בהמשך לכך המנהלת דנה בשאלה מה ייעשה במענקים שניתנו לעותרת בגין השקעותיה במפעל המאושר והורתה לעותרת להשיב 50% מהמענקים בתוספת ריבית (סכום כולל של 2,026,230 ₪, בהמשך סכום זה קוזז ממענקים הקשורים לתכנית אחרת).
לאחר מתן ההחלטה, שבה נתבקשו ההבהרות, ולאחר שהדיון נדחה לבקשת המשיבה, העותרת והמשיבה הגיעו להסכמה לפיה עניינה של העותרת יחזור לועדת ההשגה לפי החוק לעידוד השקעות הון, התשי"ט-1959 (להלן: ועדת ההשגה) לשם בחינה מחדש, תוך שהעותרת תוכל להגיש טיעון משלים בכתב ואסמכתאות; הועדה תיבחן את כתב ההשגה ואת הטיעון המשלים ותיתן החלטה מנומקת תוך זמן סביר (נספח 23 לכתב העתירה).
העותרת הסבירה מדוע לשיטתה ההשקעה שחברת האם השקיעה בעותרת היא עודפת ומשמעותית וניתן ללמוד ממנה ללא קושי על כך שהדיבידנד הושב, ובנוסף שבה וטענה כנגד גישת המשיבה באשר למצב הפינאנסי העדכני, להסתמכות על קיומם של רווחים לא מחולקים ועודפים ולכך שאף שהעותרת סיימה את שנת 2018 בהפסד המשיבה מבקשת לבחון את הרווחיות של המפעל ללא הרווחיות של חברה קשורה, אך אינה עושה הפרדה כזו בעת שנבחן המחזור בשנים קודמות.
...
באשר לחלק האחר של העתירה שעניינו החזר המענקים הגעתי לכלל מסקנה כי אין מנוס מביטול החלטת ועדת ההשגה פעם נוספת, ויש להחזיר את הדיון בשאלה זו לוועדת ההשגה על מנת שתבחן את הדברים מחדש (ובין היתר תשקול אם אין מקום להחזיר את הדיון בעניינה של העותרת למנהלת).
סיכום
העתירה בכל הנוגע לביטול האישור נדחית בהסכמתה של העותרת.
בהתחשב בהיקף הטיעונים וההשקעה שנדרשה לעותרת, בהגשת השלמת הטיעון בדרך שבה הוגשה, ומנגד בכך שחלק מרכזי בעתירה נדחה לאחר שהמשיבה נדרשה להשיב לו במסגרת טיעוניה בכתב התשובה, אני מחייב את המשיבה לשלם לעותרת שכר טרחת עורך דין בסכום של 12,000 ₪ וכן להשיב לה את האגרה.
