת המוסד, או על פי בקשתו, או מיזמתה היא כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות". מלשון התקנה עולה, כי המחוקק קבע שני תנאים מצטברים, שרק בהתקיימם יוכל נפגע עבודה להיות מוכר כנכה נזקק: התנאי הראשון – קביעת נכות זמנית; התנאי השני – העדר סיכוי לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה והעדר הכנסה מהתעסקות.

...

על כן, אנו סבורים שגמלה זו היא גמלת קיום מינימאלי שמטרתה הייתה לאפשר לתובע מינימום קיום בכבוד, והגדלת אחוזי המוגבלות שלו משום שלא היה מסוגל לעבודה כלשהי.

מהאמור לעיל, אנו מגיעים למסקנה כי הנתבע רשאי לקזז מהזכאות של התובע לגמלה בגין נכות זמנית ותקנה 18א לתקנות לטובת חוב המזונות, ואולם ניתן לנכות/לקזז אך ורק מעבר לסכום של גמלת הבטחת הכנסה שהיה מגיע לתובע בגין תקופה זו (החל מחודש דצמבר 2018 ועד לחודש יוני 2019) לפי ההרכב המשפחתי שלו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

שם נפסק כי: "סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות. הזכות לבצוע קזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות. הטענה לפיה, נידרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי הוא מצדו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגימלאות לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל ולא כגמלה הנתנת לקזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות - הנה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לבצוע קזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום המזונות. זאת, משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מיתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח".   בב.ל (ת"א) 17674-08-15‏ ‏ניסים חזן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 5/6/16, נקבע, בנוגע להבחנה בין התשלום השוטף של הגימלה לחייב במזונות ובין התשלום הרטרואקטיבי כך:  "ההבחנה בין קזוז מתשלום רטרואקטיבי של גמלה לבין גמלה שוטפת - היא לגיטימית, ומבוססת על תכלית שלפיה אין לפגוע בדמי קיום מינימליים של מקבל קצבה. אולם, כל עוד מקבל הוא קצבה שוטפת, ניתן לגבות את החוב, דרך קזוז, מתשלומים רטרואקטיביים, שהם מעבר לתשלום השוטף.

בחודש 04/20 שילמו לך נפגעי עבודה 500 ₪, שילמו 1,761 ₪ נפגעי עבודה ועוד 1,316 ₪ שארים וקיצבת ילדים 500 ₪.

...

התובע ביקש שהות לשקול את המלצת בית הדין ובקשתו נענתה, כאשר בסופו של דבר בחר לעמוד על תביעתו ובהתאם הגיש סיכומים שלאחריהם הגיש הנתבע את סיכומיו ולכן הגיעה העת להכריע בתביעה.

שם נפסק כי: "סעיף 14(ג) לחוק המזונות מקנה למוסד את האפשרות לקזז כנגד סכום, אותו המוסד חב לחייב על פי כל דין, את התשלום המשתלם לזוכה לפי פסק הדין למזונות. הזכות לביצוע קיזוז נתונה לביקורתו של בית הדין לעבודה, כקבוע בסעיף 14(ג) לחוק המזונות. הטענה לפיה, נדרש המוסד, כבעל חוב, עת מתברר כי הוא מצידו חב גם גמלאות לחייב, לנהוג בגמלאות לפי החלטת ראש ההוצאה לפועל ולא כגמלה הניתנת לקיזוז על פי סעיף 14 לחוק המזונות - הינה בעייתית. לא מצאנו מקום להתערב בהחלטת המוסד לביצוע קיזוז בין גמלה רטרואקטיבית המגיעה למערער לבין חובו למוסד, בגין תשלום המזונות. זאת, משהחלטת המוסד לא נמצאה שרירותית אלא מבוססת על נהליה הפנימיים, לפיהם המוסד מבחין בין קיזוז גמלה רטרואקטיבית לבין גמלה שוטפת, ממנה מתקיים מבוטח לצורכי קיומו, בה מנכה המוסד סכום בגובה גמלת הבטחת הכנסה, לצורך מחייתו היומיומית של המבוטח".   בב.ל (ת"א) 17674-08-15‏ ‏ניסים חזן - המוסד לביטוח לאומי, מיום 5/6/16, נקבע, בנוגע להבחנה בין התשלום השוטף של הגמלה לחייב במזונות ובין התשלום הרטרואקטיבי כך:  "ההבחנה בין קיזוז מתשלום רטרואקטיבי של גמלה לבין גמלה שוטפת - היא לגיטימית, ומבוססת על תכלית שלפיה אין לפגוע בדמי קיום מינימאליים של מקבל קצבה. אולם, כל עוד מקבל הוא קצבה שוטפת, ניתן לגבות את החוב, דרך קיזוז, מתשלומים רטרואקטיביים, שהם מעבר לתשלום השוטף.

