הפרשנות המשפטית וההיגיון הבריא מובילים אף הם למסקנה לפיה החלטת המינוי מסמיכה את בעל התפקיד לנקוט בפעולות המתבקשות לצורך שמירה על נכסי החברה, בשם כלל נושיה, לרבות פעולות שעניינן השבת סכומים שלשיטתו קוזזו שלא כדין, שכן רק בדרך זו ניתן להבטיח כי החברה לא תיוותר כישות משפטית ערטילאית ללא נכסים, באופן שיאיין כל טעם בכינוס אספות נושים והבאת הסדר נושים לאישור נושי החברה.
כאן המקום להוסיף כי התרת קזוז הכספים בנסיבות דוגמאת המקרה שלפנינו ו"גילגול" חובות עבר אל תוך ההליך, משמעה, לפחות בשלב זה, העדפת נושים פסולה ופגיעה בעקרון השויון בין הנושים – עקרון שיש מקום ליתן לו תחולה מלאה גם שעה שעסקינן בחברה חדלת פרעון שהוגשה לגביה בקשה לכנוס אספות ואישור הסדר נושים לפי סעיף 350 לחוק החברות, ולא רק שעה שעסקינן בחברה שהוגשה לגביה בקשת פירוק או בקשה למתן צו הקפאת הליכים.
...
האם החלטת העיכוב חלה גם על פעולות קיזוז?
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי את טיעוניהם, הגעתי לכלל מסקנה שלפיה בנסיבות המקרה שלפנינו, גם מבלי להכריע בשאלה מהו המקור הנורמטיבי לקיזוז ובשאלה מהו המועד הקובע לקיזוז, נכון וצודק לקבוע כי החלטת העיכוב מיום 13.11.18 חולשת בהכרח גם על פעולות קיזוז דוגמת אלה שבוצעו על ידי המשיבה במקרה דנא, וכי כפועל יוצא, דין הבקשה להתקבל.
כך, מעבר לעתירה הברורה והגלויה לעיכוב הליכים, המופיעה בכותרת הבקשה, עותרת החברה בסעיף 10.1 לבקשה ליתן צו עיכוב הליכים נגד החברה, לפיו "לא ניתן יהיה להמשיך או לפתוח בכל הליך משפטי – ובכלל זה הליכי הוצאה לפועל, מימוש ערבויות ו/או בטוחות ו/או פיקדונות מכל מין וסוג שהוא...".
במסגרת החלטת העיכוב מיום 13.11.18 נקבע בסעיף קטן ב' בזו הלשון: "עד לדיון בבקשה, אני מורה על עיכוב כל הליכי מימוש ו/או ביצוע ו/או הוצל"פ נגד החברה ונכסיה"..
סוף דבר:
המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא כי בעל התפקיד מוסמך היה להעלות טענה כנגד הקיזוז שביצעה המשיבה, וכי כפועל יוצא מהחלטת העיכוב לא עמדה עוד למשיבה זכות אוטומטית לקיזוז הכספים בגין הכספים שנסלקו החל מיום 13.11.18 ואילך, ועליה להעביר כספים אלה לחשבון נאמנות נפרד שייפתח על ידי הנאמן, מבלי לגרוע מזכותה של המשיבה לטעון לזכויות ביחס לכספים אלה בהמשך, במסגרת המתאימה.
