במקרה דנן, קבלת בקשתו של הנאמן תעשיר את קופת פשיטת הרגל, לטובת הנושים הרגילים, בסכום של כ- 7 מליון ₪, ותגרע סכום דומה מחלקו של הנושה המובטח, אשר יידרש לשלם מס שבח מלא וללא קזוז הפסדי הון, מתוך תמורת המימוש של הנכס.
...
מקובלת עלי בעניין זה קביעת בית המשפט המחוזי הנכבד, שלפיה: "פטורים, הקלות, או הנחות אינם כוללים בחובם את הזכות לקזז הפסד אישי של נישום כתוצאה מפעולותיו החייבות במס". כן יפים לכאן הדברים שאמרתי בעניין מטרי בדבר הצורך בניסוח מדוייק של המשכון והיקפו ובדבר תחולתו של כלל הפרשנות כנגד המנסח.
נזכיר כי בענין ארנברג כבר נקבע כי ""מקובלת עלי בעניין זה קביעת בית המשפט המחוזי הנכבד, שלפיה: "פטורים, הקלות, או הנחות אינם כוללים בחובם את הזכות לקזז הפסד אישי של נישום כתוצאה מפעולותיו החייבות במס"." (פסקה 35 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) מלצר).
גם הטענה לפיה תכלית העסקה מתיישבת יותר עם עמדתו של הנושה המובטח, שכן רק הנושה המובטח יכול לעשות שימוש בקיזוז הפסדי ההון כנגד מס השבח, דינה להדחות, משום שטענה דומה הועלתה ונדחתה מפורשות בענין ארנברג, תוך שבית המשפט מדגיש כי גם במקרה כזה, עדיין הפסד ההון הוא נכס של החייב ואיננו נכלל תחת השעבוד לטובת הנושה המובטח:
"השוני בין עניין מטרי לבין המקרה שבפנינו הוא שבעניין מטרי היו לחייבים רווחי הון שאותם יכלו לקזז כנגד ההפסד הצבור, בעוד שבענייננו ניתן לקזז את ההפסד שנגרם כתוצאה ממימוש ערבותו של החייב רק כנגד מס השבח על הנכס. אני סבורה כי אין בשוני זה כדי להשפיע על התוצאה, שצריכה להיות זהה לתוצאה בעניין מטרי, היינו הזכות לקיזוז ההפסד אמורה להיות נתונה אך ורק לחייב או לנושה שבא בנעליו. השעבוד של הנושה המובטח אינו משתרע על זכות זו, ולכן לא יכולים להיות לו בה כל חלק ונחלה." (פסקה 4 לפסק דינה של כב' השופטת ברק- ארז)
יתר על כן, כאשר עסקינן בהליכי פשיטת רגל, ראוי ליתן פירוש דווקני לתנאים הנדרשים לשם הכרה בנשייה מובטחת, משום שכל פרשנות שמרחיבה את מעגל הנשייה המובטחת, פוגעת בהכרח בנושים האחרים.