ולגופם של דברים, מחקירתו הנגדית של התובע ומראיותיו למדנו את הדברים הבאים, אשר בגינם הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעות: התובע העיד כי הוא אינו יודע מתי הגיש בא כוחו תביעה לחברת הביטוח בגין התאונה (שהרי התאונה שהוכרה כתאונת עבודה היתה תאונת דרכים) (עמ' 9 שורות 5-6 לפרוטוקול).

לאמור לעיל יש להוסיף כי קצבת הבטחת ליחיד + 1 עמדה בתקופות הרלוונטיות של סכום של 2,641 ₪ כאשר מחומר הראיות ומעדותו של התובע התחוור לנו, כטענת הנתבע, כי באף שלב לא נעשה קיזוז אשר הותיר את התובע עם סכום נמוך מהסכום הנ"ל. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל וחרף טענות התובע הרינו קובעים כי הנתבע נהג כדין עת קיזז מהגמלאות שהגיעו לתובע את הסכומים שקיזז על חשבון חוב מזונות.

הסעיף מוסיף ומסמיך את בית הדין האיזורי לעבודה לקיים ביקורת שיפוטית "בענין הקזוז". על פי פשוטו של מקרא סעיפי משנה (ב) ו – (ג) של סעיף 14 לחוק המזונות חיים זה לצד זה. סעיף משנה (ב) קובע כי פסק דין למזונות "יבוצע" (לשון חיוב) בהוצאה לפועל, לרבות בדרך של פריסת החוב ותשלומו לשיעורין בעקבות חקירת יכולת, ואילו סעיף משנה (ג) מקנה את זכות הקזוז למוסד ללא תנאי הקשור בהצלחה לגבות תשלומים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל.

בדיוני וועדת העבודה אמר ד"ר ע' סבט ממשרד המשפטים כך: "בדרך כלל, האפשרות לגבות הסכום מהחייב היא על-פי חוק ההוצאה לפועל. בא סעיף קטן (ג) ונותן זכות נוספת. נניח שהמוסד היה חייב לחייב סכומים מסויימים עבור גימלאות או פיצויים בשל פגיעה בעבודה, המוסד רשאי לקזז מסכומים אלה על-מנת לשלם את מלוא הסכום שהחייב חייב לזוכה הנטושה. זהו אמצעי נוסף שניתן למוסד לביטוח לאומי על מנת שיוכל לגבות את מלוא הסכום שהחייב חייב". (פרוטוקול מס' 140 מישיבת ועדת העבודה מיום 8.11.71, עמ' 5).

היבט הזוכה – המוסד משלם לזוכה כדמי מזונות את השיעורים הקבועים בפסק הדין למזונות או בתקנות, לפי הנמוך מבין השניים (סעיף 3 לחוק).

...

הנה כי כן דין הערעור בסוגיה המשפטית העקרונית של היחס בין צו חיוב בתשלומים לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל לבין זכות הקיזוז של המוסד לפי סעיף 14(ג) לחוק המזונות להידחות, וכך אף נדחה הערעור לעניין מתכונת יישומו של הקיזוז בעניינו של המערער.

בנסיבות המיוחדות של העניין, בהן לא הוצגה התמונה העובדתית לאשורה על ידי התובע הלא מיוצג בפני בית הדין האזורי ועובדות לכאוריות מסוימות התבררו לראשונה במהלך הדיון בערעור מצד אחד ולנוכח מאמצי השיקום של המערער העולים מהמסמכים הלא רבים שצורפו להליך, מהצד האחר, מצאנו לנכון להחזיר לפנים משורת הדין את הדיון בסוגית השיהוי המנהלי (בלבד) לבית הדין האזורי ולאפשר למערער להגיש כתב תביעה מתוקן בטענה כאמור, וזאת עד לא יאוחר מיום 30.11.2023.

סוף דבר - הערעור בסוגיה המשפטית העקרונית של היחס בין צו חיוב בתשלומים לפי החלטת רשם ההוצאה לפועל לבין זכות הקיזוז של המוסד לפי סעיף 14(ג) לחוק המזונות ומתכונת יישומו של הקיזוז בעניינו של המערער נדחה.

הנתבע טוען, כך: הקזוז המינהלי שבוצע על ידו מקיצבת הנכות הכללית נעשה כדין, ולא נפל כל פגם בהחלטתו; המחוקק לא יצר בחוק המזונות תלות בין הגבייה האזרחית הרגילה הנערכת במסגרת ההוצאה לפועל, ובין הליכי גבייה מינהלית שנעשית על דרך קזוז תגמולים מצד הנתבע; כך גם נקבע בפסיקה; אין מניעה כי הוא יקזז את חוב התובע, נוסף לצוו התשלומים שניתן על ידי לישכת ההוצאה לפועל; הקזוז המנהלי שנעשה על ידו היום מותיר בידי התובע, לאחר ביצוע הקזוז, סכום קצבה שהוא גבוה מהסכום המינימאלי לקיום (גמלת הבטחת הכנסה), שעומד כיום למבוטח יחיד על סך של 2,373 ₪; הוא מסכים לנכוי בסך של 10% מקיצבת הנכות הכללית של התובע, וזאת ללא כל תלות ונוסף לכל תשלום שיבוצע בתיקי ההוצאה לפועל, כך שייוותר בידי התובע סך של 3,545 ₪, שהנו גבוה ב-1,172 ₪ מגימלת הבטחת הכנסה שמשולמת למבוטח יחיד[footnoteRef:3]; ככל שלתובע יש טענות כנגד ההליכים בהוצאה לפועל, עליו להגיש בקשה מתאימה בתיק ההוצאה לפועל, ובית הדין לעבודה נעדר סמכות לידון בכך.

התובע אומנם מנסה לאבחן את הפסיקה שבנידון (מלבד עניין בן עזוז, שאליו הוא לא היתייחס כלל בסיכומיו), ולטעון כי יש לערוך איבחנה בין הזכות לגבייה כפולה כאשר מדובר בגימלה קצרת-טווח, כמו אבטלה או דמי פגיעה, לבין קצבת נכות כללית[footnoteRef:10].

...

מכל מקום, נאמנה ומקובלת עלינו טענת הנתבע, כי אין בכך שפקיד התביעות, משיקולים כאלה או אחרים, מסתפק בהליכי גביה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, משום הודאה או הסכמה לטענה שהוא אינו רשאי לבצע גבייה כפולה[footnoteRef:13].

על כן ולאור כל האמור לעיל, ובהינתן פסיקתו המפורשת והברורה של בית הדין הארצי שהתייחסה ודחתה טענות דומות לאלה שהועלו כאן, טענותיו של התובע דינן להידחות במלואן.

] סוף דבר לסיכום – דין התביעה להידחות.

ב"כ המל"ל מדגיש בתגובתו כי ערך גביית חוב המזונות גובר על ערך שקום היחיד, ולכן פרעון החוב צריך להתבצע באופן מדוד, ותוך הותרת דמי מחייה מינימליים בידי היחיד מתוך הנחה שמתן הפטר פוגע בקופה הציבורית משום שבאופן זה נטל מימון דמי המזונות רובץ בפועל על שכם הקופה הציבורית בשל ההנחה הפרלימינארית של חייבי המזונות כי בסופו של יום יינתן להם הפטר מתשלום זה. במענה לטענות היחיד מציין הנאמן במסגרת דו"ח הבדיקה מיום 17.7.2023 כי מחקירת היחיד במשרדו וכן גם מהמסמכים אשר הועברו לעיונו עולה כי סך הכנסות התא המשפחתי הנוכחי של היחיד הנו כ – 4386 ₪ לחודש (קצבת נכות של היחיד בסך של 3639 ₪ + קצבת ילדים של בת הזוג בסך של 747 ₪) בעוד שסך הוצאות המחייה החודשי ללא התשלום העתי הנו כ – 3962 ₪.

במקרה נשוא מחלוקת זאת, עיקר החוב הנו חוב מזונות כלפי המוסד לביטוח לאומי אשר הצטבר לחובת היחיד בין השנים 2013 ועד 2023 בגין חוב מזונות ילדיו מנישואיו הראשונים, לאחר שהאחרון נימנע מלשלם את חוב דמי המזונות שאותו התחייב לשלם במעמד הדיון בבית המשפט לעינייני מישפחה, ואשר הצטברו במהלך השנים לסכום כולל של 234,000 ₪ (ללא הקזוז הסך של 127,000 ₪ מגימלאות אחרות שלהן זכאי היחיד).

ודוק, כפי שעולה מדו"ח מימצאי הבדיקה של הנאמן וכן גם מתצהירו של היחיד האחרון לא שילם ולו גם חלק קטן מחובותיו לכל אורך תשע השנים מיום מתן פסה"ד המוסכם, אשר ניתן בחודש מאי 2013, ועד לחודש יוני 2022, למרות שהיחיד עבד במהלכן באופן בלתי מוצהר ולכן על פניו יש לראות בהמנעותו המוחלטת מתשלום דמי המזונות בבחינת הישתמטות מתשלום החוב (ראה: ע"א 7092/13 ‏ד.מ. נ' י.מ. ואח' מיום 12.10.2015).

...

הנאמן סבור כי יש מקום לבטל את ההליך, וכי ככלל אין מקום להיעתר לבקשת החייב לקבלת הפטר מחוב המזונות - משום שאין מדובר בחוב ישן ומשום שחוב המזונות אינו קשור למצבו הרפואי של היחיד.

אני מורה למוסד לביטוח לאומי להעביר את הכספים המעוכבים לקופת הנשייה, הכספים המעוכבים ישמשו תשתית לצו השיקום בנוסף לתשלומים.

לאור האמור אני מורה על מתן צו לשיקום כלכלי בהתאם לסעיף 161 לחוק ובהתאם לתנאים כדלקמן.